|
|
הצרכן הישראלי חסר אונים [צילום: פלאש 90]
|
|
|
|
|
ארבע-עשרה שנים ניצב הצרכן הישראלי חדל-אונים אל מול מפלצת תאגידי המים במדינה, שמצצו לא אחת את לשד-עצמותיו בגביית תעריפים מופרזים, שלא תמיד עמדו ביחס הולם לצריכתו הממשית. בקרוב ייעשה לזה סוף, עם מימוש המלצתה של ועדה בין-משרדית לייעול משק המים להקים חברה ממשלתית, שתחליף את 55 תאגידי המים המנופחים ואף תביא בכך להוזלת התעריפים בשיעור של 9%.
תלונות רבות של צרכנים ישראלים על חישוב לא נכון של צריכת המים שלהם נפלו עד כה על אוזניים ערלות, מבלי שזכו לטיפול הנאות. לא אחת הסתבר ששעוני-מים רבים, המותקנים בחצרות בתיהם של הדיירים, אינם תקינים ומזייפים בגדול את הצריכה האמיתית של המים. וכאילו להרגיז, הרשויות המקומיות, המודעות לתקלה, מעלימות עין ואינן טורחות להחליף את השעונים המקולקלים בשעונים חדשים ואמינים.
לירוק דם
האמת ניתנת להיאמר שרק במקרים מועטים מעז הצרכן הנפגע לפנות לעירייה, לנוכח חשבון המים המנופח שקיבל, ולהקים בשל כך שערורייה רבתי. לצורך בדיקת השעון, הכרוכה בתשלום לא קטן, הוא נאלץ לירוק דם. במקרה הטוב תסכים העירייה להחליף את השעון הפרובלמטי והנחשב למזויף, בשעון האמור להיות תקין יותר, אלא שגם אז היא מחייבת את הצרכן, על לא עוול בכפו, בתשלום עבור שעון חדש, כאילו הוא זה שגרם לקלקולו. למותר לציין שעל חשבונות קודמים, שהיו מנופחים בשל אי-תקינות השעון, אין העירייה טורחת להחזיר ולו אגורה שחוקה.
חסר ישע
נקודה כואבת היא שבלא מעט מקרים מתקשה הצרכן, שמרגיש את עצמו מרומה, לעמוד בתשלום "חובו" לתאגיד. אז א ז הוא מאוים בניתוק המים בביתו, או אף במימוש האיום, ויוצא בסופו של דבר קרח מכאן ומכאן, מבלי שהצדק עימו ייעשה.
וזה בהחלט המקום להזכיר שכדי להצליח בפענוח חשבון הצריכה, הנשלח לצרכן לגבייה, צריך להיות לפחות חשב מדופלם. החשבון נראה כמו כתב-חרטומים ויש פשוט לשבור את הראש כדי לצאת מסבך הקודים והאותיות הקטנות הגלומות בו, וגם אז עדיין נותר הצרכן חסר-ישע.
התהיות בסוגיה זו עשויות לגלם משמעויות...
