|   15:07:40
דלג
  רפי לאופרט  
מועדון VIP
להצטרפות הקלק כאן
בימה חופשית ב-News1
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
כתבות מקודמות
כתיבת המומחים
אפל ווטש: מהפכת הטכנולוגיה על פרק כף ידך
כתיבת המומחים
ניכיון שיקים - יתרונות וחסרונות

על מה ניאבק בבחירות 2015?

סוגיות-הליבה של הבחירות הקרובות: חוץ וביטחון, כלכלה וחברה. בחירות אלה מציבות בפני הציבור אתגר דמוקרטי טיפוסי ויסודי - מעורבות עמוקה בקבלת הכרעות על דרכה של המדינה לפחות בעתיד הקרוב. איש לא יקבל את כל מבוקשו, אולם "הימין" ו"השמאל", אך לא המרכז, מציבים חלופות ברורות, והציבור מתבקש להכריע. המנהיג אינו קובע לבדו את הדרך, אבל יקבע במידה רבה את איכות הביצוע כפונקציה של המנדט שיקבל
21/12/2014  |   רפי לאופרט   |   מאמרים   |   בחירות 2015   |   תגובות
נתניהו בבחירות הקודמות. המועמד המוביל גם הפעם? [צילום: AP]

אנו מוצפים כיום באינספור ראיונות, פרשנויות, הערכות, השערות, נתוחים, סקרים ועימותים מילוליים, שכולם מתיחסים לבחירות הקרובות ולשאלה המתבקשת - על מה באמת הויכוח בבחירות אלה. מרוב עצים קשה לראות את היער, משום שמטרותיהם של הדוברים והמציגים, השואלים והמשיבים שונות ולעיתים מנוגדות, וכל אחד עושה כמיטב יכולתו לטשטש ולהכליל את עמדותיו ולחדד את חולשות יריביו. מי "שנפלו" למערכת בחירות זו בהפתעה ולא הרגישו שהיא מתקרבת בעצם למן הקמתה של הממשלה הנוכחית אחרי הבחירות לכנסת ה- 19, עשויים לטעות גם הפעם בהבנת הסיבות להתפוררות הקואליציה, ובזיהוי הקשר שבין התפוררות זו לבין האופן בו הצביע הציבור בבחירות הקודמות. טעות חוזרת דומה במערכת הבחירות הנוכחית, עשויה להוביל לאותה תוצאה, אולם הפעם יהיה לה נזק גדול יותר. בדברים הבאים אנסה להציג את התובנות שלי לגבי ההתרחשויות שהביאונו עד הלום, ולסיכונים שעשויים להכשיל את הציבור גם הפעם באותם כשלים.

הבחירות הקרובות תעסוקנה באישים במערכת הפוליטית ותנסנה להתחמק מעיסוק בנושאים - זו תהיה שגיאה יסודית. בתום האישים תעלנה בוודאי השאלות: נתניהו - כן או לא, לפיד - הצליח או נכשל, לבני - היא רק "רוח" או גם "חומר", מופז - מה הוא עושה כיום בפוליטיקה שלנו, בוז'י - לפלף מצוי בלבוש של כרוכיה, או אריה בעור של כבש, ליברמן - הוא סתם מוז'יק רוסי או גאון מדיני שגילה פתאום את הצורך האובססיבי ביוזמה מדינית, כחלון - הוא באמת משהו חדש או עוד בלון ניסוי; האם הוא פועל לפי חלום לילה שבו נלחש לו אינקוגניטו, כמו לאובמה: yes, you can!, או שהוא חדור שליחות-אמת.

ברור שגם אלה שאלות לגיטימיות אבל לא שאלות מספיקות לקבלת החלטות נכונות. כמו-כן ברור שאינטרסנטים שונים מכוונים אותנו לעסוק דווקא בהן. מי שסבור שתקיפה אישית של מתמודד עשויה להעניק לו יתרון אלקטוראלי, יתמקד בכך בתקוה שיתחמק מהצורך להשיב לשאלות קונקרטיות על תוכניותיו ודרכי הוצאתן לפועל.

נתניהו הוא שק חבטות ותיק, ואצל חלק מהמתמודדים הוא אפילו רפלקס-מותנה, תגובה פבלובית לא רצונית ובלתי-נשלטת. אינני בטוח שכל מבקרי נתניהו עושים באמת ניתוח -מצאי או חקר-משווה מול יריביו, ומעצבים עמדה על-פי ממצאים עובדתיים ושיקול רציונלי. כ"כ ברור שחלק מהמגיבים אינם אוהבים את שרה נתניהו או שומרים טינה אישית למי שלא סיפק להם את הסחורה לה ציפו.

אין ספק שראש ממשלה, איש בעל עוצמה והשפעה רבות בישראל, יכול לחולל רבות, וראינו את ההדגמה של אולמרט בכגון אלה. ואם הוא אינו עושה, הרי הוא בר-ענישה בחלק מן המקרים, לפחות. ויהיו גם כאלה, ישרי-דרך, שיראו בנתניהו יריב פוליטי אמיתי, עיקרי ומכריע, וינהלו מולו מלחמת חורמה פוליטית, וזו אפשרות סבירה וגם לגיטימית. במקרה של נתניהו השאלה המכרעת היא אילו יריבים שייכים לקבוצה הראשונה - ומהם יש להזהר, ואילו שייכים לקבוצה השנייה, ולהם יש להקשיב.

ובמסגרת הדיונים האישיים, יהיה בוודאי מי שסבור שלפיד הוא דמות לא מספיק טרגית בטרגי-קומדיה של הבחירות האלה, ולכן יתמקד בו, בדיקטטורה המפלגתית שלו, בערב רב של "העמים" והעדות שממנו הרכיב את רשימתו ובמנהיגים הנסתרים האמיתיים של "יש עתיד" דוגמת שלח, פרי ואחרים; שהרי לא רק לנתניהו יועצי-סתרים "שמנהלים לנו את החיים"... . לפיד הציב עצמו כלוחם לשיפור מצבו הכלכלי של מעמד הביניים בישראל, אולם בפועל לא עמד ביעד זה. בעמדותיו בעד פתרון "שתי המדינות" (לשני עמים?!) ללא פרוש, והתנגדותו לוויתורים בירושלים, אמר למעשה דבר והיפוכו. אבל שגיאתו העקרית של לפיד הייתה בקריאת תיגר מתמדת על נתניהו, ובניסיון לשוות לממשלת הליכוד של נתניהו אופי של "ממשלת לפיד". 19 המנדטים שקבל במקום 12- 14 שנחזו לו ערב הבחירות, העבירו אותו ואת יועציו על דעתם. לפיד לא הבין שליהוק "מגוון" של המפלגה אינו מבטיח בהכרח הרמוניה של דעות ומעשים. אילו התמקד בכלכלה, ייתכן שהשגיו היו טובים יותר, הואיל וביקש להוביל גם את ה"דרך המדינית", שמראש הייתה שמורה לראש הממשלה, הקדיח את התבשיל של כולם. האם זה מוכיח בשלות שלטונית? - לא לטעמי.

ברור שאיש לא ישאל שאלות מורכבות כל כך במישור האישי לגבי המנהיגות הדו-ראשית של מפלגת העבודה. שם התמונה ברורה למדי - הרצוג היה ונשאר בוז'י, כלומר "נון-מנהיג", ולבני הייתה ונשארה "פסדה", וכל אחד יכול להעריך לעצמו למה וכיצד היא ממשיכה לצוף על פני המים הסוערים של הפוליטיקה שלנו. אני אישית חושב שהדבר קשור בכך שעדיין לא הרטיבה את הידיים בשום דבר שיש בו אלמנט של סיכון אישי-פוליטי. לכן היא גם מוכרת לכולם בהתמדה דמויות חלולות עם "צבע טרי" - הדמות היא לבני והצבע הוא המפלגה התורנית בה היא מתברגת. מפלגת העבודה היא "אוכלת צפרדעים" ידועה, לא רק מבחינה אידיאולוגית אלא גם מבחינת הכמיהה לשלטון. בתרגיל הדו-ראשי האחרון התעלתה על עצמה.

ליברמן עוסק באופן אובססיבי בכיבוש ראשות הממשלה. אם הוא אינו יכול לקבל זאת עכשיו, מיד, ללא "ברבורים" בליכוד, הוא ינסה את המנהיג הטירון כחלון. ואם לא ישיג זאת שם הוא עוד יחליף את בוז'י... . ליברמן הוא פרזנטור פוליטי של אופנת הרגע. כמו היפר-זיקית הוא מצליח להחליף לבוש, הבעה, גוון, תוכנית מדינית ונאמנות פוליטית, שבעזרתן ועל גלי האינרציה של העלייה הגדולה מחבר המדינות בשנות ה- 90, הוא עדיין שורד. אבל גם אצלו זה זמני. דווקא מפני שאצה לו כל-כך הדרך, הוא עשוי למצוא עצמו דווקא בנסיגה מתמדת, בדומה לנפוליון במלחמתו נגד גנרל חורף ברוסיה, ב-1815.

כחלון הוא "בחור טוב", אבל קצת נאיבי וקצת אוטיסט לטעמי. כל מי שסבור שהורדת מחירי השימוש בטלפונים סלולריים וקורסים מרוכזים של שלושה חודשים באוניברסיטה יוקרתית בחו"ל, מכשירים אותו להנהגת מדינה קשת-ניהול והתנהלות כמדינת-ישראל, הוא "קצת" נאיבי ו"קצת" אוטיסט. כחלון צדק וצודק בדבר אחד: הליכוד הזניח בשנים האחרונות בצורה בלתי סבירה את הציבור בכל הנוגע לקשיים הכלכליים שבהם הוא נתון. כחלון מדבר הרבה על יוקר המחיה, אבל חסרה בדבריו התייחסות קונקרטית לדרך בה הוא מתכוון לממש את הבטחותיו לציבור בנושא זה. לכחלון תהיה אולי הזדמנות לתקן זאת, אבל לשם כך הוא זקוק לגוש פוליטי חזק ולתמיכה של ראש ממשלה שגם יכול לסייע בידו. סביבה כזו קיימת עבורו רק בליכוד בראשות נתניהו ובגוש הימין.

גיא רולניק1, מזהיר במאמר בדה-מרקר את כחלון מפני חמישה כשלים אפשריים עקריים בדרך שבה הוא מתכוון ללכת. רולניק, כדרכו, חד וממוקד הגם שכאן ושם הוא מגזים או טועה, אבל אזהרתו בבסיסה נכונה. במתווה לשת"פ עם ליברמן שאליו ככל הנראה פוזל כחלון, עליו לזכור שלליברמן אצה הדרך. ולכן, במקום להשתלב בליכוד ולנסות לטפס בו אל עמדת הבכורה במפלגה בדרך המלך, חיפש קיצורי-דרך אבל מצא עצמו בחוץ. עכשיו הוא מבקש לטפס לצמרת על גבו של כחלון, וחישוביו עימו. השאלה היא אם כחלון ער למניפולציה הליברמנית התורנית המתרקמת סביבו וידע להזהר ממנה, והאם בנסיבות אלה, זה המסלול האופטימלי עבור כחלון להשגת יעדיו; אני מסופק. אחרי שלמדנו מי היה שרון, ואנו לומדים חזור ושנה מי הוא אולמרט - שני אלילי-עבר של "הגוש המרכזי", התמונה ברורה גם כאן. להערכתי, גוש ליברמן-כחלון (עם לפיד או בלעדיו) במרכז הוא הכשל הבא אחרי "יש עתיד" של הבחירות הקודמות. "הסופר נובה" הפוליטית האופנתית החדשה, עתידה להוליד "חור שחור" גדול נוסף במרכז המפה הפוליטית שלנו. זה טיבו של חומר שאין בו גם רוח.

אצל הדתיים והחרדים זו מלחמת "יוד ביוד" ומאחר שהכל בא מדרבנן, אין צורך לעסוק במיוחד בדמויות הפוליטיות, שתפקידן להשיג משאבים עבור צאן-המאמינים. אם יצליחו - יגברו, ואם יכשלון - יודחו. כל כך פשוט, כל כך טבעי וכל כך מובן. חבל שלא כך מתנהלים הדברים גם בעולם החילוני.

על מר"ץ וגלאון אין צורך להכביר מילים. זו נציגות ברורה של השמאל ההזוי בישראל, עם גישות פוסט-ציוניות מובהקות, פילו-ערביזם קומפולסיבי, מניה סוציאל-דמוקרטית אגרסיבית וניאו-ליברליזם אמוני. שיתוף פעולה אזרחי-לאומי, ליברלי-מתון, ויהודי עם קבוצה זו, הוא בערך כמו לערבב מים בשמן - חסר סיכוי להתמזג וחסר-תכלית מבחינת התוצאות.

הבית היהודי נראית כחידוש פוליטי מרענן בנוף הישראלי הן מבחינת מצעה והן מבחינת ההרכב האנושי. היא המפלגה הכי מונוליטית ויהודית-ישראלית אותנטית בגוש הימין, ואחד מיסודותיו המובהקים - ציונות, לאומיות יהודית, ארץ-ישראל, עם-ישראל וזכותו על הארץ, נאמנות ושירות, "אנחנו" לפני "אני", או לפחות שווים זה לזה - כך אני רואה מפלגה זו בראשות בנט. להערכתי בנט עדיין איננו בשל להתמודד על תפקיד ראש ממשלה מחוסר ניסיון מדיני ופוליטי מספיקים. אבל הוא מדבר ברור בבית ובחוץ ועובדה זו הופכת אותו לשחקן שאפילו "כנס סבן" מתכבד להזמינו לדבר בפניו. הבית היהודי עדיין לא נכנסה די הצורך לעיסוק רציני בנושאים הכלכליים-חברתיים הבוערים, וחשוב שתציג בהם עמדה מפורשת לקראת הבחירות. לעומת זאת גילתה יוזמות מצויינות בחקיקה בנושאים לאומיים, ממלכתיים ואזרחיים מרכזיים. אולי כדאי להתבונן קצת במפלגה זו ולראות את התנהלותה מול המפלגות האחרות; אני מוצא בה כמסגרת את מודל הייחוס הטוב ביותר במערך הפוליטי שלנו כיום.

אף פוליטיקאי או משקיף פוליטי רציני לא יחשוב בכובד ראש שמציאות שבה שלושה גושים שוים פחות או יותר בגודלם (25 - 35 מנדטים כל אחד) ששניים מהם מנוגדים בעמדותיהם והשלישי חלוק פנימית ובעל אינטרסים מנוגדים בחלקם, יכולים לייצר מסה קריטית פוליטית שתקדם את מכלול הנושאים הכבדים שלנו באופן ממשי ויעיל. מציאות כזו קיימת בפוליטיקה הישראלית כבר שלוש קדנציות לפחות, ובמתכונת המתהווה לקראת הכנסת הבאה, תתקיים גם בה. מאפשרות כזו צריך הציבור להזהר כמפני אש, כי היא זו שתפגע בו הכי הרבה.

תמונת הפוליטיקה הפנימית של ישראל תשפיע על האופן שבו יראו את המדינה כישות יריבים וידידים ועל דרך התייחסותם אליה. ככל שההומוגניות הפנימית תהיה גבוהה יותר, ככל שראש הממשלה ישען על גוש פוליטי חזק יותר (וכאן צודק נתניהו ב-100%), מצבה המדיני-אסטרטגי של ישראל יוטב. אם הציבור לא יתן דעתו על עובדה בסיסית זו, יוכל להתלונן אחר-כך רק על קוצר הראות שלו. אני שולל באופן עקרוני גישה של חרמות, חרף עמדתו המוזרה של בית המשפט בישראל, שקבע בימים אלה תקדים שיפוטי אבסורדי לפיו חרם הוא חלק מחופש הדיבור. נראה שהשופט המכובד שקבע זאת אינו מבחין בין חופש דיבור לחופש מעשה2, ובכך הוא טועה טעות מהותית ומסוכנת. אני שולל חרמות גם בפוליטיקה הישראלית. "רק לא נתניהו" היא גישה נגטיבית, מפלגת, אנטגוניסטית ושגויה.

לפי ההתנהלות עד כה משבר פוליטי, או פשרה גרועה הם תוצאה מציאותית מדי של מערכת הבחירות הנוכחית אם תמשיך בדרכה העכשווית. סיסמאות, העמדות-פנים, תאוריות-סרק "מלומדות" וסקרים, הם רוב מכריע של מה שאנו שומעים בינתיים. פוליטיקאים קטנוניים שוב מוצאים מפלט בחסות תקשורת אישית מתלהמת, מפני הצורך לענות תשובות קונקרטיות על השאלות האמיתיות שבהן צריכה להכריע מערכת בחירות זו ע"י עיסוק בתפל. כך התנהלה גם מערכת הבחירות הקודמת וכך הגענו לאבסורד שהוביל לבחירות הנוכחיות. ובדרך האלימינציה המוכרת לנו היטב ועובדת כמעט תמיד כאשר עושים בה שימוש נכון, אם אלה תמשכנה להיות השאלות, נקבל גם את אותה תשובה: ממשלה בלתי-נשלטת, חסרת כושר ביצוע, שכל שותפיה עוסקים בשיבוש המהלכים והיוזמות של שותפיהם. והציבור שוב יאכל את הקש, או אם תרצו, יישן על המיטה שהציע לעצמו בערב "שבת בחירות 2015".

מציאות מוטת אוירה זו, מחייבת את הציבור להתעלות על הרדידות השכיחה, ולהבין ששאלות היסוד אינן שאלות של רכילות אישית, הגם שאישיותו של מנהיג היא שאלה חשובה בכל בחירה פוליטית. אולם גם בניתוח האישיות קריטריוני בוחן נכונים וגלויים חשובים ביותר, משום שבלעדיהם התשובות חסרות ערך ומשמעות. כך למשל יש הטוענים שהבעיה עם נתניהו - המנהיג הנוכחי - היא שאין הוא יוזם בתחום המדיני, והדבר מטיל את ישראל למערבולת מדינית בינלאומית קשה. אינני מקבל טיעון זה. יוזמות סרק מסוכנות לא פחות ולפעמים אפילו יותר מחוסר יוזמות. יוזמות צריכות לבוא בעיתוי נכון שעה שהנסיבות מבטיחות שתהיה להן תרומה חיובית ולא אפקט של "עוד מכירת נכסים" או זריית חול בעיניים. תסכול הוא לפעמים חמור בהרבה מסטגנציה, משום שיש בו מרכיב של תחושת הונאה.

טענה אחרת גורסת שנתניהו אינו קשוב מספיק לרחשי לב הציבור בשאלות הכלכליות - יוקר המחיה, דיור, פערי-הכנסות; הנושאים הקלסיים של מחאת קיץ 2011. אני מסכים עקרונית לטענה זו, אבל סבור שמציאות זו היא תוצאה של שלושה גורמים:

  • השקפת עולם כלכלית-חברתית, שאת עיקריה אני מקבל;

  • עומס המשימות המוטלות עליו, וחוסר בן-ברית פוליטי ומקצועי מספיק, שעליו יוכל לסמוך לאורך זמן;

  • ליקויים שיטתיים ומבניים בכלכלת ישראל, שדומים במהותם לאלה של המערב המפותח לרבות ארה"ב ונובעים מחיקוי קלוקל של היישום שם ומחוסר משילות כאן. ומאידך-גיסא, אם יש בין המנהיגים הנוכחיים בפוליטיקה הישראלית מי שיש לו הכישורים, ההבנה והניסיון לבצע מהפכים אמיתיים בכלכלת ישראל, נתניהו הוא האיש. נתניהו בניגוד לאחרים גם ידע טוב יותר להעריך סיכונים הערכת-אמת. לכן, בכדי שינוע בדרך הרפורמות, צריך הציבור להבטיח לנתניהו כוח לבצע ויציבות פוליטית לרציפות בביצוע.

גם למנהיג מוכשר קשה להתמודד במספר חזיתות בעת ובעונה אחת. אם יובטח העורף הפוליטי שלו מבית ויהיו לו שותפים טובים, חרוצים ומוכשרים לביצוע רפורמות כלכליות, חברתיות, משפטיות וביורוקרטיות הדרושות "לצונמי של שינויים" מבית, מבלי שהדבר יבוא על-חשבון הצורך להקדיש זמן רב מאוד למאבקים המדיניים-ביטחוניים, ניתן יהיה להשיג בתחומים אלה הישגים יפים. פוטנציאלית, אין כיום מי שיכול להכנס לשתי נעלי עבודה אלה - הפנים והחוץ - טוב ממנו, אבל יש לכך תנאי-סף פוליטי; מימוש תנאי זה הוא המבחן האמיתי של מערכת בחירות זו ועל כך צריך הציבור להשיב בצורה חותכת.

לקראת סכום אחזור, אדגיש ואחדד את סוגיית-הליבה של בחירות אלה. ישראל עומדת מול שתי חזיתות מרכזיות: חוץ וביטחון, כלכלה וחברה.

בנושאי החוץ עומדים על הפרק:

  • הגרעין האירני

  • הסדר עם הערבים (פלשתינים) - כן או לא; מה יהיה אופיו וערבויותיו ובאיזה מחיר יושג

  • המשך העימות עם המערב על רעיון "שתי המדינות" שבו אין כיום מכנה משותף עם הערבים או עם המערב, שמגבה את עמדותיהם ברוב הנושאים

  • המזרח התיכן הכאוטי ואיומי האיסלאם הפונדמנטליסטי - עוצמה, עיתוי, תהליכי התהוות, תהליכי זליגה ודרכי התמודדות (מציאות חדשה למדי),

  • האיומים הישירים מארגוני טרור מוכרים - חיזבאללה, חמאס, ג'יהאד וכו'.

  • ערביי ישראל והרשות הפלשתינית - הלנו הם או לצרינו?!

נושאים אלה קשורים ביניהם ומשפיעים זה על זה. משטר אובמה עוין לישראל והאינטרסים שלו אינם מסונכרנים אם ישראל ולעיתים מנוגדים לשלה במכוון. גם המדינות המכונות מתונות בעולם הסוני הסובב אותנו, עדיין אינן מוכנות נפשית ל"פריצת-דרך" של קיום בצוותא והתוכנית הסעודית, או תוכנית הליגה הערבית, היא כיום תכתיב כניעה לישראל, ואין לה רוב בציבור היהודי בארץ. כאן נדרשת הכרעה על דרך ומנהיגות - "הימין ו"השמאל" משקפים דרכים מנוגדות, ואין משמעות ל"חצי הכוס המלאה".

בנושאי הפנים, כלכלה וחברה, עומדים על הפרק:

  • רפורמה במשק שתצמצם את יוקר המחיה, תפתור את בעיות הדיור, תגדיל את ההכנסה הפנויה - פיתוח מנגנון שיבטיח רציונליזציה שוויונית יותר של חלוקת העושר הלאומי, תגדיל את ההשתתפות של חוגים ערבים וחרדים בכוח העבודה, תצמצם את הביורוקרטיה ותכניס רציונליזציה למבנה, לרגולציה ולתהליכי הנהול של המשק.

  • הגדלת הצמיחה, שימור רמת תעסוקה גבוהה, שינויים בתמהיל התעסוקה - משק עתיר ידע והון, פיתוח הפריפריה, פיזור האוכלוסייה על יסוד פיתוח אזורי אינטגרטיבי, צימצום השחיתות ומיסוי ההון השחור, שיפור השירותים הציבוריים הבסיסיים - חינוך, בריאות, רווחה, תשתיות ועוד.

  • הגדלת הביטחון הפנימי.

  • שיפור מעמדן של רשויות השלטון, ושינויי תחיקה, ובכלל זה הגדרת אופייה שלך מדינת ישראל ויחסיה עם אזרחיה - זכויות וחובות, הגדרות חדשות וחדות יותר של יחסי הגומלין בין רשויות הממשל וקווי-התיחום ביניהן.

  • מערכות הדברות פנימיות לטיפול בצימצום הפערים והחיכוכים בשני השסעים העקריים בישראל: השסע היהודי-ערבי והשסע הדתי-חילוני.

  • ניצול מירבי של הזדמנויות העלייה והקליטה שהמציאות הבינלאומית מציבה לפנינו כיום ומיצוין.

גם כאן נדרשת הכרעה בין שני כיוונים דיכוטומיים, ואין משמעות ל"חצי הכוס המלאה". המחלוקת היא בין כלכלה ליברלית עם חמלה חברתית, בשילוב עם הכוונה ורגולציה ממשלתיות אפקטיביות תוך צימצום המעורבות הממשלתית בביצוע, לבין כלכלה סוציאליסטית, עם מעורבות ממשלתית עמוקה בביצוע, הגדלת המשק הציבורי וצימצום המשק הפרטי, ערבוב תפקידי המדינה כמחוקקת, מווסתת ומבצעת (ניגודי עניינים) ותוך העמקת מעורבות העובדים בניהול המשק בגלל משקלם היחסי בו.

בחירות אלה מציבות בפני הציבור אתגר דמוקרטי טיפוסי ויסודי - מעורבות עמוקה בקבלת הכרעות על דרכה של המדינה לפחות בעתיד הקרוב; איש לא יקבל את כל מבוקשו, אולם "הימין" ו"השמאל", אך לא המרכז, מציבים חלופות ברורות, והציבור מתבקש להכריע. המנהיג אינו קובע לבדו את הדרך, אבל יקבע במידה רבה את איכות הביצוע כפונקציה של המנדט שיקבל. החלוקה נבחרה כדי להזכיר לקורא במה באמת צריכה ישראל לעסוק "בימים טרופים" אלה ובמה תעסוק הממשלה הבאה באופן וודאי.

מתוך תובנה זו צריך כל אזרח כאשר הוא בא לבחור גוש, רשימה ומועמד לראש ממשלה, לשאול עצמו את שאלת השאלות לעת הזו: מי האיש המתאים ביותר להוביל את ישראל בדרך החתחתים החזויה לשנים הקרובות; מי ישרת טוב יותר את אזרחי ישראל ולא אף גורם אחר, ומי מבין טוב מאחרים את מלוא המשמעויות של אתגרים אלה, ומנוסה בהתמודדות בכל החזיתות הללו גם יחד3.

ואינני מתעייף לחזור ולהדגיש שככל שהנבחר לראשות הממשלה יקבל מהציבור מנדט חזק יותר, גם יוכל לתפקד טוב יותר. אין פרוש דברים אלה שלא נעמוד שוב בפני מבחני לחימה, בפני לחצים חיצוניים או בפני קשיים בלתי-צפויים אחרים. פרוש הדברים שנהיה מצויידים ב"שכפ"ץ" המנהיגותי הטוב ביותר שיש לאל ידינו להציע כיום; זהו מבחן הבחירות הקרובות. פרושו המעשי הוא עזבו הרפתקאות, עזבו דמיונות וגחמות, עזבו אכזבות אמיתיות ומדומות מבחירות קודמות משום שהן היסטוריה, עזבו אגו וחלומות באספמיה ולכו על הסיכוי, הביטחון והסבירות שעקרי הדברים ישמרו ועיקרי היעדים יקודמו, בתנאי שנבחר נכון.

הערות:

1. גיא רולניק, "כחלון, אל תדפוק את זה", דה-מרקר, 19.12..14.
לנוחיות הקוראים "העצלנים" אני מביא כאן את עיקרי חמשת הנקודות:

א. להמנע משימוש יתר באיזכור רפורמת הסלולר כמודל לתוכנית הכלכלית הדרושה כיום למשק; זו רפורמה שולית ופשוטה יחסית למה שנחוץ באמת.
ב. להדגיש ולהבליט את המהלך המשמעותי האמיתי שמאחורי רפורמת הסלולר – האומץ הציבורי לצאת ולהלחם ב"מפלצות הגדולות והרעות" של המשק, ולאלצן לבצע שינויים.
ג. לא להבטיח מה שאין לו סיכוי לקיים, דהיינו: רפורמות "מאוזנות" ונטולות כאבים, שבהן לא יפגעו גורמים לא מעטים במשק ובכלל זה עובדים.
ד. נושאי המחאה מ-2011 – יוקר, מחסור בדיור סביר ושחיקת שכר הם בעצם הסימפטום ולא הבעיה. הבעיה היא שהמערכת הממוסדת הדמוקרטית בישראל אינה סופרת את הציבור. המשימה היא אפוא להעמיד את הציבור במוקד העשיה ובמרכז צומת הלב של המנהיגות הציבורית בישראל.
ה. לא להסתפק בהתמקדות בצד הטכני של הרפורמות במשק ובמינהל הציבורי, אלא לשנות את שיווי-המשקל המשקי הקיים בין קבוצות לחץ וקבוצות אינטרסים לציבור באמצעות מפץ כוחני שחותר לנקודת איזון חדשה כוללת, מבלי לשחוק את אנרגיות החתירה לרפורמה בהדברות אינסופית עקרה.

2. חרם הוא מעשה ולא דיבור, משום שיש לו אפקט מעשי מעצם טיבעו של מניעה או של העדפה של ישות אחת על אחרת. בכך יש גם גורם של אפליה, וגם גורם של גרימת נזק פיסי ממשי ליריב על בסיס של הבדלי השקפות; דהיינו כפירה שוויון הזכות להביע עמדות שונות או מנוגדות, מבלי לשאת בתוצאות ענישה בגין זאת. זו גישה מוזרה, אם לנקוט עמדה מתונה, שנובעת על פניה מנטיית-לב פוליטית יותר מאשר משיקול דעת מושכל על יסוד קריטריוני הערכה אוביקטיביים. את ההחלטה הזו חייבים להעמיד למבחנים נוספים ולבטלה בדרך של שיפוט מאוזן או בדרך של חקיקה.

3. הציבור נתן תשובות ברורות למדי על שאלה זו כמעט בכל הסקרים מאז הבחירות האחרונות. בעצם ימי המשבר הממשלתי, חלה שחיקה בעמדות המסורתיות, ואחרי מחזה האבסורד של בוז'י-לבני התחיל להבין את משמעות ההונאה והתחיל לחזור לעצמו. אני אישית מאמין שככל שנתקרב למועד הבחירות תובנות נורמליות, אינסטינקטיביות ובריאות אלה תגברנה. אם ישכיל נתניהו לנהל את מערכת הבחירות עם מינימום שגיאות חדשות, יהיה לו סיכוי טוב להמשיך בקדנציה נוספת כראש ממשלה – כנראה הקדנציה החשובה ביותר שלו.

תאריך:  21/12/2014   |   עודכן:  21/12/2014
רפי לאופרט
מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן
פורומים News1  /  תגובות
כללי חדשות רשימות נושאים אישים פירמות מוסדות
אקטואליה מדיני/פוליטי בריאות כלכלה משפט סדום ועמורה עיתונות
על מה ניאבק בבחירות 2015?
תגובות  [ 6 ] מוצגות   [ 6 ]  לכל התגובות        תפוס כינוי יחודי            
כותרת התגובה שם הכותב שעה    תאריך
1
אהרון שחר
22/12/14 09:08
 
רפי לאופרט
23/12/14 13:23
 
אהרון שחר
23/12/14 23:00
 
רפ לאופרט
24/12/14 11:23
 
אהרון שחר
25/12/14 19:53
2
אליהו מץ מיץ
24/12/14 17:07
תגובות בפייסבוק
ברחבי הרשת / פרסומת
התפתחויות נוספות   /  בחירות 2015
אזרחי ישראל, לתרבות הנאורות יש יתרונות לא מעטים אך חסרונות אדירים. היא נכשלה בהסתגלות למציאות תקופתנו וזה עלול לעלות לה בקיומה. במקום למשוך אותנו עמה לתהומות הנשיה ניתן לה שתי סטירות לחי מצלצלות ונעיר אותה מהזיותיה.
21/12/2014  |  אהרון שחר  |   מאמרים
נציגי שלוש הרשימות הערביות המכהנים כיום בכנסת מנהלים משא-ומתן מתקדם לאיחוד הרשימות. זאת, לנוכח העלאת אחוז החסימה והחשש מפני פיזור קולות ערביי ישראל באופן שישאיר חלק מן הרשימות מחוץ לכנסת.
21/12/2014  |  איציק וולף  |   חדשות
הליכוד ישלם 20,000 שקל לצלם שמואל רחמני, בשל שימוש בשתי תמונות שצילם במערכת הבחירות ב-2013 בלא לציין את שמו. כך קבע (14.12.14) שופט בית המשפט המחוזי בירושלים, רפי יעקובי.
21/12/2014  |  איתמר לוין  |   חדשות
מזכיר המדינה האמריקני ג'ון קרי אמר ל-28 נציגי האיחוד האירופי עימם נפגש בוושינגטון, כי ארה"ב תסכל כל הצעה שתועלה להצבעה במועצת הביטחון ותכפה מועד לנסיגת ישראל משטחי יו"ש. עד כאן הכל לפי התסריט המדיני שנצפה מראש.
21/12/2014  |  ישראל רוזנבלט  |   מאמרים
חברי מרכז מפלגת האיחוד הלאומי קבעו הלילה (יום א', 21.12.14) כי המפלגה תמשיך את השותפות הפוליטית עם מפלגת הבית היהודי. זאת, למרות שיו"ר המפלגה, השר אורי אריאל, היה מעוניין להתפצל ולרוץ יחד עם ח"כ אלי ישי ברשימה נפרדת.
21/12/2014  |  איציק וולף  |   חדשות
רשימות נוספות   /   בחירות 2015  /  מי ומי  
דרעי לישי: לך בקש מחילה בקבר מרן  /  עידן יוסף
אלעזר שטרן ודוד צור פורשים מהתנועה  /  עידן יוסף
יחימוביץ': מתחלחלת מליברמן כראש ממשלה  /  עידן יוסף
אין גבול לציניות  /  צ'לו רוזנברג
לשים קץ לרודנות של דרעי  /  חיים שאולזון
יום הנבחר  /  דורון בקל-איילון
בלוגרים
דעות  |  כתבות  |  תחקירים  |  לרשימת הכותבים
אלי אלון
אלי אלון
בעוברי ברחוב צד את עיני נוסחו המוזר של שלט הרחוב שמופיע עליו הכיתוב הבא בלבד: "דוד סמילנסקי פקיד ועסקן, מנהל מחלקת המים בעיריית תל אביב"    משום אין אזכור בשלט ולו ברמז לעובדת היותו...
יוסי אחימאיר
יוסי אחימאיר
במקרה שלנו התמונה המדומיינת הפוכה: ישראל היא האריה, המותקף משום-מה על-ידי עדר זברות מתייהרות    היוכלו החיות המפוספסות, עטויות כפיות וסרטים ירוקים למצחם ללביא הבודד?
דן מרגלית
דן מרגלית
במרכז האמנויות בתל אביב, באולם ענק שהיה מלא עד אפס מקום, התקבצו יהורם גאון וחברי הגבעטרון להנעים משירי נעמי שמר, שהלכה לעולמה לפני 20 שנים
שיר טורם-הספרי
שיר טורם-הספרי
מספר המפונים מהגליל, יש לומר פליטים, נאמד באופן רשמי בכ-100 אלף. בפועל המספר גדול אף יותר    דה פקטו כל חבל הארץ הממוקם מהעיר כרמיאל צפונה לגבול הלבנון, הפך להיות "רצועת ביטחון" לכל...
איתן קלינסקי
איתן קלינסקי
את תבונתו של קהלת יש להפעיל באלו הימים, כשאנחנו מנהלים את המלחמה הצודקת נגד החמאס הרצחני והאכזרי, שרצח ביום שבת בתשרי תשפ"ד 1,400 יהודים, אנשי עמל ובני נוער שחגגו, ושכל "חטאם" בעינ...
לרשימות נוספות  |  לבימה חופשית  |  לרשימת הכותבים
הרשמה לניוזלטר
הרשמה ל-SMS
ברחבי הרשת / פרסומת
ברחבי הרשת / פרסומת
News1 מחלקה ראשונה :  ניוז1  |   |  עריסת תינוק ניידת  |  קוצץ ירקות מאסטר סלייסר  |  NEWS1  |  חדשות  |  אקטואליה  |  תחקירים  |  משפט  |  כלכלה  |  בריאות  |  פנאי  |  ספורט  |  הייטק  |  תיירות  |  אנשים  |  נדל"ן  |  ביטוח  |  פרסום  |  רכב  |  דת  |  מסורת  |  תרבות  |  צרכנות  |  אוכל  |  אינטרנט  |  מחשבים  |  חינוך  |  מגזין  |  הודעות לעיתונות  |  חדשות ברשת  |  בלוגרים ברשת  |  הודעות ברשת  |  מועדון +  |  אישים  |  פירמות  |  מגשרים  |  מוסדות  |  אתרים  |  עורכי דין  |  רואי חשבון  |  כסף  |  יועצים  |  אדריכלים  |  שמאים  |  רופאים  |  שופטים  |  זירת המומחים  | 
מו"ל ועורך: יואב יצחק © כל הזכויות שמורות     |    שיווק ופרסום ב News1     |     RSS
כתובת: רח' חיים זכאי 3 פתח תקוה 4977682 טל: 03-9345666 פקס מערכת: 03-9345660 דואל: New@News1.co.il