אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, ראשית, לעניין סדר-היום: אין לי ספק - לי אין ספק שכל עוד לא יהיה שלום במדינת ישראל לא ניתן יהיה לפתור ברצינות את הבעיות החברתיות במדינת ישראל. זו הסיבה, אגב, שמביאה אותי לתמוך בשלום; זו הסיבה שתמכתי בשלום בכל התחנות שהייתי בהן, כולל בליכוד; זו הסיבה שתמכתי באוסלו. אני מאמין שאפשר להגיע לשלום עם כל מדינות ערב דרך היוזמה הערבית. ואני מתפלל ליום שתהיה פה ממשלה שתרים את הכפפה הזאת ותביא שלום. כי אתם מבינים, צריך להבין, שכל עוד אנחנו מקדישים את מיטב הזמן, תשומת הלב, הכסף, לביטחון, היכולת - זה מכסה תמיד על ערוות הממשלה, הממשלות השונות, באי-טיפולן בנושאים החברתיים. כי לטפל בנושאים החברתיים צריך משאבים הרבה יותר גדולים, זמן הרבה יותר גדול, תשומת לב הרבה יותר גדולה, וזה, לצערי, נופל בשוליים. ולכן, אם רוצים לטפל בנושאים החברתיים, חייבים לנסות להגיע לשלום. ביום שיגיעו לשלום יתפנו משאבים וזמן ותשומת לב לטפל באמת בנושאים החברתיים.
ואדוני היושב-ראש, העוני הרי חוזר שנה אחרי שנה, בשינויים קטנים. מספר העניים גדל. וגם אם הוא מצטמצם במידה מסוימת, המספרים מזעזעים. אנחנו המדינה עם רמת העוני הגדולה ביותר במדינות ה-
OECD. האם יש לזה פתרון, אדוני היושב-ראש? אני רוצה, ברשותך, אולי - אדוני היושב-ראש, אולי זה הנאום האחרון שלי בכנסת. אני רוצה לחזור לנאום הראשון שלי בכנסת, ב-17 ביוני 1981, פה, מעל הבמה הזאת, שבו אמרתי ואני חוזר על מה שאמרתי אז, שאפשר לפתור את הבעיות החברתיות, ושל העוני, בדרך אחת: אם נגרום לכך שאנחנו נהיה אחראים לספק את חמשת המ"מים שז'בוטינסקי אמר: מעון, מזון, מרפא, מלבוש ומורה. במילים אחרות: דיור, חינוך, תזונה, בריאות - ופספסתי עוד משהו? דיור. ואמרתי, כדי לעשות את זה יש דרך אחת נורא פשוטה: הדרך הפשוטה ביותר היא לקבוע מהו הסל שמקיים נפש אחת בכבוד בישראל. ואם קובעים מה הסל הזה, אדם שעובד - אני דורש מכל בן אדם בריא לעבוד; אדם שעובד אסור שיהיה עני. לצערי, בממדי העוני, אדוני היושב-ראש, 40% מהעניים - אנשים שעובדים משרה מלאה. ואם אדם לא יכול לפרנס משפחתו מעבודתו, אז למה שיהיה לו כדאי לעבוד? זה disincentive לעבודה. ולכן הצעתי שאדם שעובד, אם הוא לא מרוויח מספיק שיגיע לקיום בכבוד של כל אחד מבני משפחתו, מס הכנסה שלילי יוסיף למשכורת שלו כסף הדרוש שיקיים את משפחתו בכבוד. ולא אכפת לי, אדוני, כמה ילדים יש לו, באיזה מקצוע הוא עובד, איזו השכלה יש לו. כל עוד שהוא עובד במשרה מלאה, מס הכנסה שלילי ישלים את מה שחסר לו כדי להתקיים בכבוד.
וללוות את זה בשלושה מהלכים נוספים: אחד, חובת דיווח אישי במשק. יש, אדוני, במשק כסף שחור שמתגלגל כל שנה בסדר גודל של 25 מיליארד שקל לשנה, לפי ההערכות. אם היינו גובים אפילו חצי מהכסף הזה, זה היה משנה את המצב.
ודבר שלישי, אדוני היושב-ראש: הטבות מס. כאשר אדם יקבל הטבות מס -מי יקבל את הטבות המס? רק מי שעובד. והצעתי להכיר בריבית על המשכנתה כהטבת מס, בהוצאות על המטפלת, לאישה עובדת - 50% מההוצאות, בהוצאות לימודים, בהוצאות רפואיות. ואז, מי שיקבל את ההטבות יהיה זה שעובד. היום מקבלים הטבות רק אלה שלא עובדים, ולכן אי-אפשר לפתור את הבעיות של העוני בלי לעשות שינוי ורפורמה יסודית בחיינו.
ולצערי, זה לא קורה, זה לא קרה בממשלה הזאת. כשקוראים את קווי היסוד של הממשלה, מעניין שהממשלה אכן קבעה קווי יסוד נכונים וטובים. בואו נבחן, אם אני מקריא חלק מקווי היסוד של הממשלה, נראה מה קרה בהם. אז כל אחד יבין לבד את התמונה. למשל: ישראל תחתור להסכם שלום עם הפלשתינים במטרה להגיע להסדר מדיני עמם שמסיים את הסכסוך; אם יושג הסכם כזה הוא יובא לאישור הממשלה והכנסת, ואם יהיה בכך צורך, על-פי דין - למשאל עם. האם זה קרה? תכל'ס, בסיום עבודתה של הממשלה לא הגענו לשם.
הממשלה תקדם תהליך מדיני ותפעל לקידום השלום עם כל שכנינו תוך שמירת האינטרסים הביטחוניים.
הממשלה תשמור על צביונה היהודי של המדינה ומורשת ישראל ותכבד את הדתות והמסורות של בני כל הדתות האחרות במדינת ישראל בהתאם למגילת העצמאות. האם עשתה את זה הממשלה? ניסו לעשות דווקא ההפך.
הממשלה תפעל להורדת יוקר המחיה בכל האמצעים העומדים לרשותה, ביניהם הגברת התחרות החופשית והפחתת הריכוזיות הענפית והמשקית.
הממשלה תפעל להעניק לכל ילד וילדה בישראל השכלה רחבה שתכשיר אותו להתמודדות עם אתגרי העולם ולחיים בכבוד; הממשלה תעמיד בראש מעייניה את החינוך;
הממשלה תפעל להגברת השוויון בנטל על-מנת שכל קבוצות האוכלוסייה בישראל יישאו בנטל השירות, בין אם בשירות צבאי או בשירות אזרחי. פה היה הישג חלקי.
הממשלה תפעל בכל האמצעים העומדים לרשותה על-מנת להוריד את מחירי הדיור. למיטב ידיעתי המחירים עלו.
הממשלה תפעל ליצירת התנאים הכלכליים שיאפשרו צמיחה בת-קיימא, הורדת יוקר המחיה, וכן יצירה ושמירה על מקומות העבודה במשק. האומנם.
הממשלה תחתור לצדק חברתי על-ידי צמצום הפערים החברתיים ומאבק בלתי מתפשר בעוני, בין השאר באמצעות חינוך, תעסוקה ומציאת פתרונות דיור. זה נשמע כמו אגדה.
הממשלה תציב כיעד לאומי את פיתוח הפריפריה הגאוגרפית והחברתית בישראל; הממשלה תפעל לצמצום הפערים החברתיים ותיאבק בעוני, בין היתר, באמצעות חינוך, תעסוקה ומציאת פתרונות דיור.
ובכן, זה נשמע כמו אגדה באמת דמיונית, שהיא לא קרתה. ואני אומר, אדוני, בצער, אני חוזר על המשפט הראשון שלי: ללא רפורמה יסודית בארץ, שאי-אפשר, לדעתי, לעשות אותה אלא אם נשיג שלום, אי-אפשר יהיה לטפל ברצינות בנושאים החברתיים.
ואדוני היושב-ראש, אני יודע, יכולתי, אני יכול לדבר על זה עוד שעה, על הנושאים החברתיים, אבל אני, ברשותך, אדוני היושב-ראש, מאחר, כאמור - מאחר שמבחינתי אולי זה הנאום האחרון שלי בכנסת, אני גם רוצה לנצל את הנאום הזה לומר מילים אחדות לסיום עבודתי בכנסת אחרי 41 שנות שירות ציבורי ו-20, או 31 שנים בכנסת. זה לא סוד שאני אוהב את העבודה הציבורית ואת הציבור, ולכן כל חיי, בעצם מאז שחרורי מצה"ל, אני בעבודה הציבורית. הייתי ראש המועצה וראש העיר הראשון של יבנה משך 13 שנה. יבנה עברה תהליך של מהפך מוחלט, תודה לאל. אני היום חבר הכנסת הוותיק ביותר בכנסת, אחרי 31 שנות שירות. מאז 1981 כיהנתי כמעט בכל תפקיד אפשרי בכנסת ובממשלות ישראל, עם הפסקה של ארבע שנים, שבהן הייתי גזבר הסוכנות היהודית וההסתדרות הציונית, וזכיתי, לשמחתי, בקדנציה שלי לארגן את כל העלייה מברית-המועצות וגם את "מבצע שלמה", דבר שהיה - גם תקופה מעניינת ביותר, ולהכיר את העם היהודי ואת העולם היהודי.
כיהנתי כשר במשרדים הבאים: אוצר, משפטים, תחבורה, שיכון, חינוך, פנים והשר לענייני מודיעין והוועדה לאנרגיה אטומית. פעלתי כל חיי ביושר ללא רבב, כי אכפת לי מהמדינה ומהציבור. אני אוהב את המדינה. זכיתי להיות בדור שעלה מהגולה עם הוריו, לראות בבניינה של המדינה וגם להיות שותף ואחראי לפיתוחה של המדינה והחברה בישראל, במסגרת תפקידים שבהם כיהנתי.
היום אני מבקש לומר תודה לכל חברי לדרך, בכל המפלגות שבהן הייתי, לראשי הממשלות שבהן כיהנתי, ולכל עובדי המדינה המסורים שליוו אותי דרך ארוכה מאוד של 41 שנות פעילות ציבורית. זאת הייתה זכות גדולה לשרת את המדינה ואת העם. ואני מתפלל כי המשמרות הבאות יביאו את המדינה לחוף מבטחים ולשלום, את החברה בישראל להיות חברה שוויונית יותר, צודקת יותר, ובעיקר חברה איכותית יותר.
אני מתכוון לפרוש, כאמור, בסוף הקדנציה הזו אחרי תשע קדנציות בכנסת, מאז הכנסת העשירית, שהייתה הכנסת הראשונה שלי, ולפנות את מקומי לדור צעיר יותר, שאני מקווה שיהיה גם מוצלח יותר.
הייתי שותף לרגעים משמחים רבים בכנסת ובממשלה, וגם לאירועים קשים וכואבים. כל אחד מהם נחרת עמוק בליבי. ניסיתי ללמוד מאירועים אלה כדי להבטיח עתיד טוב יותר למדינה ולחברה.
הייתי חבר בשלוש מפלגות, שהעיקרית שבהן הייתה תנועת החרות ובהמשך הליכוד. עברתי עם
אריאל שרון לקדימה, ומשם עברתי ל
מפלגת התנועה יחד עם חברת הכנסת לבני. בכל המפלגות שבהן הייתי, לא עשיתי שקר בנפשי. תמיד תמיד הייתי נאמן לעצמי. תמיד תמכתי בשלום ובנושאים החברתיים. גם כשהייתי בודד בגישה זו בליכוד לא קניתי קולות של בוחרים עם מסכה של ארץ-ישראל השלמה. למרות זאת, נבחרתי בליכוד שבע פעמים, מה שמוכיח כי רבים בליכוד תומכים בשלום.
עמדתי זאת לא השתנתה. אני מאמין בכל לבי כי ישראל יכולה לחיות בשלום עם כל מדינות האיסלאם. אפשר להגיע לשלום כזה, אדוני, באמצעות היוזמה הערבית. ואני תקווה כי ראש ממשלה ישראלי יאזור אומץ להרים את הכפפה הזאת, שמונחת לפתחנו זה למעלה מ-12 שנים.
אדוני היושב-ראש, אני רוצה לומר לך, הרי זה קצת אבסורדי, ואתה יודע שאני התומך הכי גדול ביוזמה הזאת, איך ראשי ממשלות מחמיצים את ההזדמנות הזאת, כשכל הערבים אומרים: אם אתם תקימו מדינה פלשתינית על בסיס גבולות 67' ותמצאו פתרון צודק ומוסכם לפליטים, אנחנו, כל מדינות ערב, נחתום הסכם שלום עם ישראל, ונורמליזציה מלאה, וזה יהיה סוף הסכסוך. האם לא שווה לעשות את זה? אני חושב שיש לזה יתרונות עצומים. ראשית, באמת זו דרך להשיג שלום עם כל העולם הערבי באותו מחיר שממילא נשלם בסוף לפלשתינים. שתיים, זו ערובה אמיתית לקיומו של שלום, כי אם יש שלום עם כל הערבים, מי ישבור את זה, הפלשתינים? ושלוש - זו הדרך היחידה לעקוף את הבעיה של הפלשתינים, שבגללה הם לא חותמים שלום, של מה שנקרא "זכות השיבה", כי רק העולם הערבי יכול לקבל החלטה כזאת שאנחנו רוצים, שלא תהיה זכות שיבה.
אני מקווה, אדוני היושב-ראש, שהבחירות הבאות יביאו להקמת ממשלה חלופית, אשר תקדם את תהליך השלום ואת הנושאים החברתיים הבוערים. שני הנושאים אינם מכות טבע אלא כישלון של פעולות הממשלה בעניין, ואם תהיה ממשלה אמיצה ונחושה, היא תצליח לחולל שינוי גם במצב המדיני והביטחוני וגם במצב החברתי-כלכלי.
אני, אדוני היושב-ראש, רוצה להגיד תודה לחברי לתנועה, חברי הכנסת
עמרם מצנע,
עמיר פרץ,
אלעזר שטרן ו
דוד צור, וכמובן ליושבת-ראש התנועה
ציפי לבני. כיושב-ראש סיעה בכנסת אני יכול להעיד על האיכות המעולה של כל אחד מחברי לתנועה, על עבודה רצינית של כל אחד מהם ועל הלכידות של כל החברים. זו הייתה הסיעה הטובה ביותר בכנסת היוצאת, ואני אומר את זאת ממבט של מי שמכהן בכנסת 31 שנה.
תודה גם למשפחתי היקרה, רותי רעייתי ושני ילדי דוד ונעמה, אשר לאורך כל הדרך היו לי משענת אמיתית, אוהבת, תומכת וסובלנית לשעות העבודה המטורפות במשך שנים. אני אוהב אותם מאוד. ותודה לכולכם, כל אחד בשמו.
אני רוצה לסיים בדברי המשוררת נעמי שמר, שאמרה: "אני גיטרה / הייתי פעם עץ אולי / ובתיבת התהודה / אני זוכר את / כל מי שניגן עלי / ואני אומר / תודה".
