את הבחירות הקרובות מאפיין היעדרו הבולט של מסר חיובי. כל שמניע אותן הוא שלילתו של
בנימין נתניהו. מאחוריהן מתנהל מאבק רווי-יצרים, המאחד את הימין, המרכז והשמאל.
כך בהחלט אין בונים חומה. הישועה בוודאי לא תצמח ממניעת המשך כהונתו של ראש הממשלה הנוכחי בקדנציה נוספת. בהנחה שהליכוד ישוב לשלטון - דווקא ביבי הוא זה שעשוי לבלום את השתלטות הימין הקיצוני על המדינה. נוכחותו חיונית מול ימין מתלהם, המאיים להשתלט על מפלגתו.
אם לא די באימתם של
דני דנון,
משה פייגלין, ציפי חוטובלי ו
מירי רגב - מייצגיו הנאמנים של הליכוד הקיצוני - מאיים גם "
הבית היהודי" של
נפתלי בנט ו
אורי אריאל ליפול, חלילה וחס, על ראשנו. את מאזן האימה עשוי לכן להבטיח בנימין נתניהו.
צריך להשלים
הגיעה, אפוא, העת להתפכח. קואליציה מתונה, בהנהגתו של ביבי, תמנע קבלת החלטות פזיזות שיש בהן כדי לסכן את עתיד המדינה. בעיות הביטחון והכלכלה, שהן בנפשנו, ימצאו, לכן, את פתרונן הרצוי עם הרכב ממשלתי שקול וסולידי.
בחירות ללא מסר בונה הן תעודת-עניות למדינה. אחרי ככלות הכל יש לזכור שבאין חזון - העם ייפרע. ומאחר שאין בנמצא מנהיג כריזמטי - צריך להשלים עם מי שישנו. ביבי, לכן, הוא זה שעדיף. הדברים אמורים גם במי שכמוני איננו חסיד בנימין נתניהו.
העובדות שבשטח מורות בעליל כי לביבי לא קם, עדיין, תחליף. בוז'י או ציפי? הצחקתם אותי. איווט או בנט? - לא בא בחשבון. גם ללפיד וכחלון אין שום יתרון. נותר לפליטה בנימין נתניהו, כמי שהיה וכמי שיהיה. ולכן יש לנהוג על-פי הציווי של "קום התנערה עם חלכא", נשוב ונלך על ביבי בפעם נוספת. אם לא יועיל - לפחות לא יזיק.
שירתה הזכה של דלית בת אדם ידעה לשבות לבבות, שירה שהלכה במסלול השיבה המאוחרת, שיבה למחוזות ילדותה, למחוזות הקסם של ימי האתמול
