בפייסבוק הופץ במקביל דוח אסטרולוגי בלתי תלוי, כביכול, על "אופיו של המנהיג ללפיד" שבו צוינו שלוש תכונות שאנחנו ההדיוטות לא הצלחנו ברוב סכלותנו לזהות אצלו:
- " יש לו יכולת להפוך רעיונות גדולים לדברים מעשיים וזו עובדה חשובה לאדם שמתכוון להגיע לפסגה".
- "הוא יודע שיוכל לקרב אליו את החברה הישראלית רק אם ידבר מהבטן יבוא מהמקום הנכון של דאגה לזולת, צדק חברתי ומשנה פוליטית שתתאים לכמה שיותר אנשים.
- "יש לו יכולת להוביל ולהנהיג וכשהוא רוצה משהו הוא ילך על זה עד הסוף".
מסתבר ברוב עוונותיי הכרתי משום מה לפיד מסוג אחר. בשנות התשעים כאשר כיהנתי, כאמור כיו"ר איגוד העיתונאים וחבר נשיאות
מועצת העיתונות, הוטלה עלי מטלה להגיש לבית הדין לאתיקה תביעות נגד עיתונאים ושדרים שעברו עבירות אתיות. בראש הרשימה הופיע
יאיר לפיד שכיכב במסעי פרסום של
בנק הפועלים וקופת החולים הכללית במקביל לעבודתו כמנחה בטלוויזיה ובעל טור ב
עיתון יומי.
לפיד האב רתח על כך, התקשר אלי והחל לחרף ולגדף אותי. "הבן שלך אינו עגל קדוש, איני מתכוון להיענות לבקשתך לבטל את תלונתי", אמרתי לו והוא טרק את מכשיר הטלפון. לפיד הבן הוכיח לי מאז פעמים נוספות שהוא והאתיקה העיתונאית לא חיים בשלום. המורשת של משפחת לפיד של הסגידה הגורפת לאולמרט, קידשה את כל אמצעי התקשורת שעמדו לרשות המשפחה ושיעבדה את כבודם המקצועי והאישי.
אולמרט הציניקן הבלתי נלאה הצליח להקסים את לפיד הצעיר בעת ביקוריו התכופים בבית הוריו, עד שיאיר לפיד איבד את שיקול הדעת המקצועי שלו וערך בשעתו בביתו חגיגת יום הולדת לראש ה
ממשלה המסואב בעיצומן של חשיפת פרשות השחיתות האישיות נגדו..
ליאיר לפיד, בעל שני השמות הסמליים והיומרניים, לא הפריע באותה עת לפרסם דברי שבח והלל על אולמרט בטורו ב'
ידיעות אחרונות', טוריו התאימו בהחלט לאג'נדה נעדרת האתיקה של העיתון. נוני מוזס, הבעלים של העיתון, היה מאז ומתמיד חבר ובן ברית ותיק של אולמרט שסייע לעיתון בדרכים גלויות וסמויות בתחומים שונים. יד מזוהמת אחת רחצה את היד המזוהמת השנייה.
מוזס לא התרגש מעולם מרמתו המוסרית הירודה של ראש הממשלה המושחת והמשחית, והעניק לו הגנה תקשורתית היקפית, התגייס למתוח ביקורת על מערכות אכיפת החוק והנחה לתקוף את יריביו הפוליטיים.
זמן מה אחרי המסיבה ערך לפיד ראיון חנפני ומתרפס עם אולמרט בערוץ השני בטלוויזיה שהוגדר כראיון בלעדי ולא התרגש מכך שכונה ע"י עמיתיו המקנאים "כתב חצר" של ראש הממשלה ..
למרבה הבושה והחרפה, אולמרט היה זה שהתנה את הענקת הראיון בכך שדווקא לפיד יהיה המראיין. אני מתקשה לשלול את האופציה שאולמרט קיבל לידיו מראש את השאלות, אבל מוכן לבטל את האפשרות ששליחיו של אולמרט הביאו לאולפן שאלות שחוברו ע"י אולמרט בעצמו אבל בלי כבודו.
אומ"ץ הגישה בשעתו לרשות השנייה תלונה נגד לפיד בגין ההטעיה של ציבור הצופים שלא היה מודע למערכת יחסיו האישית עם אולמרט. כמצופה, הועברה אלינו תשובה מפולפלת שנתן לפיד שגבלה בחוצפה שלאחר מעשה והוכיחה שפיו וליבו אינם שווים.
לפיד הוסיף חטא על פשע כאשר ראיין כעבור זמן במסגרת משדר שירות לאולמרט את ניצב (בדימוס)
יעקב בורובסקי, יועצו לשעבר של
מבקר המדינה למאבק בשחיתות, והציג לו שאלה מוזמנת. בורובסקי נתבקש להשיב, בין השאר, אם אומנם הוא זוכה להגנת אומ"ץ בפרשת הניסיון להכפיש את שמו רק משום שאחיינו, אלי בר, הוא חבר התנועה. בורובסקי השיב בצדק שהאחיין הינו חבר לא פעיל, מעולם לא שוחח אתו בנושא זה ובאותה הזדמנות החמיא לפעילות הכללית של אומ"ץ לביעור השחיתות השלטונית .
לא הייתי נדרש לכך במסגרת זו אלמלא העובדה שזמן קצר קודם לכן קיבלתי שאלה זהה מעורך הדין אלי זוהר, פרקליטו של ראש הממשלה, בעקבות תלונה שהגישה נגדו אומ"ץ ללשכת עורכי הדין בגין ניגוד אינטרסים. עורך הדין זוהר שאל האם בר היה האיש שגייס כביכול את אומ"ץ למאבק נגד אולמרט והתעלם ממאבקי הממושך נגד חברו אולמרט עוד טרם הקמתה של אומ"ץ.
גם בעקבות ראיון עלוב ומגמתי זה הגישה אומ"ץ תלונה נגד לפיד שבו האשימה אותו בביצוע עבירה אתית חמורה, אך גם הפעם הוכיחה המערכת האתית של הרשות אזלת מסך ובכך סללה הדרך למנות את לפיד לערוך ולהגיש את היומן השבועי של ערוץ 2 וההמשך מפורט לעיל.