ב-8 בינואר 2015 התקיימו בסרי-לנקה בחירות לנשיאות. מהינדה רג'פקסה, שנבחר ב-2005 ושוב ב-2010, התמודד מול מייטריפלה סיריסנה, הנוטה למדיניות פרו-מערבית ואשר זכה לתמיכת פוליטיקאים בדימוס ומנהיגי מפלגות המיעוטים. הבחירות נערכו על-רקע צניחה בפופולריות של הנשיא, טענות לשחיתות ומתחים מתמשכים בין העדות השונות במדינה. סיריסנה ניצח וקיבל 51.28 אחוזים מהקולות, בעוד רג'פקסה קיבל 47.58 אחוזים בלבד. בטקס השבעתו לנשיא, סיריסנה הודיע שיפעל לביזור סמכויות הנשיא לפרלמנט, לקבינט ולמערכת המשפט, ליצירת ממשלת אחדות לאומית, ולביטול שורת הגבלות על אמצעי התקשורת.
מעניין לציין, שהסוגיה הפלשתינית הייתה על סדר היום בסרי-לנקה בעת מסע הבחירות, ובאמצעות התייחסות אליה ביקשו פוליטיקאים לגייס תמיכה. למשל, במאמר שפורסם באתר Asianaanu Tribune" במהלך מסע הבחירות ושכותרתו - "מהינדה רג'פקסה - מוסלמים וסולידריות פלשתינית", נמתחה ביקורת נוקבת על מנהיגי מפלגות מוסלמיות שערקו לאופוזיציה, ונטען, כי למעשה הם "בגדו" בנשיא. הכותב תהה: "האם היו יכולים למצוא חבר טוב יותר לסוגיה הפלשתינית מאשר הנשיא רג'פקסה?" לשון חריפה זו העידה על חשיבותה של הסוגיה הפלשתינית בזירה הציבורית ובדעת הקהל במדינה.
ההתעניינות מצדה של המערכת הפוליטית בסרי-לנקה בסוגיה הפלשתינית, ובפרט התמיכה בעניין הפלשתיני, אינן תופעות חדשות במדינה זו. ביולי 1970 סרי-לנקה ניתקה את היחסים הדיפלומטיים עם ישראל בתואנה שישראל סירבה לפעול בהתאם להחלטת מועצת הביטחון 242, אשר קראה לפינוי כוחותיה מהשטחים שנכבשו במלחמת ששת הימים. כחבר פרלמנט צעיר, הנשיא לשעבר רג'פקסה צידד בהחלטה והביע סולידריות עמוקה עם המאבק הפלשתיני לעצמאות. כן היה שותף מרכזי לפתיחת שגרירות אש"ף בבירה קולומבו ביולי 1975, ושנה מאוחר יותר ייסד את "האגודה לסולידריות סרי-לנקה-פלשתין" ועמד בראשה כשלושה עשורים. בראיון שהעניק מאוחר יותר לסוכנות הידיעות הפלשתינית, WAFA, אמר: "כחבר פרלמנט וכנשיא האגודה הייתי מעורב בפתיחת שגרירות אש"ף. בכך יכולנו להשיב להאשמות הלובי הציוני שניסה לתאר את אש"ף כארגון טרור".
יאסר ערפאת ביקר בסרי-לנקה במארס 1997, התקבל כראש מדינה ונפגש עם הנשיאה דאז צ'נדריקה בנדרנייקה. ערפאת הציע לתווך בקידום פתרון לסכסוך בין ממשלת סרי-לנקה לבין "הנמרים הטמילים" - הארגון שפעל להקמת מדינה טמילית עצמאית בצפון-מזרח האי. רג'פקסה, שנפגש עם ערפאת באותה הזדמנות, התבטא בעבר, כי "ערפאת הוא מהמנהיגים הדגולים בעולם" וכי "כל מנהיג פוליטי צריך לחקות את תכונותיו הנדירות".
היחסים בין ישראל לסרי-לנקה חודשו בשנת 2000. רג'פקסה לא ניתק אותם כאשר נבחר ב-2005, ייתכן כי הסיבה לכך, היא שישראל הייתה אז ספקית מרכזית של אמצעי לחימה וידע לממשלה במלחמתה נגד "הנמרים הטמילים". לצד זאת, הוא פתח ב-2007 נציגות סרי-לנקית ברמאללה ומינה את המזכ"ל לשעבר של "האגודה לסולידריות סרי-לנקה-פלשתין", ד"ר טי. ג'אייסינג, לשגריר הראשון בפלשתין. באוקטובר 2008 רג'פקסה אירח לראשונה את יושב-ראש הרשות הפלשתינית, מחמוד עבאס, בסרי-לנקה. גם שר החוץ הפלשתיני ריאד אל-מלכי, שר החוץ לשעבר זיאד אבו עמר, ודוברו של עבאס וחבר הוועד המרכזי של הפתח נביל אבו רודיינה נכחו במפגש זה.
בפברואר 2012 הגיעה לרמאללה משלחת סרי-לנקית בראשות בנו של רג'פקסה, נמל, ונפגשה עם ראשי הסוכנות הפלשתינית לקידום והשקעות ועם אנשי עסקים פלשתינים מהמגזר הפרטי. כעבור חודשיים עבאס הגיע לביקור שני בסרי-לנקה, מלווה בשר החוץ ריאד אל-מלכי. בינואר 2014 רג'פקסה השיב בביקור ראשון ברשות הפלשתינית (במסגרת ביקור משולש שכלל גם את ירדן וישראל) והתקבל על-ידי ראש הממשלה הפלשתיני
ראמי חמדאללה והשגריר הפלשתיני בסרי-לנקה, אנואר אלאגא. שר החוץ הפלשתיני ריאד אל-מלכי הצהיר, כי הביקור "משקף ציון דרך ביחסים המיוחדים בין סרי-לנקה לפלשתין". רג'פקסה הניח זר פרחים על הקבר של ערפאת, קיבל את אות הכבוד הגבוה ביותר - "כוכב פלשתין", צפה על "כביש מהינדה רג'פקסה", מחוץ למשרדי הנציגות הסרי-לנקית ברמאללה, אשר נקרא על שמו ב-2007, נפגש עם בכירי הקהילה העסקית הפלשתינית והשתתף במיסה בכנסיית המולד בבית לחם.
האהדה מצד סרי-לנקה לעניין הפלשתיני באה לידי ביטוי גם בזירה הבינלאומית. בעת ביקורו של עבאס בסרי-לנקה, שנערך ב-2008 אמר רג'פקסה, כי "סרי-לנקה שימשה יו"ר ועדת האו"ם לזכויות אדם בפלשתין 38 שנים ברציפות, שיא ייחודי, בעיקר משום שאינה מדינה מוסלמית". ב-2011 סרי-לנקה תמכה בהצטרפות הרשות לאונסק"ו כחברה מלאה, ורג'פקסה תמך בפלשתינים בכל ששה הנאומים שנשא בעצרת הכללית של האו"ם. בפברואר 2013 נפגש ראש הממשלה של הרשות הפלשתינית דאז, סלאם פיאד, עם שר החוץ הסרי-לנקי, ג'מיני פייריס, והודה לו בין היתר על התמיכה שסרי-לנקה העניקה לרשות הפלשתינית בנובמבר 2012 בזמן ההצבעה בעצרת הכללית של האו"ם על החלטה 67/19, שהעניקה לפלשתין מעמד של מדינה שאינה חברה בארגון. בעצרת הכללית ה-69 של האו"ם, שהתקיימה בספטמבר 2014, הכריז רג'פקסה שוב על תמיכה "בהגשמת מדינה פלשתינית מאוחדת, ריבונית, עצמאית, בת-קיימא, המתקיימת לצד ישראל בשלום, בגבולות בטוחים ומוכרים". בשולי העצרת, בפגישה עם עבאס, הוא הצהיר, כי סרי-לנקה החליטה לתרום מיליון דולר לשיקום הרצועה מההרס שנגרם בה בזמן מבצע "צוק איתן".
הרשות הפלשתינית מצדה תמכה בסרי-לנקה לאורך השנים במושבי זכויות האדם של וועדות האו"ם בז'נבה, שבהם נדונו האשמות בדבר חלקם של הממשלה והצבא הסרי-לנקי במלחמה נגד "הנמרים הטמילים". בספטמבר 2009 נערכה סדרת דיונים בין שגריר סרי-לנקה בפלשתין, ד"ר טי. ג'אייסינג, לריאד אל-מלכי וסגנו, במטרה לגייס כספים מהליגה הערבית לסרי-לנקה. כ-90 אחוזים מהתה הנמכר בשטחי הרשות מיובא מסרי-לנקה, ותיירים רבים מסרי-לנקה מבקרים בבית לחם ובירושלים.
מבחינת ישראל, חילופי השלטון בסרי-לנקה עשויים לאותת על פוטנציאל לשיפור מסוים ביחסים בין המדינות. אמנם, שוליותה היחסית של סרי-לנקה בזירה הבינלאומית משמעותה היא, שגם שיפור ביחסים בין ישראל לבינה לא יוסיף נדבך חשוב למעמדה הבינלאומי של ישראל. אולם אין בכך כדי לבטל את היות סרי-לנקה דוגמה לרשת הקשרים הדיפלומטיים והכלכליים שרקמו הפלשתינים עם מדינות שונות ברחבי העולם - גם כאלה הנעדרות השפעה ישירה על זירת הסכסוך והתהליך המדיני הישראלי-פלשתיני - וכן להשפעתן של התפתחויות בזירות פוליטיות פנימיות על מעמדם של הפלשתינים בזירה הבינלאומית. על-רקע השינוי הפוליטי בסרי-לנקה לא צפוי נתק ביחסים הכלכליים בינה לבין הרשות הפלשתינית, אך סביר להניח, כי היחסים הדיפלומטיים ביניהן יצטננו במידת מה, דבר שיבוא לידי ביטוי בתמיכה סרי-לנקית נלהבת פחות בעניין הפלשתיני במסגרות בינלאומיות, ובפרט במוסדות האו"ם.
