ללמוד ממצרים של סיסי

הגשמים והקור שפקדו אותנו בימים האחרונים לא פסחו כמובן גם על רצועת עזה. ראשי החמאס לבטח ספונים בבתים מחוממים ומוגנים, בעוד רבבות מנתיניהם סובלים קשות. התמונות משם מראות בתים הרוסים בחלקם, שחלונותיהם "מוגפים" בשמיכות ובסדינים כהגנה מפני הקור והרטיבות - באין מחסה אחר. אין בלבי רחמים עליהם. אם הם סובלים את שלטון הטרור הרודני והרצחני, למה שלא יסבלו בשקט גם את נחת זרועו של גנרל חורף?

פעולות השיקום מאז מכת "צוק איתן" כמעט ואינן מתנהלות. סכומי העתק שהובטחו מכל מיני מקורות ערביים ואירופיים - בבחינת מס שפתיים - בוששים לבוא. יש להניח כי המשאבים המוגבלים העומדים לרשות שלטון החמאס שוב מושקעים בבטן האדמה.

על פני הקרקע אין רואים שיקום, אבל אין להוציא מכלל אפשרות כי מתחת לפני הקרקע התחדשו פעולות החפירה של מינהרות הטרור. חורף ואו לא חורף - השנאה לישראל נותרה כשהיתה, השאיפה לחדש את פעולות הירי והשיגורים, או חדירה מבעד לפתחי מינהרות - אינה מוסתרת.

הרצועה גובלת בשתי מדינות. הגבול הארוך יותר, ממערב ומצפון, הוא עם ישראל שנואת נפשם. הגבול הדרומי הוא עם מצרים, "האחות" הגדולה. וראו זה פלא: בעוד שישראל מאפשרת העברת סחורות, מזון ואמצעי בנייה, באופן מבוקר אמנם, ועם זאת מואשמת עדיין בהטלת מצור - מצרים ממריצה בימים אלה את הנתק המוחלט בינה לבין הרצועה, בפעולות קדחתניות המתנהלות בגבול, בסמוך לרפיח.

ישראל מעבירה כמויות עצומות של מלט לרצועה - בלי שיש בידה יכולת פיקוח ממשית, שמוצר חיוני זה הולך לשיקום הבתים בלבד ולא לביטון מינהרות, ישנות כחדשות. את המינהרות אין רואים, אך את השכונות ההרוסות רואים גם רואים. והתמונה שמצטיירת עגומה - לא שיקום ולא בטיח. ראשי החמאס אף מתפארים כי אכן הם מחדשים את החפירות התת-קרקעיות וכי חידוש המיתקפה על ישראל הוא רק שאלה של זמן.

ומצרים? - זו עוסקת עתה בקדחתנות בשני פרויקטים ענקיים, כמעט פרעוניים. האחד - הרחבתה של תעלת סואץ, כדי לאפשר מעבר ספינות ענק ולשפר בכך את המאזן הכספי של המדינה. השנייה - יצירת רצועת חיץ בין סיני לעזה.

תחילה דובר על חצי ק"מ רוחב. עתה הגיעו המצרים למסקנה, שדרוש להם חיץ בן ק"מ אחד, והדחפורים המצריים הורסים מאות בתים בתוך תחום זה. בנוסף, תעלה עמוקה נחפרת, למנוע אפשרות של כריית מינהרות לסיני.

האם מצרים מואשמת בהטלת סגר על הרצועה?- לא ולא. האם המצרים מואשמים בהעתקה שרירותית של מאות משפחות ממקומות מגוריהם, בהתעמרות ובהתעללות ובסגר מחניק על הפלשתינים האומללים? - לא ולא.

איש אינו בא בטענות למצרים. לא ראשי החמאס, לא אבו מאזן, לא שאר הערבים, ואפילו קול אחד באירופה לא צייץ כנגדם. הנה כי כן, לפנינו המחשה ברורה של מידת האיפה-ואיפה בהתייחסות לישראל, כנגד היחס למדינה ערבית שעושה כטוב באינטרסיה.

לנו הישראלים אין טענות בנושא זה למצרים. אדרבה, שיכו באויב המשותף - אירגוני הטרור המוסלמים, בין אם הם בעזה ובין אם הם ברחבי סיני. כיום יש הרבה מן המשותף בין ירושלים לממשל סיסי. ואולם אינני בטוח אם למצרים אין טענות כלפינו, על שאיננו נוקטים בגבולנו עם הרצועה את אותן פעולות כפי שמצרים נוקטת.

אנחנו בולעים באיפוק את המשך ההסתה הפלשתינית-חמאסית נגדנו, את ההסתה הקיצונית של הנייה וחבריו, את הביקורת והנהי על המצור שאיננו מצור כלל וכלל. אנחנו טומנים ראשנו בחול, בעוד נמשכת ההתחמשות וההתחפרות בעזה - בכספים מקטר ובמלט ישראלי.

בכך אנו מזמינים עלינו את המערכה הרביעית, אלא אם כן נתעשת סוף-סוף ונלמד ממצרים של סיסי איך נלחמים באויב ואיך מדבירים טרור.