האדמור מסאטמר נפטר בגיל 91 בבית החולים "הר סיני" בניו-יורק שבארצות הברית. רבי משה טייטלבום, שסבל ממחלת הסרטן, היה מאושפז לפני כשלושה שבועות בבית החולים במנהטן.

מסע הלוויה שאמור היה לצאת בשעה 21:45 שעון ניו-יורק (4:45 שעון ישראל) מבית המדרש הגדול "יטב לב" שבווילאמסבורג, התעכב והבוקר הוא מתנהל באיטיות בדרכו אל בית העלמין שבקרית יואל מונרו, שם נטמן הרבי סמוך לדודו, האדמור רבי יואליש. למונרו הועברה המיטה באמצעות מסוק.

משטרת ניו-יורק הזרימה כוחות גדולים אל שכונת וילאמסבורג, שם מרכזה של החסידות, על-מנת למנוע מהומות ולאפשר למסע הלוויה להתנהל באופן מכובד. זאת, בשל הפילוג בחסידות שגרם למאבקי ירושה קשים על 500 מיליון דולרים שיש ל"אימפריית סאטמר" בין שני פלגיה, ה"זלונים" וה"אהרונים", שגלשו לא פעם לתגרות ידיים. במסגרת מבצע "שקיעת השמש" סגרה המשטרה את הרחובות הסמוכים לבית המדרש המרכזי של החסידות לתנועת כלי רכב.

העיתון "ניו-יורק פוסט" פירסם, כי במשטרה הובע חשש אף מניסיונות של תושבים ההיספנים בשכונה לשבש את מסע הלוויה. גם בירושלים סבבו כרוזים בשעות הבוקר המוקדמות וקראו לציבור לבוא לבית המדרש של חסידי סאטמר על-מנת לשמוע את שידור הלוויה.

ראש עיריית ניו-יורק השתתף אף הוא בלוויה. מייקל בלומברג אמר כי לאחר השואה חוללו נס האדמור טייטלבום וקודמו, הרב יואל, בעת שהקימו את קהילת סאטמר בניו-יורק, וחידשו את ימי זוהרה.

האדמור מסאטמר הלך לעולמו לפנות בוקר, כשבניו ומקורביו שוהים לצד מיטתו. בנו הגדול של האדמור, רבי אהרן טייטלבוים, פסק עם מותו שעל כל החסידים לקרוע קריעה על מותו. רבי טייטלבום היה מנהיגם הרוחני של כ-120,000 חסידי סאטמר היושבים במובלעות סגורות בברוקלין, קריית יואל, מונסי, מונטריאול, לונדון, ירושלים ובמקומות אחרים.

במהלך יום אתמול חלה הידרדרות במצב האדמור, והוא אושפז במצב קריטי במחלקת טיפול נמרץ, עד שהלך לעולמו.

מאבק חסר פשרות בציונות

רבי משה טייטלבום נולד בשנת 1914 בעיר ההונגרית (כיום ברומניה) סיאט, לשושלת רבנית מפוארת. שני הוריו מתו כאשר היה בגיל 11, והוא הועבר לחזקת סבו ודודו, ששימש כאדמור החסידות במשך חצי מאה.

המוניטין של רבי טייטלבום החל עוד בעת שואת יהודי אירופה. ב-1944 נשלחו הוא ומשפחתו לאושוויץ, שם נרצחו אישתו, לאה, ושלושת ילדיהם. הוא הועבר לטרזינשטאט ושוחרר משם ב-1945.

הוא ואישתו החדשה, פסל לאה, חזרו לסיאט אחרי המלחמה, אבל נמלטו מרדיפת הקומוניזם, ובתום המלחמה היגרו לניו-יורק. שם ייסד מחדש את סניף החסידות והפך לרב של זענטע.

כאשר היה בן 66 שנים, חי בשכונת בורו-פארק בברוקלין. היה זה בשנת ב-1979 כאשר דודו, יואל טייטלבום, מנהיגה הכריזמטי של החסידות המשגשגת, הלך לעולמו מבלי להותיר אחריו ייורשים לתפקיד האדמור.

מנהיגי הקהילה פנו אליו בבקשה כי יקבל על עצמו את תפקיד האדמורות. הוא הוכתר ב-1980 בקירית יואל, הקרויה על-שם דודו, ביום השנה לפטירתו.

מזה שנים, בשל מחלת הסרטן בה לקה, לא יכול היה לשמש כאדמור, ומאז שנת 2001 ניטש קרב בין שני בניו אהרן וזלמן, הטוענים לכתר ההנהגה. הקרב הגיע גם אל היכלי מערכת המשפט האמריקנית.

אפילו מצב בריאותו של הרבי שימש ככלי-משחק באווירה העכורה שנוצרה, וטענו ששכח דברים כדרך אנשים קשישים.

כלייתו היחידה של רבי טייטלבום חדלה מלפעול והחמרה חלה במצבו לאחר שלא קיבל תרופות נגד זיהום שנוצר בגופו. כמו כן עבר ניתוח להסרת גידול בעמוד השידרה ושב לביתו.

האדמור, ששימש כנשיא "העדה החרדית", ניהל מאבק חסר פשרות בציונות, ולחם נגד ביטויי העולם המודרני. הוא אף התנגד להגיע לכותל המערבי שנכבש על-ידי ישראל.

כאמור, לפנות בוקר נפטר הרבי, כשהוא מותיר אחריו ארבעה בנים, שתי בנות ועשרות נכדים.