במסגרת פרויקט שיקום מורד ה
ירדן שיקמה באחרונה רשות ניקוז ונחלים כינרת, בשיתוף הקרן לשטחים פתוחים וגופים נוספים את "גשרנחום" ההיסטורי ובקרוב כך מקוים יפתח לציבור הרחב.
יהיו ודאי רבים שישאלו גשר מי? שכן שמו של "גשר נחום" והסיפור ההיסטורי שעומד מאחוריו לא מסופר ולא ידוע לרוב רובו של הציבור כולל טיילים ותיקים. דומה כי לא אטעה עם אומר כי רק מעטים מכירים את הגשר ויודעים סיפורו ההיסטורי.
הרקע להקמת "גשר נחום" במלחמת השחרור ברחו ערביי הכפרעבודייה וכפרים נוספים ממערב לירדן והותירו שטחי מרעה נטושים. חברי קיבוץ בית-זרע בעמק הירדן ביקשו להשתמש בשטחים אלה לשם רעיית הצאן של הקיבוץ.אולם נהר הירדן שממול הקיבוץ הקשה על מעבר קל ובטוח של הצאן וכן של כלים חקלאיים משטח הקיבוץ לשטחי המרעה של הכפרים הנטושים.
כדי לאפשר מעבר ישיר בין השדות שמשני צדי הירדן. החליטו אנשי הקיבוץ בית זרעלהקים ביוזמתם ובעצמם מעל מקטע נחל הירדן העובר מול הקיבוץ, גשר עץ שישמש למעבר צאן וכלים חקלאיים לגדה השנייה של הירדן ולהגעה נוחה וקלה יותר לשטחי המרעה שננטשו על-ידי הערבים. המיקום שנבחר להקמת הגשר הוא מעל נחל הירדן מול המוסד החינוכי "בקעת כינורות" התיכון של בית זרע ושער הגולן. בתמונות של הקמת הגשר ניתן לראות בברור את המוסד החינוכי ברקע.
הקמת הגשר נמשכה יום אחד בלבד! הקמת הגשר נמשכה והסתיימה תוך יום אחד בלבדהיום שנבחר להקמתו היה יום שבת 12.11.1949. בתיאום עם האחראים על סכר דגניה הסכר נסגר, האפיק יבש ואז החלו בבניית היסודות לגשר והגשר עצמו. היסודות היו כלובי ברזל שמולאו באבנים שהובאומהסביבה על-ידי אנשי הקיבוץ. על היסודות הונחו אדני ומוטות ברזל ועליהם לוחות עץ עבים .בסיום יום העבודה נפתח הסכר מחדש והמים חזרו לזרום.
רכזת ארכיון בית-זרע, ברכה בנתור שלחה אלי מסמך ובו מתאר זלמן וינוגרדוב חבר קיבוץ בית הזרע את תהליך הקמת הגשר. וינוגרדוב היה חוקר ידיעת הארץ וכתב ספרי מחקר על אזור יישובי הכנרת ואזורים נוספים.
וכך סיפר זלמן וינוגרדוב: "גשר בית-זרע הוא הגשר הפרטי היחיד שהוקם על הירדן. לא ממשלה ולא מלך בנו את הגשר אלא חברי בית-זרע, שחברו יחד והקימו אותו במו ידיהם. המארגנים דאגו מבעוד מועד שביום המבצע ייסגר סכר דגניה. בשבת, 12 בנובמבר 1949, לפנות בוקר, נסגר סכר דגניה כמתוכנן, ועם שחר יבש אפיק הירדן. לקריאת היוזמים התייצבו בחוף הירדן, במקום המיועד, כל תושבי קיבוץ בית-זרע, מנער ועד זקן - חברים וילדים, נערות ונערים, חברי הכשרות מהארץ ומחו"ל - איש לא נעדר. חבל נמתח מגדה לגדה, מכלי הברזל, ה'כלובים', הוצבו לאורכו, וכל הנאספים החלו למלא אותם באבנים. חלקן הוכנו מראש, ואחרות לוקטו מאפיק הירדן שיבש, או הובאו מהסביבה. לעת ערב הושלמה המלאכה. מכלי הברזל, הממולאים אבנים, הפכו לאומְנות שהוצבו בשורה ישרה לרוחב אפיק הירדן, מגדה לגדה. על האומנות הונחו קורות ברזל עליהן לוחות עץ עבים . בתום יום מפרך, ניצב הגשר על-כנו".
בארכיון ביתז רע ניתן למצא גם עדות של נחום סלע אף הוא איש הקיבוץ, על ההכנות להקמת הגשר וכך מספר סלע: "אני זוכר שביום חורף אחד, ירדתי לירדן עם חיים בורר. לקחנו חבל ארוך וחפשנו מקום מתאים להקמת הגשר. דבר ראשון היינו צריכים לדעת מה רוחב הירדן במקום המיועד. חיים עבר חלק בשחייה וחלק ברגל. הרוח בהיה 32 מטר".
הגשר נקרא זמן מה לאחר הקמתו - "גשר נחום" על שמו של אותו נחום סלע, שהיה רועה הצאן של המשק.
עם השנים בשל שיטפונות ובלאי טבעיהחל הגשר להיהרס ולהיסדק. ולפני כעשרים שנה בשנת 1995 לערך, הוחלט למנוע מעבר של כלי רכב חקלאיים ובשנים האחרונות אף נאסר מעבר הולכי רגל על הגשר מחשש לבטיחותם.
בשנה האחרונה נעשו עבודות שיקום ושימור של "גשר נחום" והוא יפתח בקרוב וגם יונגש לנכים.
