א. הנה הוא!
אחרי תקופת המתנה, פרץ מספר אחת-עשרה לחיינו.
ברוך הבא!
ב. אל תתיכו אותו
במחנה פלוגות שליד קרית-גת נמצא בית-הקברות לטנקים ולרק"ם של צה"ל. שורות-שורות עומדים שם ותיקי המלחמות, ומחכים להתכתם - מראה עצוב, בעיקר, למי שרכבו עליהם לשדות הקרב.
צ-817832 היה טנק פטון ("מגח") M60A1 בגדוד הסיור 87 של אוגדת שרון במלחמת יום הכיפורים. הטנק נקרא בגדס"ר 87 - 1א' - מסביר קריאף. ארבעת אנשי הצוות שלו מפלוגה ג' נהרגו, והוא נמצא ליד "טנק הצוערים", בקרבת תעלת סואץ. כנראה, עצר 1א' ליד "טנק הצוערים", כדי לברר האם אנשי הטנק זקוקים לעזרה, ואז נפגע על-ידי חי"ר מצרי.
"טנק הצוערים" הועבר לשמש אנדרטה בפנימייה הצבאית בחיפה.
לדברי קריאף, בחטיבה 600 ובגדס"ר 87 היו 132 טנקים כאלה, והלוחמים הוותיקים הצליחו לאתר בבית-הקברות לטנקים רק שישה מהם. השאר - כנראה, כבר הותכו.
קריאף פנה לרב-אלוף
בני גנץ, הרמטכ"ל, כדי ש-1א' לא יותך, אלא יועבר לבית-הספר לשריון בבסיס שיזפון בנגב, כדי להנציח את הקרב הנורא לפתיחת ציר הצליחה במבצע "אבירי-לב" במלחמת יום הכיפורים.
ג. ועדה קפדנית
רשעות מינהלית, או הקפדה יתרה על הנהלים?
ועדה של
חיל הים האמריקני דחתה את ההמלצות לעטר בצלב חיל הים (העיטור השני בחשיבותו בארצות-הברית) את לוטננט תומאס מייקל קונוואי, כומר קתולי בחיל הים. קונוואי המשיך להתפלל עם הניצולים מהסיירת הכבדה אינדיאנאפוליס ביולי 1945 בים שורץ כרישים כשספינתם הוטבעה בטורפדו, שירתה צוללת יפנית, במלחמת העולם השנייה - עד שרוב הניצולים והכומר טבעו.
אינדיאנאפוליס חזרה מהאי טיניאן, שאליו הביאה את חלקי פצצות האטום, שיוטלו על הירושימה ועל נגסקי. בדרכה חזרה מהאי נלכדה על-ידי הצוללת היפנית, והוטבעה.
יותר מ-900 איש - כשלושה רבעים מאנשי הצוות של אינדיאנפוליס שרדו את הפגיעה בסיירת - אך רק כשלוש מאות ניצלו על-ידי כוחות החילוץ, שהגיעו באיחור רב למקום טביעתה.
הניצולים המליצו לפני כשנה לעטר את הכומר, אך ועדה של החיל קבעה, שאינה יכולה לעטרו כיוון שלפי הנהלים, בין הממליצים לעיטור הבכיר חייבים להיות בכירים ממנו בדרגה; וכאלה לא שרדו.
כנראה, זה אינו סוף פסוק בפרשה זו - כפי שבפרשות אחרות בארצות-הברית יפעילו המעוניינים לחץ ניכר על הפנטגון.
כמעט כמו אצלנו...
ד. תימהון
אחרי קריאה חטופה ב-58 סיפורי המעשה של מי שהרמטכ"ל החליט לעטרם בעקבות "צוק איתן", התמלאתי תמיהות. ולא רק אני תמה, אלא גם רבים מעמיתיי - ותיקי מלחמת ההתשה, מלחמת יום הכיפורים ומלחמות לבנון.
לפי מה שנכתב בסיפורי המעשה, מחד-גיסא, כמעט כל לוחם, שירד אל האש במלחמת יום הכיפורים, זכאי לכאורה לעיטור. ומאידך-גיסא, מתן עיטור המופת בלבד למי שהנהיג את חבורת הגיבורים, שדלקה במנהרה אחרי חוטפי סגן הדר גולדין ע"ה - מעורר תמיהות לגבי תקינות שיקול-דעתו של הרמטכ"ל.
קשה להבין מה קורה בצבאנו הנהדר, ואילו סטנדרטים רוצים גנץ והגנרלים, שעומדים בראש הצבא, להנחיל ללוחמים. האם מגיעה תעודת הערכה לתצפיתנית, שלא איבדה את עשתונותיה בקרב?!
ה. אבוי, סוגרים
אחרי יותר ממאה שנות הצלחה, דחה בית-הספר הריאלי בחיפה את ההרשמה לשנת הלימודים החדשה, ויש סכנה, שייסגר - עקב החלטה תמוהה של משרד החינוך, שעושה בכל מאודו כדי להכרית ולאבד כל טיפת חינוך במדינה.
יותר מארבעת אלפים תלמידים זכו אשתקד לחינוך טוב בריאלי בחיפה, והוריהם שילמו על כך. עכשיו החליט משרד החינוך לקצץ בשכר הלימוד, שמשלמים ההורים; ולפיכך, יאלץ המוסד המפואר לסגור את שעריו.
איני בוגר הריאלי, וגם ילדיי לא למדו בו. חבריי למדו בו, וקינאתי בהם. כנראה, חושבים במשרד החינוך, שאין מקום למצוינות במערכת החינוך של מדמנת ישראל, והניפו את הגרזן על הריאלי.
הריאלי עתר לבג"ץ נגד הרעיון הפרוע של משרד החינוך, וכנראה גם ועד ההורים יצטרף לעתירה. אולי בכל אופן יינצל המוסד.
