סיפורי בראשית (פרק א')

והארץ הייתה תהו ובהו וחושך על פני תהום. ונבראו שמים וארץ, בהמה ורמש, שרץ וחיית השדה ופרי עץ זורע זרע. ובגן עדן אדם וחוה טועמים מהעצים, כי כבר נאמר להם, לפי כוחך - אכול.

וחוה מגלה לבן זוגה, העץ הזה נקרא אהבת הערבי, הבה נאכל ממנו ונאהב את השכן לעד:

גם אם יטול נפשינו, גם אם יגזול רכושינו, גם אם ידקרנו בפגיון, ישספנו בסייף, ישחטנו בחרב, אחת היא לנו אהוב נאהב.
וילכו עוד קמעה ויגיעו לעץ השחרור.

מה זה? שאל אדם,

זה המשכו של העץ הראשון. לעולם לא ננהג עם רוצח בעין תחת עין. תמיד נשחרר אותו גם אם טבח עשרים, נפעיל את סעיף המחווה, או הרצון הטוב, או המנהיג הטיפש. הקב"ה מחדש בטובו בכל יום מעשה בראשית ואנו נחדש את נפש האויב לאוהב....
כמה שאת חכמה, הילל אדם.

כי כבר אכלתי כמה וכמה מהפירות. והנה אתה רואה שזה פועל, אחרי פרי אחד כבר הבנת כי הבא להורגך- אשרייך, קדמנו באהבה, ובתיקון האפליה, ואהבת לאויבך כמוך.
ואיזה עץ זה? שאל אדם?

הו..זה עץ הברלין, ברלין? מה פירוש?

אם נאכל מעץ זה, הרי נבין דברים לאשורם. למשל שבברלין המילקי יותר זול, ובניו-יורק קוטפים כסף מהעצים, ובהודו מלקטים מיני תורות!

אבל עדיין איננו יודעים את התורה שלנו?

עזוב, אני מדברת אתך על חו"ל, על אל איי, על כל הנוצץ זהב, תאכל, תאכל.

והנחש הולך מעדנות לקראתם.

בואו נא הוא קורא, כאן יש עץ נפלא האוכל ממנו יהיה כעגלון השני.

קודם נאכל ואז נשמע את הסיפור, השיבו שניהם.

טוב פתח הנחש. יש שני מיני עגלונים. אחד הקב"ה רוצה לתת לו פרנסה והוא נותן לו מחשבה שיקנה סוס ועגלה יוביל נוסעים וסחורות ויפרנס משפחתו. והעגלון השני הקב"ה נותן לו מחשבה שיקנה סוס ועגלה לא לשם פרנסה שלו, אלא לשם קיומו של הסוס. לכאורה שניהם עגלונים אבל הבדל גדול ביניהם. אצל הראשון הסוס עמל למען העגלון ואצל השני העגלון עמל למען הסוס.
ומה הנמשל?

הו, הו, זה פשוט, אמר הנחש. אתם תהיו עמלים למען אלה שאכלתם בשבילם בעץ הראשון.

פירושו של דבר, שנדמה יהיה לכם שכול הקמת מדינת היהודים נועדה כדי להקים לערבים עוד מדינה, נוסף על 22 המדינות שכבר יש להם, כל היום תהיו עמלים, איך לתת להם... כמו נניח לערפאת שיתנו לו בבוא היום, ערים, וישחררו מחבלים, ויתנו נשק, וכסף, וחשמל לעזה שתרצח בכם, ודלק, ומים, וכספי מיסים, ותחזרו על הפתחים כדי שיסכימו לשלום תמורת חצי ארץ, ותאהבו אותם אהבת נפש, עד כדי כך שלהגיד לא ללכת לצבא יהיה מותר, לא לשיר המנון בוודאי מותר, לחלום על מדינה עבורם, הרי זה הכי משובח, אבל להגיד אני חולם על בית המקדש שלנו - יהיה אסור. למלל עם השפתיים בהר-הבית - זה מיד לקלבוש. זה "פייגלינים". הבנתם ? אתם העגלון השני.

והנה לפתע רעש והמולה ברחבי הגן.

מי הללו? שאל אדם.

אלה נציגי מפלגות שיש בהם קצת מהרמשים, השרצים, בריאה לבריאה אינה שונה בהרבה... והם באים לשכנע להצביע עבורם ביום הבחירות, הסביר הנחש.

ומה הם יאמרו?

הסיפורים הרגילים. שהמתנחלים לוקחים את כל הכסף של המדינה, שצריך לתת לערבים מדינה, שצריך לעשות שלום, ולהתרפס לאומות העולם, בקיצור ימכרו חלומות ושקרים, יבטיחו שיחלקו לכם בתים, וטלפונים, וזקנות כבר לא תשכבנה במסדרון בית חולים, ושהם יחלקו כספים...

כמו הרבי מלובביץ שחילק דולרים?

הם יגידו. אבל לא תראו מהם לא דולר, לא שקל, לא פרוטה. עוד יקחו מכם.

אבל זה שקר, אמר אדם?

ופרבדה זה אמת? ליגלג הנחש.

עוד מעט תפגוש בהם והם יספרו כמה הם טובים, אבל יום אחרי הבחירות, לא תוכל לדבר אפילו עם המזכירה של המזכירה שלהם.
אבל אגלה לך משהו חשוב. יש בירכתי הגן עץ שהאוכל ממנו מבחין בין טוב לרע, וכל האוכל ממנו יחכם.

כן, במה הוא יחכם?

הוא ידע קצת היסטוריה. כמה דברים הכרחיים כמו שהפלישה הירדנית ליהודה ולשומרון ולירושלים ב-1948 הייתה בלתי חוקית, ב-1967 פעלה ישראל בתוקף זכותה להגנה עצמית והשטחים נתפסו כתגובה למתקפה מזויינת, וגם לשיטתם של אלה האומרים כי ישראל כובשת, הרי מאז חתימת הסכם השלום עם ירדן ומצרים פקעה הגדרה זו כי שטחים אלו עברו מידיהן של מדינות אשר ויתרו עליהם בהסכם מוכר בינלאומית. ומשנפלה טענת הכיבוש, הרי נופלות מאליהן מכלול הטענות הנוגעות לחוקיות הבינלאומית של ההתיישבות באזור יהודה ושומרון. בקיצור אין דבר כזה שטחים כבושים, או התנחלות בלתי חוקית. פשרות בין עמים עושים כאשר יש לשני הצדדים טענה לבעלות על השטח שבמחלוקת אבל לערבים אין שום טענה צודקת לבעלות על איזה שטח משטחי ארץ ישראל.

זה נשמע טוב, בואי חוה נלך לאכול גם מעץ זה...

תעזוב אותי, אני הולכת לפגוש את נציגי המפלגות, זה יותר מעניין.

אתה מבין הנחש מדוע נטל הקב"ה מאיוב את הכול, אבל לא את אשתו? כי ידע שבבוא היום יכפיל לאיוב כל מה שלקח ממנו, ולהשיב לאדם שתי נשים במקום האחת - זה עונש גדול מדי.

ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד.