חיים סלע הוותיק החל להפיק מטעם ת' הקאמרי את הקאסט הענקי של 17 שחקנים ו-27 רקדנים וזמרים לפני שנה, עם האודישנים בהם נבחרו בפינצטה מתוך 680 הנבחנים אלה שמככבים היום בהצגה. חודש ימים הוקדש לסדנה, ועוד חודשיים לחזרות. השקעה לא רגילה בתחום התיאטרון. היוצרים הם מהעידית של תחום זה: תרגומו הנפלא העכשווי והקולח עד היום של
אהוד מנור, בימויו הרענן, המושלם והשומר על הטעם הטוב (במיוחד בסצינת העירום הקבוצתי) של משה קפטן, התזמורת החיה מאחורי הבמה, עיצוב הבמה המגוון, המדהים והמתחלף של ערן עצמון עם הרקע המקסים של הסנטרל פארק בניו-יורק והשלכת בסתיו, עיצוב התלבושות המרהיב של יובל כספין, הקולות המופלאים של כוכבי ההצגה, הרקדנים המקצועיים (כמו יגאל משינסקי ואור דנון בין היתר) שהרהיבו את העין במחולות שעיצב אביחי חכם, ומעצבי הוידאו שמהווה חלק חי מהמתרחש - אדם לבינסון ויואב כהן, ומחלקת הפאות שעשתה מלאכת מחשבת - כל אלה מעמידים הפקה חוויתית מענגת במיוחד על-רקע הסערות שבחוץ.
דן שפירא שהוא שחקן דרמטי קלאסי מהמעלה הראשונה, מגלם בשכנוע את קלוד, בחור חנון המגיע לניו-יורק כדי להתגייס לצבא, במלוא התמימות והחן שבזה. עוז זהבי בכשרון משחקי, שירי וריקודי כאחדאת ברגר, מנהיג קבוצת ההיפים ארוכי השיער שמבלים את כל ימיהם בהפגנות למען אהבה חופשית, סמים חופשיים, והתנגדות להתגייס . מה שקורה גם אצלנו וגם כיום. וכפי שמצוטט בתכניה אחד מאנשי הטלוויזיה המוערכים: מי מתוך החרדים שלנו - הם לא מגודלי שיער פיאות וזקן, ומתנגדים למלא את חובתם להתגייס לצה"ל, חלקם אינם עובדים וחיים ע"ח נדבות? כך גם ההיפים של שנות הששים והשבעים. ברור שהתופעה בארה"ב כבר גזה. ונקוה שגם כאן יתעשתו המשתמטים וימלאו את חובתם.
ועד אז - נוכל להינות מאופרת הרוק הראשונה, שסימנה את הדרך לבאים אחריה: לטים רייס ואנדרו לויד וובר, עם גדולי מחזות הזמר שיצרו ושישארו לנצח כשיאה של תקופה במוזיקה.
שירתו של עידו רוזנברג כ-ווף מהווה עוד שיא בקריירה המגוונת של שחקן דרמטי רגיש ונדיר זה. כך גם קולותיהם הנהדרים של דן שפירא, עוז זהבי, אופיר צמח כ-האד הכושי, ו
מיי פיינגולד הנהדרת כ-דיון - באותו תפקיד שעשתה קרן הדר המופלאה ושעשה אותה לדיווה.
עודד ליאופולד הגברי והקשוח, שמגלם בהצלחה אנשי צבא ותפקידים בעלי אופי חזק ובוטה, מגלם את המודל למישטר הצבאי הנוקשה כקצין הגיוס והאימונים של הטירונים. עבור עודד זה a piece of cake לעשות תפקיד דרמטי חזק כזה. אני, לא אשכח אותו במחזה "בריטניקוס" בבית צבי, כשגילם את אחיו של הקיסר המטורף נרון, אותו גילם
איתי טיראן, ואותו רצח נרון, ושניהם גם יחד - עשו את הבלתי יאומן במחזה זה.
זוהר בדש הרעיד את הבמה בקולו הנפלא, מה שכבר עשה בעבר ב"עלובי החיים" ב"ספריה", ויואב מילשטיין הכה מוכשר הפתיע במיוחד כ"אשה מן הקהל" שהסצינה שלו לא תשכח, במיוחד סופה המפתיע... קול שזהר מבין כולם, היה קולה של זמרת-עילוי, משי קליינשטיין, שכל שורה שהיא שרה הייתה קסם לאזני הקהל.
חן אמסלם החמודה הייתה שילה, אהובתו של קלוד, בשירה ומשחק נעימים; צר המקום להכיל את שמות כולם, שעשו עבודה נפלאה, ותרמו את היופי החזותי במחולות, את הדרמה במשחק, ואת השירה המלווה בתזמורת - שהרקידה גם את הקהל שעלה לבמה, והצטרף לשיר המסיים עם השחקנים.
השיר המסיים, ליד קברו של החייל שנהרג, גרם לי תמיד לדמוע, בכל אחת משש הפעמים שצפיתי במחזמר - בניו-יורק, לונדון, בסרט של
מילוש פורמן, שהיה חלש לעומת ההצגות, ופעמיים ב"בית צבי" ובתיאטרון הספריה. ובשיר זה הומחשה יותר מכל האיוולת שבמלחמה.
מחזמר טוטאלי, מהמקסימים שהיו אי-פעם, בביצוע מושקע עד התפעלות, עם כשרונות פנומנליים.
