לשמור על עור התינוק - האתגר

התינוק חשוף יותר לנזקי קור וזו מהסיבה הפשוטה ששטח פני העור יחסית לנפח גופו גדול בהרבה ולכן, אובדן החום משטח העור, מוגבר יותר בתינוק בהשוואה לאדם מבוגר. נזקי הקור בתינוקות מתבטאים במצבים הקלים מרמה של תחושת אי-נוחות, ירידה בפעילות כללית, שינוי צבע המתחיל בקצוות הגפיים, אשר מתחילות להיות כחולות, תוך שידור תחושת כאב ואי-נוחות.

במצבים שבהם הגפיים נחשפות למשטחים קרים כגון: משטחי מתכת או קרח, עשויים להיווצר אף כוויות. ישנה ירידה בפעילות הכללית עד למצב נדיר של אפתיה ושקיעה ומצב של היפותרמיה - מצב בו חום הגוף נמוך מ-35.5 מעלות. מצב זה במידה ולא יטופל, עשוי לגרום לקריסת מערכות עד למוות.

לשמחתנו, שילוב של טמפרטורה נמוכה שכזו ותנאי סביבה כגון רוח, יחסית נדירים, למעט אזורי קיצון כגון: רמת הנגב או פסגות הגליל הגבוהות.

• ציפוי שומני (Vernix caseosa): הפרשה המכסה את גוף התינוק המאפשרת מעבר חלק בתעלת הלידה, נשטפת ברובה ברחצה הראשונה;

• עור מקומט: הנובע מירידה פיזיולוגית במשקל של כ-10% ממשקל גוף התינוק. בימים שלאחר-מכן עם העלייה במשקל הגוף, חוזר העור למצבו הרגיל האלסטי;

• עור יבש ומקולף: תופעה המאפיינת תינוקות שנולדו בסוף תקופת ההריון, בייחוד בכפות ידיים ורגליים.

מגוון תפרחות עשויות להופיע על עור התינוק, רובן ככולן שפירות ותחלופנה מעצמן.

הנפוצות שבהן:

• תפרחת אדומה: אריתמה טוקסיקום, סבוריאה, תפרחות כתוצאה מהתחממות או בשמה המוכר יותר: "חררה", זיהום פטרייתי באזור הלשון או החיתול, אטופיק דרמאטיטיטס - אסתמה של העור;

• דרמטיטיס אטופית: ממצא נפוץ באוכלוסיית התינוקות ששכיחותה עשויה להגיע עד ל-20%. התופעה חולפת בגיל הינקות, אך עשויה להימשך עד גיל בוגר יותר. לתופעה יש קשר לרקע משפחתי גנטי. כינוי נפוץ למחלה הוא "אסתמה של העור", מכיוון שבמקביל לתופעות העוריות, עשויים להופיע ממצאים חסימתיים בדרכי הנשימה. התופעות העוריות כוללות: עור יבש, מגורה ואדום, תחושת גרד העשויה להוביל לאי שקט, גרד וזיהום משני של העור;

• התפרחת מופיעה באזורי קפלים: צוואר, מרפקים, מאחורי הברכיים ובמפשעה. התופעה מוחמרת במצבים בהם התינוק נחשף לגירויים כגון: חום סביבתי וגורמים אלרגנים. הטיפול מיועד ל"שליטה" על התופעות ואינו מרפא. המטרה היא מניעת גרד, שמירה על עור לח, שמירה על טמפרטורה תקינה, טיפול בתהליך הדלקתי המקומי ומניעת זיהומים משניים. הטיפול יכלול שימוש בהחלפות תכופות של חיתולים, אוורור העור, שימוש בשמני אמבטיה, משחות מסככות, משחות המיועדות לטפל בתהליך הדלקתי או משחות לטיפול בזיהומים. למחלה אופי כרוני התקפי, אך במרבים המקרים תעלם עם השנים;

• תפרחת חיתולים: החיתולים גרמו למהפכה בטיפול בתינוק. הימים בהם נאלצנו לנקות, לכבס, לייבש, לקפל את החיתולים המלוכלכים חלפו (וטוב שכך). עם השיפור באיכות חיינו והנוחות, התחלנו "לשלם" בשכיחות גבוהה יותר של תפרחות. מקור התפרחת הוא בזיהום פטרייתי הנוצר משילוב של עור שחשוף לרטיבות שמקורה בצואה ובשתן, כתוצאה מ"האיטום" של העור, נוצר על-גבי העור זיהום פטרייתי שעובר זיהום משני על-ידי חיידקים המצויים על-גבי העור. התוצאה היא עור מגורה המלווה בהפרשות שתואם בהיקפו את אזור החיתול. רוב הפריחות באזור החיתול אינן דורשות טיפול תרופתי. הטיפול מתבסס על הפחתת הגורמים לזיהום: החלפה בתדירות גבוהה יותר של החיתול, ניקוי העור (רצוי במים פושרים ולא במטליות המכילות אלכוהול שעשוי להגביר את הגירוי והפריחה), ייבוש העור, מניעת השימוש בטלק - המבוסס על עמילן וגורם להתפתחות הפטריה ושימוש במשחות ייעודיות לטיפול.

כעת, שהעונה הקרה לפנינו, שכיחות התפרחות העוריות כגון דלקת חיתולים והתופעות האלרגיות - עולה. מצב זה מחייב אותנו כהורים - וכצוות מטפל - לשמירה טובה יותר על עור התינוק, כשהכוונה למניעת חימום יתר, אוורור טוב יותר וגם שימוש במשחות המונעות את יובש העור ונותנות מענה טוב לצרכי עור התינוק.