יש אכן גרמניה אחרת

שבעה עשורים מאז השואה וחמישה עשורים מאז נכרתו עימה יחסים רשמיים - הופכת גרמניה להיות בעלת-ברית לדוגמה למדינת ישראל, שספק אם בכלל יש דומה לה כיום על מפת העולם העוין. למען הגילוי הנאות אני מתוודה מראש שאין הדברים הבאים אמורים להיות שיר הלל לגרמניה, גם אם יגררו אחריהם שובל טרוניות ומחאות נמרצות. בכל זאת אשים את נפשי בכפי, ולו כדי לחשוף את מה שנסתר מעיני כה רבים וטובים. מאיתנו.

גרמניה הנאצית חוללה, אומנם, את הגדול בפשעי-אנוש עלי אדמות, אלא שזו ה"אחרת", שבאה אחריה, לא התעלמה לרגע מהם. העובדות מוכיחות שהיא עשתה כל שלאל-ידה כדי לשלם על פשעיה, וביד רחבה. יותר מכל נבנתה ישראל בזכותו של הסכם השילומים, בעוד שרידי השואה שנותרו בחיים, זכו וזוכים למענקי-פיצויים נדיבים, ככל שניתן.

חילוץ מהבוץ

אין בכל אלה כדי, חלילה, למחול לגרמניה, ולו אף לרגע, על פשעי-עברה. למען הגילוי הנאות צריך להודות שהיא אף אינה מצפה לכך בעצמה. בעמדה זו נקטו ונוקטים כל הקאנצלרים שלה שלאחר המלחמה: מקונראד אדנאואר, דרך לודוויג ארהרד, ועד לאנגלה מרקל.

על הסכם השילומים אין עוד עוררין. הוא שולם למדינה במלואו ובעין יפה. הרבה בזכותו הגיעה ישראל למה שהגיעה. יום יבוא וגם יתחוור שהוא אפילו שקול כנגד הסיוע שהיא קיבלה ומקבלת מן האמריקנים. בהקשר לכך רצוי להזכיר שבאחת משעותיה הקשות ביותר של ישראל - הייתה זו דווקא גרמניה שהוציאה אותה מן הבוץ ברכבת אווירית ובסיוע אחר, שהשתיקה עדיין יפה לו, בעוד ארה"ב ובעלות-בריתה העדיפו לשבת אותה עת על המשפתיים.

אינה מתנערת

אז נכון שלעומת הסכם השילומים, שממנו נהנתה המדינה ושאיננו כלל בר-מחלוקת, יש, ובצדק, טענות ומענות על הסכם פיצויים אישיים צולע לניצולים לא מעטים. אבל את ה"מאנקי-ביזנס" שנעשה תוך כדי כך לא חוללה גרמניה עצמה. חוללו אותו דווקא עמותות וארגונים יהודיים, שתפסו עליו טרמפ כיד-שנייה מתווכת, ושעשו בו שימוש לרעה מרגע שהדברים יצאו משליטה גרמנית.

אחרי ככלות הכל יש לזכור שגרמניה האחרת, זו של היום, לא התנערה מעולם מאחריותה של קודמתה לימי האימים. יתר על כן: היא ראתה חובה לעצמה לפצות את קורבנות הסבל באשר הם. מי שהתכחשו, לעומתה, ועדיין מתכחשים לחובה הזו, הם האוסטרים, בעלי-בריתה לרייך השלישי, המתחמקים עד היום מהכרה בפשעיהם. זו גם הסיבה שיוצאי אוסטריה, כמו גם יוצאי מדינות במזרח-אירופה, יצאו ויוצאים עדיין מקופחים וממורמרים.

לימוד השואה

מלבד ההכרה המלאה באחריותה, עושה גרמניה של היום כל שלאל-ידה כדי לבער עשבים שוטים מעל אדמתה, שמנסים עדיין להרים ראש. עובדה גלויה היא שמידת האנטישמיות הגרמנית בטלה בשישים לעומת זו השורצת באוסטריה-שכנתה. בבתי האולפנה שלה אין פוסחים על הפרק היהודי, ומרצים מישראל ומן התפוצות מוזמנים חדשים לבקרים לגרמניה כדי לגולל את סיפור השואה באוזניו של הדור הצעיר. מזה שנים אף פועל בארץ ארגון "כפרה" של מתנדבים גרמנים, המוצאים לנחוץ לשרת, ללא כל תמורה, בבתי-חולים ובמוסדות-סעד ישראלים.

בשורה התחתונה, ומעל לכל, מתגלה גרמניה של היום כידידתה ובעלת-בריתה הנאמנה ביותר של ישראל. בעולם שנוטר איבה גלויה כל כך למדינה היהודית - זוהי בהחלט אלומה של אור.