האם הערכת הנשיא אובמה שהעניין הפלשתיני הוא שורש הסכסוך הערבי-ישראלי נובעת מהמציאות המזרח תיכונית.
ב-2015 נשיא מצרים, אל-סיסי אינו משעבד את שיתוף הפעולה הביטחוני עם ישראל ליחסיו עם הפלשתינים. הוא רואה בטרור "האחים המוסלמים" ובטרור הפלשתיני איומים משותפים לישראל, למצרים, לירדן ולמדינות המפרץ הערביות שאינן רואות בעניין הפלשתיני נושא בעל עדיפות גבוהה, ואינן מעניקות לרשות הפלשתיני סיוע נדיב
[קישור]. שיתוף הפעולה שלהן עם ישראל מתרחב למרות מחאות פלשתיניות.
ב-2014 תמכו מדינות ערביות אלו במלחמת ישראל בטרור הפלשתיני בעזה המאיים גם על מצרים וירדן.
ב-1977 הצטרף הנשיא סאדאת ליוזמת השלום של ראש הממשלה בגין על-אף איומים פלשתינים, וחרף התנגדות הנשיא קרטר. הנשיא האמריקני ראה במו"מ ישיר בין ישראל למצרים פגיעה בכוונתו לכנס ועידה בינלאומית, המתרכזת בעניין הפלשתיני, אותו ראה כשורש הסכסוך הערבי-ישראלי.
בניגוד להערכת אובמה - המתבססת על מלל, ולא מעש, יחסי ישראל-ערב לא סבים על הציר הפלשתיני.
מאגק על טריטוריה
לדוגמה, ב-1948 פתחו מדינות ערב במלחמה לא בגלל, ולא למען, אלא תוך יירוט, העניין הפלשתיני. עירק שאפה להשתלט על צינור הנפט מכירכוך לחיפה; ירדן רצתה להתפשט עד לים התיכון; מצרים פעלה לבלום את ירדן; וסוריה חתרה לקדום רעיון סוריה-רבתי.
לפי פרופ' אפרים קארש, מזרחן מ"קינגס קולג'" בלונדון, "הפלישה הפאן-ערבית ב-1948 הייתה דוגמה למאבק על טריטוריה ולא למען זכויות לאומיות פלשתיניות. מזכיר הליגה הערבית, עבדל רחמן עזאם, הודה שהיעד הירדני היה להשתלט על האזור ההררי במרכז פלשתין... מצרים רצתה בנגב. הגליל יועד לסוריה, מלבד אזור החוף עד עכו שנועד ללבנון".
ואכן, עירק השתלטה על השומרון והעבירה אותו לירדן ולא לפלשתינים. ירדן כבשה את יהודה וסיפחה את יו"ש לגדה המזרחית. מצרים כבשה את עזה, וכמו ירדן אסרה על פעילות לאומנית פלשתינית וגרשה פעילים פלשתינים. ב-1959 פרקה הליגה הערבית את ממשלת פלשתין-רבתי שהוקמה ב-1949.
ב-1956 פרץ "מבצע סיני" עקב הלאמת תעלת סואץ על-ידי מצרים, חתרנות מצרית במרוקו, אלג'יריה ותוניסיה והשימוש המצרי בטרוריסטים פלשתינים לערעור ריבונות ישראל בנגב. ב-1967 פרצה "מלחמת ששת הימים" בגלל השאפתנות הפאן-ערבית של הנשיא המצרי נאצר שהביאה להסכם הגנה מצרים-סוריה-ירדן, לחסימת מיצרי טיראן והפרת הסכם הפירוז בסיני. ב-1973 פרצה "מלחמת יום הכיפורים", וגם היא לא עקב העניין הפלשתיני.
מ-1982 פרצו מלחמות בין ישראל לפלשתינים והן לא הפכו למלחמות ערב-ישראל. מדינות ערב ערות לטרור/חתרנות הפלשתינים
[קישור] ולכן מרעיפות עליהם מלל אך לא נלחמות לצידם. למשל, מלחמת "שלום הגליל" פרצה ב-5 ליוני 1982, אך הליגה הערבית התכנסה רק בספטמבר לאחר גירוש אש"פ מבירות. האינתיפאדות הראשונה והשנייה לא גררו מעורבות ערבית, וכך גם המלחמות בחמאס ב-2008, 2012 ו-2014.
תפישת אובמה הרואה בעניין הפלשתיני את שורש הסכסוך הערבי-ישראלי וזעזועי המזרח התיכון
[קישור] ובבת עינם
[קישור] של מנהיגי ערב, מתעלמת מהמציאות המזרח תיכונית, פוגעת באינטרסים חיוניים, מלבה את הטרור והסרבנות הפלשתינים ומרחיקה את השלום.
