אין מומחה כנתניהו לנאומי הסתה, דה-לגיטימציה, רמיסת על כללי המשחק הדמוקרטי כאשר הוא מרגיש שהמאכלת מתקרבת אליו. בקביעתו של המומחה האולטימטיבי לציונות, הוא ורק הוא, ועוד כמה בעלי כישרונות במפלגתו, לפיה "המחנה הציוני" הוא בעצם המחנה האנטי ציוני, הם חוזרים אל הרטוריקה הבלתי נשכחת בתקופת היותו של רבין ראש ה
ממשלה, ששיאה בנאומי ההסתה בכיכר ציון כאשר נתניהו וחבריו עומדים על המרפסת המפורסמת, שופכים רעל ויורקים אש ללא הרף. את התוצאות כולם יודעים.
את נאומו המפורסם באותו אירוע פתח נתניהו באלו המילים: "לממשלה הזאת יש רוב לא ציוני". נכון, כוונתו הייתה לתמיכתם של הח"כים הערבים בממשלת רבים. המשמעות ברורה: ממשלה בלתי לגיטימית. אז בהחלט דברי נתניהו נפלו על אוזניים כרויות.
תגובת הקהל הייתה: "מוות לרבין. מוות לרבין". את הסוף אין צורך להזכיר. אין לדעת מה יקרה בעתיד. רבים מאוד, רבים מידי, מאמינים לנתניהו ושותפיו הפוליטיים המאחרים אחריו ומעלים את אותן הסיסמאות. אגב, נתניהו חתום על אותה קביעה הלכתית שנלחשה לאוזנו של
הרב הקשיש כדורי: "השמאלנים האלה כבר מזמן שכחו מה זה להיות יהודים". ודאי. הרי אין עוררין על קביעתו של המומחה מספר אחד ליהדות. זה נלעג, וזה מבזה. הבעיה היא שדבריו של נתניהו נקלטים היטב במוחותיהם של רבים בציבוריות הישראלית.
אין לדעת מהי יהדותו של נתניהו האיש. ודאי שבתפקידו כראש ממשלה יש לו פירוש מעניין ליהדות המתיישר תמיד עם האינטרסים הפוליטיים שלו. יש גבול לציניות; יש גבול לתרגילים המכוערים הגורמים להקיא. מי שם את נתניהו ואת חבריו לקבוע מיהו ציוני או לאו? יש ספר הציונות המכיל כללים להתנהגותו של ציוני? לו היינו מסירים את הכפפות, וודאי היינו יכולים להשוות את דברי ראש הממשלה וחבריו לדבריהם של מיני דמויות מן העבר הבלתי מפואר של ההיסטוריה האנושית.
נניח שסתיו שפיר באמת טענה שהתקווה הוא שיר בלתי ראוי. נניח שבהלול אמר את אשר אמר. זה הופך את המחנה כולו לאנטי ציוני?
בני בריתו של נתניהו, הן במפלגתו והן במפלגות הקואליציה הטבעית שלו, אמרו דברים נוראיים וביצעו מעשים הגובלים בפלילים. עמם כן אפשר לשבת? הם הציוניים האמתיים? כאשר ח"כית קוראת להכות חיילים וצאן מרעיתה מבצע זאת, זהו מעשה ציוני? לעלוב לחיילים ללא הרף, להפיל אותם, לפוצץ צמיגים של רכב צבאי, לקרוא לפגיעה באלוף הפיקוד, כל אלה הם בעיני נתניהו מעשים ציוניים? עם נציגי הקבוצה הזו כן אפשר לשבת בממשלה אך עם המחנה הציוני לא? התשובה היא כן רבתי.
השותפות הפוליטיות הטבעיות של הליכוד במשך שנים רבות היו המפלגות החרדיות. עד כינונה של הממשלה האחרונה, נתניהו לא העז לגעת בסוגיה של הגיוס לצה"ל או שירות לאומי לחרדים. האם עם אנשים אלה אפשר לשבת בקואליציה כשהם מדירים את רגליהם משירות צבאי או לאומי שאמור היה להיחשב בעיני המאסטר של הביטחון, נתניהו, למעשה האנטי ציוני המובהק? וודאי שכן כי בעבור ישיבה על כיסא ראש הממשלה נתניהו היה מוכן לעצום עיניים על מעשים אנטי ציוניים.
זאת ועוד: מדוע נתניהו אינו רואה באפליה הצורמת מאוד של שירות צבאי מקוצר של כ-18 חודשים בלבד של בני ישיבות ההסדר לעומת 36 חודשים כל האחרים (עד שינוי החוק), מעשה אנטי ציוני? מדוע בנות המגזר הציוני ביותר בישראל פטורות משירות צבאי ממניעים דתיים ואילו בנות ישראל האחרות חייבות בשירות של 24 חודשים, ופיו של נתניהו שותק? כי זה נוח, כי זה משרת את האינטרסים הפוליטיים שלו.
ומילה על חבריו הציוניים של נתניהו בארה"ב. פעם הסיסמה הייתה "אין ציונות בלי ציון" והיא הייתה מאוד נכונה כפי שהיא נכונה כיום. מדוע ראש הממשלה אזר עוז וקראה ליהודי צרפת לעלות לישראל לאחר הפיגוע הנורא, ואילו כלפי כל ה"ציונים" היושבים בארה"ב אינו מפנה כל דרישה שיעלו ויגשימו את הציונות? התשובה ברורה.
נתניהו בלחץ, ובמצבים כאלה אין כמו נשק ההסתה כדי לגרום לדה-לגיטימציה של מחנה ציוני באמת. לאחר מה שקרה ב-95', ניסה נתניהו לשכנע שלא שיער שמעשיו ודבריו יגיעו עד מעשה המנוול של עמיר. היום נתניהו מוזהר שמא המשך הדה-לגיטימציה עלול להוביל לתוצאות טרגיות.
