קרנות גמישות - יתרונות וחסרונות!

קרנות נאמנות גמישות, הן קרנות שאינן מחויבות לדפוס השקעה מסוים. מנהלי קרנות הנאמנות הגמישות יכולים לגוון - הם יכולים להשקיע באגרות חוב צמודות וגם באגרות חוב דולריות, וגם אגרות חוב קונצרניות וגם במניות בארץ, מניות בחו"ל. הם יכולים לקבוע את רמת החשיפה של הקרן, את רמת הסיכון של הקרן (תחת מגבלות התשקיף), הם יכולים לקבוע את התמהיל שנראה להם; הם יכולים לשנות מתי ובכמה שהם סבורים. הם פשוט גמישים כמעט לחלוטין באופי ההשקעה, בתמהיל ובעיתוי.

גמישות לטוב ולרע

ומהסיבות האלו, השקעה בקרנות נאמנות גמישות היא השקעה שונה מיתר הקרנות. כשמחזיקים בקרנות נאמנות בענף מסוים מוגדר - נניח שבקרנות אג"ח מדינה, אז יודעים מה מקבלים ויודעים למה לצפות - רכשנו (בעקיפין, דרך קרן הנאמנות) סל של אגרות חוב מדינה בתמהיל מסוים, ולכן אנו מצפים לקבל את התשואה המקובלת על אגרות חוב כאלו שנחשבות בטוחות מאגרות חוב קונצרניות; אותו דבר כשמחזיקים בקרן על מניות תל אביב 100 - רכשנו קרן כזו, אנו מבינים את רמת הסיכון, אנו יודעים שאנו בעצם מחזיקים (בעקיפין) במניות ת"א 100 ולכן אנו יודעים גם למה לצפות - לתשואת המניות המשוקללת (פחות או יותר) מתשואת מדד ת"א 100.

אמונה עיוורת במנהל

במילים אחרות, ברוב הקטגוריות של תעשיית הקרנות נאמנות, יודעים בערך מה מקבלים ויודעים למה לצפות, וזה כולל גם את האפיקים המסוכנים - קטגוריות של השקעות באופציות וקטגוריות של השקעות באגרות חוב קונצרניות מסוכנות. יודעים מה יש בקרנות האלו, במה הם משקיעות, אם כי, בקרנות האלו לא בטוח שיודעים מה מקבלים - אבל הסיכון ברור, המחזיקים מודעים לו. הם עשויים להתאכזב מהתוצאה, אבל זה כבר עניין אחר, עניין של בחירת ההשקעות הספציפיות בתוך תחום ההשקעות של קרן הנאמנות. זאת גם הסיבה אגב, שלא כל הקרנות זהות - יש באותו ענף, תחת אותה קטגוריית השקעה, קרנות שמניבות תשואות נהדרות ויש כאלו שממש לא מתקרבות לבנצ'מרק (מדד הייחוס). השונות גדולה מאוד (תלוי באפיק ההשקעה - באג"ח השונות יחסית נמוכה לעומת השונות באפיקי המניות).

ובעוד שברוב הקטגוריות יודעים במה הקרן משקיעה (אולי לא בטוחים לגבי התוצאות...), בקרנות הגמישות זה כבר סיפור אחר לחלוטין. קרנות הנאמנות הגמישות הם עוף מוזר ומיוחד בתעשיית הקרנות, להבדיל מקרנות נאמנות סטנדרטיות, שמחויבות לדפוסי השקעה מוגדרים, קרנות גמישות מאפשרות למנהל הקרן להחליט על השקעות, עיתוי השקעות, מעבר מאפיק לאפיק, שינויים בתמהיל, כמה שהוא רוצה, איך שהוא רוצה. בקרנות הגמישות יש פשוט - גמישות, גמישות בסגנון ההשקעה, בסיכון ובחשיפה. זה מאפשר למנהלי הקרנות הגמישות להתבטא, להביא את היכולות שלהם לידי ביטוי - מנהל קרן גמישה טוב יספק תשואה גבוה (לאורך זמן). זה גם מרמז למשקיעים על איכות בית ההשקעות, כי בקרן הגמישה באים לידי ביטוי היכולות של הבית, זה כבר לא להיות צר מבחינת יכול השקעה כמו בקרנות המקוטלגות לקטגוריות, זה כבר לא קרן אג"ח מדינה שגם כך אין יותר מדי תמרון; זו קרן שמביאה את כל האפשרויות שקיימות בשוק - אגרות חוב מסוגים שונים, מניות מאזורים שונים וכו'. וכאן נמדד בית ההשקעות עצמו ביכולתו לייצר תשואה תחת משקולות השקעה (תמהיל השקעה) שהוא מגדיר אותם והוא אחראי עליהם.

המשקיעים בקרנות נאמנות הגמישות, אמורים ליהנות מהמצב הזה - יש גמישות למנהל הקרן, יש תגובה מהירה לשינויים בשווקים הפיננסים, יש בעל בית שכל הזמן עם היד על הדופק, אלא שאליה וקוץ בה - אם מנהל הקרן לא מהמר נכון על כיוון השוק, אם מנהל הקרן שוגה בעיתוי הכניסה או היציאה משוק המניות, או טועה בקבלת החלטה על תמהיל לאורך זמן - זה כמובן מתבטא בתשואה. נראה שזו הסיבה שלאורך זמן קיימים פערים ענקיים בתשואות של הקרנות הגמישות. אולי זה גם מסביר תופעה שנראית מעט מוזרה - יש גופים שיש להם 2 קרנות בקטגוריית הקרנות הגמישות. למה? ובכן, זה מאפשר להם לתמרן את הגמישות - הם לא רוצים ליפול בגדול עם האסטרטגיה שלהם. הרי להיות גמיש זה מסוכן, אתה חשוף - או שתצליח או שלא. אם הקרן מהמרת על מרכיב גבוה של מניות בהודו, אבל השוק בהודו דווקא בירידות חדות, אז כמובן שאין תשואה אין מיקום, יש הפסדים גדולים, יש פדיונות בקרן; וזו כמובן ממש לא המטרה. ולכן, מגוונים - מקימים קרן נוספת שתהיה לצד הקרן הגמישה שבה המרכיב של מניות בהודו קטן, שבה יש יותר מעין יישור לממוצע (לתיק הגמיש הממוצע).