לא על כך רציתי לכתוב, אך התקפת הטילים על השיירה הצבאית להר דב טרפה את הקלפים. מדרך הטבע שלושת ערוצי החדשות בטלוויזיה עסקו בנושא ללא סוף; אוסף של פטפטנות, לעיסה חוזרת של אותן אמירות, לעתים - מפי אותו שדרן ובאותה הגישה. הרושם הוא שבשלושת הערוצים החשש הוא שהמתחרים ידברו יותר ומכאן המלל האינסופי, לרוב - ללא כל בסיס עובדתי, עם הערכות מצב ללא בסיס, עד שמתוך יאוש אין מנוס מכיבוי הטלוויזיה.

דבר שהפריע לי: בכל הערוצים הייתה נימה של השלמה עם המצב: הכנו בסוריה את ג'יהאד מורנייה ואת הגנרל האירני ממשמרות המהפיכה, ועתה תורנו היה לספוג מכת נגד, המכה ניתנה. הושג שוויון, או תיקו. אפשר לנשום לרווחה. הנושא מאחורינו.

האומנם? האם מדינת ישראל נכנסת בצפון למצב ששרר ברצועה ערב המבצע האחרון? האם תושבי הצפון יקראו להכיל ירי או טילים ופצמ"רים בכל עת שהדבר יתחשק למי מצבא אסד, החיזבאללה או מי מארגוני המורדים? אוי לנו אם נסכים לכך ונצטרף ל"משחק".

הרושם הוא שהמדינה, על מנהיגיה וצבאה, נכנסו לחרדה מפני המכה הממשמשת ובאה, ולאחר שהוכנו הם נשמו לרווחה, כאילו המכה הזו "מגיעה לנו", כי פגענו באותה שיירה של נכבדי-הטרור. ובכן - זו גישה פחדנית, עלובה ונכנעת.

כפי שכבר נכתב, מורנייה והגנרל האירני לא באו לטיול. הם באו להכין את השטח לפעולות טרור ורצח. הגנראל בא מאירן, המאיימת שוב ושוב להשמידנו, מאמנת ומממנת את רצחני נסראללה. הוא טס עד ללבנון ומשם לסוריה עד למרגלות רמת הגולן במטרה אחת - לרצוח בנו, ועל כן דינו היה מוות, בחינת "הבא להורגך השכם להורגו".

לא אנו פגענו באירן אלא היא פגעה בנו. אם מישהו היה צריך לספוג מכה בעקבות אותו אירוע - אלו אירן, אסד וחיזבאללה.

איני יודע איזו רוח עוועים עברה על עורכי ושדרני הטלוויזיה, וכל הגנראלים הנכבדים שהם ראיינו, רוח עוועים שגרמה להם לחשוב ש"מגיע לנו לחטוף". אנא, התפכחו!!

לבי למשפחות שני החללים ולשבעת הפצועים ומשפחותיכם. לא, גם לכם, כמו למדינת ישראל כולה לא הגיע "לחטוף" מכת נגד זו. אני עצוב בגללכם ובגלל האטימות שאפפה אותנו בנקודה זו.

בחירת מועמדים לכנסת

דומה שמשהו השתבש אצל ראשיהן של אי-אלו מפלגות במירוצם לצוד מועמדים לכנסת ולהרכיב רשימה.

הראשון היה אריה דרעי, מנהיג ש"ס, אשר במקום להחזיק את יריבו אלי ישי צמוד לידו, לרפדו בתפוחים ולשמור עליו שלא יברח ויצטרף לרשימה מתחרה, או, חלילה, יקים רשימה נפרדת, התעמר בו וגרם לפרישתו ולהקמת רשימה שתנגוס בראש ובראשונה במצביעי ש"ס.

בצד טעות מטופשת זו הצליח דרעי במהלכיו עם בת הרבן והניא אותה, בנזיד עדשים של "חבר מייעצות", מלהקים רשימה .מתחרה שהייתה מביאה למפלתו באשר סביר שרוב נשות ש"ס היו מצביעות עבורה.

המנהיג השני שהשתטה הוא בוז'י הרצוג. בספרות מוכר אותה מלך אנגלי שהובס בקרב וחיפש להמלט משדה המערכה וקרא: "מלכותי תמורת סוס", או אולי התקדים הנכון הוא זה של אחשוורוש, שבאהבתו לאסתר שבקשה את חסדו אמר לה: "עד חצי המלכות ותיעש".

אחרי נאום בחירות מרהיב הכריז בוז'י כי הסכים עם ציפי לבני, אותה קוקיה המרחפת מקן לקן, על איחוד ועל... רוטציה. המוזר הוא שיריקה זו בפני נאמני מפלגתו שנותרו מחוץ לרשימה עברה בשלום, ועתה הוא אוחז במושכה אחת מהשתיים והרושם הוא שהוא שומט אט אט גם את המושכה הזו... משום-מה "חתונה" זו מזכירהלי פסוק משל גי דה-למפדוזה: "הו, האהבה, אש להבה לשלושה חודשים ואפר לשלושים שנה..."

מה הביאה לו ציפי? תחושה רעה של חוסר מהימנות? של חוסר יכולת להשלים עם תבוסה בהתמודדות? של חוסר אונים ויכולת להרכיב ממשלה גם בעת שמפלגתה הייתה הגדולה ביותר מבחינת חברי-הכנסת שנבחרו? כרגע מפלגתו כפולת הראש נהנית משגשוג בסקרים, אך דומה שהשידוך לא יחזיק זמן רב, ולא רק בגלל חוסר הנאמנות של זוגתו-להנהגה. הנה כבר בכנס הראשון נאלץ בוז'י, ילד טוב מפא"י, להסיר מהקיר את תמונות בן-גוריון ורבין, וזהו רק סמל ורמז לבאות.

אך לשיא (בינתיים) הגיעו ביבי ובנט בימים האחרונים. מדרך הטבע אתה מחפש מועמדים אשר יצטיינו ככל האפשר בתכונות אלה:

א. יביאו וימשכו מצביעים;

ב. יהיו מסוגלים לפעול כמחוקקים לאחר הבחרם; ורצוי גם:

ג. יביאו עמם כסף שישמש לבחירות [כמו ח"כ שנטשו או נפלטו ממפלגתם הקודמת];

ד. יוכיחו חברות או פעילות במפלגה כך שיש סיכוי שישארו נאמנים לה ולמנהיגה, גם אחרי הבחירות.

ובכן: בנט שמר לעצמו מקומות משוריינים. יש בשמירה כזו הגיון מסוים. מנהיג זקוק לאיש-אמון, וצריך לשמור בידיו יכולת לתקן עוותים - כמו חוסר נשים בין המועמדים, חוסר יצוג לעדה מסוימת, חוסר באיש רוח או ב"ביטחוניסט".

בנט הביא את אוחנה: שחקן-עבר בכדורגל. זהו איש שהשכלתו בראשו אינה רחבה במיוחד, והוא, ששיחק כל שבת בעונת הכדורגל וחילל שבת בפרהסיה, צורף למפלגה דתית-חרד"לית. לא זו גם זו: הוא מצטרף למפלגה ששלמות הארץ היא נשמת אפה בעוד שהוא היה תומך נלהב בהינתקות האומללה נוסח שרון.

בני, שאינו עוסק בפוליטיקה, הפטיר: "בנט מטומטם". טוב, לא צריך להפריז.

והמצב אצל ביבי אינו טוב מזה. נתחלפו לו לביבי בחירות מלכות היופי ו/או הריאליטי של "הישרדות" בבחירות לכנסת. או אולי חשב שמלכת-היופי שיכניס לכנסת תופיע לישיבות המליאה בביקיני... אומנם כל מלכת יופי, שרובן מתאימות לתפקיד ה"פרחה" בתשדיר "הפרחה והחנון", מצהירות שהן מתכוונות להביא שלום לעולם, בערך כמו שביבי מדבר על שלום עם הפלשתינים, אך זו סיבה להכניס אישה יפה חסרת כל ניסיון ורקע פוליטי כמחוקקת לכנסת?

טוב, למזלו של ביבי המועמדת הייתה נבונה ממנו וסירבה (אולי פחדה משרה), וכך הוא ניצל מצעד נואל זה.

אלא מה שמדאיג אותי יותר מהמועמדים המוזרים הללו לכהן כמחוקקי-עמנו בכנסת, מדאיגה אותי מידת שכלם של המנהיגים, שמקומם כבר מובטח ומשוריין בשריון עבה ו"מגן רוח".