אלוהים שמור לי על הילדים

אכן תוכנית מזעזעת, על צמרת משטרה וצמרת שלטון חולה, על הפקרות מינית של בכירים במערכת אכיפת החוק.

נושא אחד מרכזי הפריע לי בתוכנית, והיא חשיפת ילדים בכלל והילדים הקטינים של הד"ר' אינס בפרט לפרטים בפרשה שלא פורסמו עדיין, ובייחוד התיאור של פרטי הפרטים המציצניים על דפוסי ההתנהגות המינית של הבכירים.

התיאור הזה כחלק מסרט דוקומנטרי על הפרשה הוא לטעמי גורם רייטינג ממדרגה ראשונה, אך רחוק מאוד מלשרת את צרכיהם של ילדים בכלל וילדי אורלי אינס בפרט.

עוד במהלך הצפייה נזכרתי שהד"ר אינס הגישה לבית המשפט בקשה להטיל חסיון על הדיונים (דלתיים סגורות) בתביעת לשון הרע נגד עיתון זה ועיתונים רבים אחרים, על-מנת להגן על שמה ועל-מנת להן על ילדיה, ואז בחיפוש קל ברשת מצאתי את החלטתה של השופטת חיות מבית משפט העליון הדוחה את הבקשה, משם אני מבקש להביא בקצרה את התובנות שלי מהחלטת הדחייה, התובנות הן ריכוז להבנתי של מסקנות מערכת המשפט בפרשה כפי שהובעו על-ידי בתי המשפט מחוזי והעליון:

• הד"ר אורלי אינס בחרה באומץ לב בחשיפה, ולפיכך בקשתה לחסיון מפתיעה.

• קיימת מישה של חוסר תום לב בהגשת כתב תביעה פומבי, ובקשת חיסיון מאוחר יותר כך שאם כתבי ההגנה והדיון לא יתפרסמו (לאחר שכתב התביעה פורסם) תיפגע באופן משמעותי זכותם של הנתבעים להתגונן בפומבי מפני התביעה.

• כאשר צד מבקש דלתיים סגורות הוא ניתן להחלה כאשר רב הנסתר על הנגלה ובפרשה זו הנגלה הוא רב מאד, בעיקר באינטרנט.

• בפרשה היבטים רבים ומרכזיים שאין להם כל תשתית דיון בדלתים סגורות, כמו התנהלות של פקידים בכירים מול ספקים בכירים, ניגוד עניינים, ניהול פרויקטים לאומיים וכיו"ב.

• הציפייה של הד"ר אינס לקבל הגנה של בית משפט על שמה ועל ילדיה, מפרסומים אישיים התנהגותיים משמיצים יכולה לבוא על פתרונה בבקשות ספציפיות בדיונים ספציפיים, או בעניינם של מסמכים ספציפיים וכך ניתן לאזן באורח מיטבי בין זכות הציבור לדעת,חובת מערכת המשפט לידע,וחובת מערכת המשפט לשמור על זכויות הד"ר אינס וזכויות ילדיה.

ומה אנו רואים בתוכנית? דיווח מציצני, הכולל שמות של אברי מין, בהקשר של תקיפה מינית, תיאורים מילוליים ספציפיים של תקיפות מיניות, תיאור של התנהגות של בכירים בהקשרים של אברי המין שלהם ושל אחרים, בקיצור, כל מה שקטינים לא אמורים לשמוע בתוכנית דוקומנטרית אלעק בטלוויזיה, ודאי לא ילדיה של המתלוננת, ומפיה של המתלוננת. כל מה שסופר בתוכנית בהקשרים המציצניים האלה אשר לטעמי הם על סף של הטרדה מינית של הצופים, בעיקר הקטינים שבהם, לא סופר עד כה, ודאי לא מפיה של המתלוננת וודאי לטעמי שעל-פי החלטת בית המשפט, הוא היה אף שוקל להטיל עליהם צו איסור פרסום לו היה מתבקש לעשות כן בהליך, במטרה להגן על ילדיה ועל שמה.

והתוכנית הזו לא שודרה בשתיים בלילה, היא משודרת דרך קבע בשעה 21:00, היכן הזהירות של המערכת? איפה המספריים של העורך הסופי? היכן האחריות של הד"ר אינס, האם הרייטינג הוא מהות הכל?

אין לי כל רצון לשפוט את הד"ר אינס, עניינה נדון כעת בבית המשפט, בתביעה שלה נגד שורה של אמצעי תקשורת, עם זאת חובה עלי לציין כי הרגשתי היא שבכל שלב, הקורבנות שלה משתלטת עליה עוד ועוד, וגורמת לה להיות קורבן גדול יותר ויותר, לטעמי התכנים המציצניים האלה יועילו אולי למערכת ולרייטינג, אך יקשו מאוד על ההליך השיפוטי ועל ההגנה על שמה וילדיה במהלכו.

זאת ועוד אנו רואים אותה משוחחת עם חברותיה, רואים גם שיחה עם האם של אחת החברות, רואים שיחה עם ילדיה, והמראיין אף משוחח עם בעלה, רואים שיחה עם ראש עיריית אילת, אך לא ראינו אף שיחה עורך דין.

לאישה או לאיש היוצאים למלחמת עולם נגד הרשויות, חושפים עצמה קבל עם ועולם לעיני מצלמות הטלוויזיה לפני כמה שנים וכעת חוזרים אלינו עם תיאורים פומביים מצמררים על התנהגות מינית של בכירים, ובמקביל מצפים להגנה על שמם ועל ילדיהם, לא יכולים לזוז לטעמי ללא עורך דין צמוד צמוד והיעדרו של עורך דין צמוד, או פעולה בניגוד להמלצותיו הם ודאי פתח ענק להגברת תחושת הקורבנות, ולהסתבכות עוד ועוד במערבולת שנוצרת עקב חוסר הריסון וחוסר הבקרה על הפעולות והתגובות.

בדיקה מעמקה יותר גילתה לי שהד"ר אינס הייתה או עדיין מיוצגת על-ידי משרד רונאל פישר, משרד אשר חוה משבר קשה לאחרונה עקב החשדות לפלילים שהופנו כלפי ראש המשרד, כך שגם לנושא זה קיבלתי תשובה, תשובה שאיננה מסיעת לתחושת הקורבנות של הד"ר אינס, אך תשובה.