גאולה מ"חיים של טיפשות"

אחד הדברים המעוררים את דאגת המערב היא העובדה שמאות ואולי אלפי צעירים ממדינות המערב מתאסלמים, חלק מהם אף מצטרפים לארגוני טרור ול"מדינת האיסלאם" וכשהם חוזרים למדינותיהם מוכנים לערוך ג'יהאד נגד החברה שבה הם נולדו, גדלו והתחנכו. הבעיה הביטחונית הנשקפת מצעירים אלה היא גדולה מאוד, שכן אם הם מסתירים את זהותם המוסלמית, קשה מאוד לארגוני הביטחון המערביים לזהות אותם ואת כוונות הזדון שלהם.

רבים מן המתאסלמים משוכנעים כי האיסלאם הוא דת של שלום, אהבה, חיבה ורעות, וזאת בהתבססם על הכנסת האורחים הנדיבה ועל היחס החם והאוהב שהם מקבלים מחבריהם החדשים, המוסלמים, שלמעגל החברתי שלהם הם מצטרפים. במקרים רבים, צעיר שנולד לחברה אינדיווידואליסטית, מנוכרת וקרה, מוצא אצל חבורת המוסלמים - בקולג', באוניברסיטה או במועדון - חיק חם, חיבוק, מילה טובה, עידוד וסיוע, שחסרו לו בחברה שבה נולד. הדבר בולט במיוחד בצעירים שגדלו במשפחות בלתי מתפקדות, הורים גרושים, מסוכסכים, אלימים, מנצלים, מתעללים, אלכוהוליסטים או מכורים לסמים, או משפחות שלא העניקו לצעירים מסגרת רגשית ראויה ודוגמה נכונה לקיום חיים מאוזנים ומועילים.

הצעיר המתאסלם רואה בצעד שעשה כהחלטה שקיבל מתוך בגרות, בשלות המממשת את זכותו לקבוע בעצמו את זהותו הדתית והתרבותית, גם אם הסביבה המשפחתית החברתית שאותה הוא נוטש מתוך בחירה, מתנגדת לכך. לעתים ההתאסלמות היא סוג של מרד נעורים נגד הסמכות ההורית. לעתים קרובות חווה המתאסלם יחס שלילי מהסביבה המשפחתית והחברתית, וזה דווקא מגביר אצלו את הביטחון כי הצעד שעשה הוא נכון, ראוי ואפילו מתחייב. כל ביטוי נגד ההתאסלמות מתפרש אצלו כגזענות בלתי מוצדקת ואיסלאמופוביה חסרת בסיס.



חשים שהיושב במרומים אוחז בידם

המתאסלם שומע ממוסלמים כי האיסלאם מכבד את נביאיהן של היהדות והנצרות שקדמו לו, מקדם את האמונה ביושב במרומים, ביום הדין, בשכר ועונש, בעשיית הטוב ובהימנעות מהרע, והוא משתכנע שהאיסלאם הוא דת לגיטימית ותקפה כמו היהדות והנצרות. לכן, אם הוריו נוצרים או יהודים, למה שהוא לא יהיה מוסלמי? הוא רואה סביבו מוסלמים רבים שהם בני אדם חיוביים ומועילים לכלכלה ולחברה, שהשתלבו היטב בסביבה שבה גדל. מדוע אם כן אין הוא יכול להיות כמוהם? הרי מרבית המוסלמים אינם טרוריסטים, ולכן החלטתו להצטרף אליהם אינה אמורה להוות בעיה - לא לו ולא לאף אחד אחר.

מתאסלמים מדווחים כי הקריאה בקוראן והתפילה מכניסות משמעות רוחנית חדשה לחייהם אחרי שנים של שעמום אינטלקטואלי, חלל רוחני ושקיעה בהבלים החומריים של העולם הזה. הם מדברים על המעבר לאיסלאם כעל התפכחות מחלום רע, כמו טקס התבגרות ויציאה מגיל הטיפש-עשרה. תחושתם היא שהדת האיסלאמית ארגנה להם את החיים, העניקה להם סרגל למדוד בו את עצמם ואת התנהגותם וקבעה להם את גבולות המותר והאסור, שהחברה "הקודמת" לא ידעה, לא יכלה או לא רצתה להציב להם. הם מוכנים לקבל על עצמם את ההגבלות שמטילה על המוסלמים ההלכה האיסלאמית, "המסדרות להם את החיים", אחרי שניהלו "חיים של טיפשות" לפני ש"גילו את האור" האיסלאמי שטיהר אותם מכל חטאי העבר ושגיאותיו.

יש מתאסלמים המדברים על חמש התפילות ביום כאירוע מחזק ומעודד שהיה חסר להם לפני שהתאסלמו. הקשר הישיר, הצמוד והתכוף עם היושב במרומים, מלפני עלות השחר ועד שקיעת החמה, נותן להם תחושה שהוא מחזיק בידם, מוביל אותם במעגלות החיים, מדריך אותם ומסייע להם להתמודד עם קשיי היומיום. הם מרגישים שהאיסלאם מעניק להם את המזון הרוחני שכל כך רעבו לו לפני שהתאסלמו.

תהליך ההתאסלמות אינו מיידי, ויכול להימשך חודשים ואף שנים. המתאסלם צועד צעד אחר צעד, ובכל פעם מאמץ דבר נוסף: הימנעות משתיית אלכוהול (דבר חיובי כשלעצמו); הימנעות מאכילת חזיר (תוך הפנמת הסבר, אמיתי או שקרי, על הנזק הנגרם מאכילת בשר זה); תפילה אחת ביום בשפת האם; קריאת ספרי "דעווה" (הפצת האיסלאם) שהוא מקבל בדרך כלל בחינם כמעין השכלה והרחבת אופקים; הליכה לתפילה במסגד, בדרך כלל עם חברים מוסלמיים; מפגש עם אימאם המעניק למתאסלם הסבר על האיסלאם; מפגש עם מתאסלם אחר המדבר איתו בשפת עולם-המושגים של שניהם.

לפעמים מסע אל ארץ מוסלמית הוא חלק מתהליך ההתאסלמות, ובה נוגע המתאסלם מקרוב "בחיים האמיתיים" של מוסלמים. הוא מזדהה עם סבלם ושמח בשמחתם.

צעירים רבים במערב, שחונכו להזדהות עם מסכן, עני ונרדף, רואים בשלילה את יחסה, המפלה בעיניהם, של חברתם כלפי מהגרים מוסלמיים, ומצב זה גורם להם להזדהות עם המסכנים הללו החיים בשוליים הכלכליים, החברתיים והפוליטיים של מדינתם. ההזדהות עם סבלם של המוסלמים מעוררת אצלם סקרנות להכיר יותר את תרבותם של הנדכאים והחלכאים הללו, שבדתם הוא רואה משהו אקזוטי ורומנטי.



מעבדות לאיסלאם

מקור גדול להתאסלמות אנשים בארצות-הברית הוא בתי הכלא, והציבור העיקרי שמתאסלם בהם הוא אפרו-אמריקנים. מדובר באלפים החשים שהאיסלאם הוא חזרה לשורשים שהיו להם לפני שאבותיהם נמכרו לעבדים. בדרך כלל אין הם מודעים לכך שסוחרי העבדים הגדולים ביותר היו ערבים מוסלמיים שפשטו על כפרים של אפריקנים עובדי אלילים ומכרו אותם לעבדות. גם אין הם יודעים כי בערבית איש שחור עור נקרא "עבד".

התאסלמותם של אפרו-אמריקנים נובעת גם מרצונם להיפרד מהחברה "הלבנה" הנתפסת כ"נוצרית", ולנקום בה על העבר של העבדות ועל ההווה של אפליה ודחיקתם לשוליים. בבתי הכלא בארה"ב פועלים רשמית אנשי דת המעניקים לאסירים שירותי דת ותמיכה רוחנית. ביניהם נמצאים גם אימאמים, הפותחים בפני אסירים את הצוהר לאיסלאם. אימאם כריזמטי יכול בקלות לשכנע אסירים לאמץ את האיסלאם.

יש מקרים שבן משפחה אחד שהתאסלם משפיע על אחיו או קרוביו ללכת בעקבותיו.

בנות נמשכות לאיסלאם כי הוא מציע להן חיים של צניעות ומוסר, שלפעמים אינם קיימים בסביבה שממנה הן יצאו. הן מאסו במתירנות, הוללות, הפקרות, סמים ושכרות שאפיינו את חייהן הקודמים, ובמקומם מציע להן האיסלאם חיים נקיים, שפויים, מסודרים ומוסריים. כללי האיסלאם המחייבים ריחוק בין גברים ונשים מוצאים חן בעיניהן אחרי שנים של התנהגות ללא מגבלות בהיבט זה. בנות שעברו ניצול והתעללות מוצאות באיסלאם נחמה, כבוד והערכה, בניגוד להשפלה שחוו לפני שהתאסלמו.

הורי המתאסלמים מתייחסים להתאסלמות ילדיהם כאל הצטרפות לכת. חלקם מדברים במפורש על "כת השטן" ששטפה את מוחם של ילדיהם והפכה אותם קרבנות של מניפולציות רגשיות. הם מאוכזבים מהחלטת ילדיהם להתאסלם וחשים שילדיהם אבדו להם ואיבדו את זהותם. חלקם חשים כי ילדיהם המתאסלמים בגדו במשפחה, בחברה ובארץ שבה גדלו והתחנכו, וכי הם עלולים להפוך לטרוריסטים. רובם מקווים שהתאסלמות ילדיהם היא זמנית, משובת נעורים חולפת, וכי הם עוד יתפכחו, ישובו לשפיותם ויעזבו את האיסלאם.

תופעת ההתאסלמות מקיפה אלפים רבים של אנשים ונשים באירופה, אמריקה, אוסטרליה וגם בישראל. שיעור קטן של מתאסלמים ממשיכים צעד אחד - וגדול - קדימה ומתגייסים גם אל הג'יהאד בסוריה ובעירק. התופעה אינה חדשה, ובעבר היו כמה מתאסלמים בשורות "אל-קאעידה". "מדינת האיסלאם" נתנה דחיפה גדולה לתופעת המתאסלמים המתגייסים לג'יהאד, ואלפים מהם, רבים ממדינות בעלות רוב נוצרי, הגיעו אליה כדי להילחם את הג'יהאד המקודש למען אללה. המספר הגדול של המתאסלמים במערב מהווה עתודה אנושית משמעותית לג'יהאד, גם אם רק אחוז קטן ממנה מתגייס לשורותיו.

כך, להגירת המוסלמים לאירופה, לאמריקה ולאוסטרליה, יש אפוא משמעות חדשה: הצגת האיסלאם בפני צעירים שנולדו במדינות אלה כאלטרנטיבה לתרבות שבה נולדו. האתגר העומד בפני מדינות דמוקרטיות אלה הוא כיצד להתמודד עם התופעה ולהישאר מדינות דמוקרטיות. אתגר זה חמור במיוחד בימים אלה, כשאחוז מסוים מהמוני המתאסלמים הופך להיות ג'יהאדיסטים צמאי דם.