|
|
|
דן מרגלית
לרוע מזלו של חליוה הכשל התממש בתקופת כהונתו כראש אמ"ן  עתה כולם אוהבים לשנוא אותו. זה משרת את נתניהו, אבל זה לא יחזיק מים
|
|
|
|
|
צבי גיל
בקטע "דיינו" הנוסח האלטרנטיבי הוא "כמה מעלות רעות לאלוהים עלינו" מתחילים באיתמר בן-גביר שהוא השר לשגעון הלאומי - דיינו, עוברים לשר האוצר ששודד את הקופה הציבורית - דיינו, ושר המשפ...
|
|
|
|
|
הרצל ובלפור חקק
דברי הספד עם הבאתה למנוחות של המשוררת דלית בת אדם שירתה הזכה של דלית בת אדם ידעה לשבות לבבות, שירה שהלכה במסלול השיבה המאוחרת, שיבה למחוזות ילדותה, למחוזות הקסם של ימי האתמול
|
|
|
|
|
מירב ארד
מגוון הצעות מומלצות מעובדי קרן קימת לישראל לטיולים מהנים ברחבי הארץ - במרחב צפון, מרכז ודרום. מוזמנים להגיע וליהנות בתקופה הקרובה ובמהלך חופשת "בין הזמנים" ממקומות טיול יפים במיוחד...
|
|
הבלוגרים הנקראים ביותר ב- News1
|
|
|
|
|
מנכ"ל משרד הביטחון אייל זמיר (נולד ב-1960), איש צבא ישראלי, מנכ"ל משרד הביטחון.
|
|
|
|
|
|
|
אשת עסקים יעל אלמוג זכאי (נולדה ב-1963), אשת עסקים ובעלת הון ישראלית.
|
|
|
|
|
|
נושא התגובה |
|
שם הכותב |
|
שעה תאריך |
|
| 1 |
|
|
מיכל מירושלים |
|
18/06/07 08:51
|
|
|
|
|
|
ישראלי ישקיע את כוחו מרצו ואונו כדי לפרוש שטיח אדום על המדשאה הירוקה של הבית הלבן למרצח ערבי - בעבור מה? בעבור שיקבל גם פרס נובל וגם אביונה שמעולם לא היתה לו ומעולם לא תהיה לו עוד.
|
|
|
כתוב תגובה ל-
מיכל מירושלים
|
|
|
|
|
|
| 2 |
|
|
צאצא |
|
18/06/07 11:05
|
|
|
|
|
|
| 3 |
|
|
דני ו. |
|
18/06/07 13:00
|
|
|
|
|
אכן מיכל מירושלים, ההסטוריה חוזרת, אבל לא 14 שנים לאחור כדברייך (טקס חתימת הסכם-אוסלו בוושינגטון, וקבלת פרס-נובל בסקנדינביה) אלא לימים שלפני ה-5 ביוני 1967 ! אני יכול להעיד על בסיס זכרוני האישי, ככל האנשים המבוגרים שחיו בארץ הזאת לפני מלחמת 6 הימים: ברצועת-עזה שלטו המצרים, בלי קשר ל'גדה המערבית של הירדן' (יהודה ושומרון בלשוננו כיום), שבה שלטה הממלכה ההאשמית של ירדן. שתי ישויות תחת שני ממשלים שונים ונפרדים ! כל מה שהביאה מלחמת 6 הימים, ומה שהביאו כל הדם, הסבל והנזקים מאז כאילו נמחק בבת-אחת: שוב שלטון מצרי ברצועת-עזה. אולי בקרוב שוב שלטון ירדני מהר-חברון ועד הר-הגלבוע. ההבדל הגדול: מצרים וירדן כבר אינן "מדינות- אויב" כהגדרתן, אלא יש להן הסכמי-שלום עם ישראל - כעין תוצר-לוואי, אבל בעצם אולי הפרי העיקרי של הסכמי-אוסלו !
ועוד: גם בימים שבין חתימת הסכמי שביתת-הנשק במרץ 1949, אחרי מלחמת-השחרור, ועד ימי ההמתנה שלפני מלחמת 6 הימים, בחודשים מאי-יוני 1967, חצצו כביכול בינינו לבין תושבי השטחים שמעבר ל'קו הירוק' אנשי-או"מ, משקיפים או חיילי-כוח או"מ (בגבול רצועת-עזה). כך כידוע כיום גם בגבולנו הצפוני, עם סוריה ועם לבנון. כי כנראה אנחנו בעצמנו, תושבי האזור ומדינותיו, איננו מסוגלים לשמור על 'שקט של שכנים' בינינו לבין עצמנו, בלי "השגחה" כביכול של "מטפלות" בין-לאומיות...
ועוד הבדל עצום: אז הפלשתינאים היו תושבים כפופים ללא מעמד אזרחי (ברצועת-עזה) או אזרחים סוג ב' (בגדה המערבית הירדנית), וגם שאיפותיהם הלאומיות והאזרחיות היו עדיין "מתחת לפני השטח" אם בכלל היו קיימות (אש"פ, הארגון לשחרור פלשתין, נוסד רק ב-1965 !). אולי כמונו בימי העליות הראשונות - מימי "הישוב הישן" ביל"ו ועד ימיה של 'הצהרת בלפור', ערב מלחמת העולם הראשונה. כיום הם קבוצת אנשים עם תודעה לאומית, הגדרה עצמית, ושאיפות לריבונות ולממשל עצמי, כמונו אנו מאז ימי אותה הצהרה ! 'פתח' מול ה'חמאס', וגם 'הג'יהאד האיסלאמי' ו'החזית העממית' וארגונים אחרים, גדולים או קקיוניים והמאבק ביניהם על השליטה באוכלוסיה הפלשתינאית מזכירים לי את ימי המאבק ('סזון') בין "ההנהגה של הישוב המאורגן" (קרי: הנהלת הסוכנות היהודית ו'הועד הלאומי') לארגונים הפורשים: אצ"ל והסתדרות הציונית הרביזיוניסטית, לח"י ו'ברית-הבריונים', ובכלל במישור אחר – העדה החרדית ושאר הפלגים החרדיים, שלצד הסתגרות בגטאות האוטונומיים שלהם תוך נידוי והחרמה של "הישוב המאורגן", גם נלחמו בהגמוניה החילונית ("העגלה הריקה צריכה לפנות את הדרך לעגלה הטעונה", כדברי 'החזון-איש' לבן-גוריון). כל זה אצלנו כמובן. מאבקים פנים-לאומיים לצד ובמקביל, או לפני ואחרי מאבקים לאומיים הם כנראה דבר "מתבקש" ורגיל (ראו מה שקרה בבלקן לאחר נפילת המשטר ה"מאחד" הקומוניסטי, ובאירופה שנתחלקה ל'מדינות-לאום' לאחר נפול האמפריות של לפני מלחמת העום הראשונה).
לכן, לסיכום התאור העובדתי-הסטורי הנ"ל, הנה מעין כוון למסקנה: האם לא נכון מצדנו להכיר בכל מי שבסופו של דבר ולאחר מאבקי-הכוח שאנחנו רואים עכשיו ישלוט ב'רשות הפלשתינאית' ולכבד אותו ? ואז – אם זה יהיה שלטון עויין, נתנהג אליו כמו שמתנהגים כלפי מדינת-אוייב (אף על פי שהיא אוייב, עדיין נכון וניתן לכבד אותה !), לגביה המלחמה היא המשך המדיניות והמדיניות היא המשך המלחמה, בכלי-בצוע אחרים (קלאוזביץ). כמו שנהגנו עד לפני 14 שנים במדינות-האוייב מצרים וירדן, שאיתן נלחמנו יותר מפעם אחת, ובסופו של דבר חתמנו על הסכמי שלום, ומאז מערכת ישוב הסכסוכים בינינו מתנהלת על בסיס שונה ל
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
דני ו.
|
|
|
|
|
|
| |
|
|
מיכל מירושלים |
|
18/06/07 14:03
|
|
|
|
|
|
כנגזרת של הסכמי אוסלו. הסכמי אוסלו הם אבי אבות הטומאה הם הביאו לכאן את ערפאת עם כל הפיגועים.
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
מיכל מירושלים
|
|
|
|
|
|
|
