|
|
|
אלי אלון
נזילה ברפת מזרע  פרה מפרישה צואה ושתן בכמות גבוהה פי 40 משל בני-אדם, ורפת בגודל בינוני יוצרת זיהום בכמות גדולה מאוד הריכוזים העצומים של השפכים הללו לעתים קרובות מגיעים למקורות ה...
|
|
|
|
|
דרור אידר
גרורותיה של אירן מעסיקות אותנו, בעוד שהמשטר בטהרן מחכך ידיו בהנאה, כמעט ללא פגע, ועל הדרך ממשיך את תוכנית הגרעין בחסות המהומה
|
|
|
|
|
בעז שפירא
איזה מוח חולני יכול להעלות בדעתו לדאוג לתנאי הכליאה של המפלצות? איזה לב אטום ו/או ערל יכול להתעניין בגורלם של הראויים למות בייסורים כעונש על מעשיהם?
|
|
|
|
|
יוסי אחימאיר
"ביבי נקלה, ביבי נבל, ביבי מושחת, ביבי שקרן, ביבי מאוס, ביבי תחמן"... כך נפתח ביום שלישי מאמר בעיתון ה"הגון", שופר הפלשתינים - הארץ
|
|
הבלוגרים הנקראים ביותר ב- News1
|
|
|
|
|
מנכ"ל משרד הביטחון אייל זמיר (נולד ב-1960), איש צבא ישראלי, מנכ"ל משרד הביטחון.
|
|
|
|
|
|
|
אשת עסקים יעל אלמוג זכאי (נולדה ב-1963), אשת עסקים ובעלת הון ישראלית.
|
|
|
|
|
|
נושא התגובה |
|
שם הכותב |
|
שעה תאריך |
|
| 1 |
|
|
שושנה 2006-2008 |
|
8/07/08 23:54
|
|
|
|
|
"האירועים בצפון הם זיכרון רחוק...." ראש הממשלה אהוד אולמרט, בדבריו למטיילים בצפון, ערב חג-הפסח.
איך, בתחילת חודש אפריל השנה, ערב חג-הפסח, יכול לבוא ראש-ממשלה
זאת עוד בטרם חלפו שמונה חודשים
למן אותה מלחמה הרפתקנית-הרסנית-רשלנית-כושלת-נכשלת, מלחמה אומללה.
איך יכול ראש ממשלתנו לבוא ולומר,
קבל עם ועדה, לציבור מטיילים המבקר בצפון
דברים ללא טיפת מחשבה, ללא קורטוב של מצפון,
ללא שמץ של הגיון בריא, אמירות אשר אינן ראויות כלל לאמון
הירהורי-לב מקוממים, לחלוטין בלתי-אמיתיים,
דברים חסרי-בסיס, לא-מציאותיים
הבאים לידי ביטוי בהצהרות נעדרות-יושר, רגישות, הבנה ואמת, היישר אל תוך מיקרופון
לומר ש"האירועים בצפון הם זיכרון רחוק...." ? ? ?
זיכרון רָחוֹק ?
אולי במחשבתו של ראש ממשלתנו, אירועים אלו היו בבחינת "זיכרון רָחוֹק",
ייתכן אפילו (לאור ה"ניצחון בנקודות")
כי האירועים בצפון אף היוו עבורו זיכרון שלא נס ליחו, זיכרון "מָתוֹק".
אין זאת, כמסתבר, כי מי אשר יכול ומסוגל להתבטא כך ומַצְלִיחַ לִפְגוֹעַ בָּנוּ כָּל-כָּך עָמוֹק
מצביע כי את זיכרונו הצליח ללא-כל קוֹשִי לִשְחוֹק, לִמְחוֹק, לִדְחוֹק ולִדְחוֹק
ותוך כדי כך את עובדות ההיסטוריה לְסַלֵף, לְזַיֵיף, לְשִימָן לְלַעַג, לְקֶלֶס, לְהֶבֶל, לצְחוֹק.
לִגְרוֹס, לִדְרוֹס, לִרְמוֹס זִכְרוֹנוֹת, כרֶמֶץ תחת אֶבֶן רֵיחַיִים, לִטְחוֹן אוֹתָם לְאָבָק, עַד דוֹק.
בזאת אף מוכיח, מי אשר ניצב ועומד היום בראש ממשלתנו-מכשלתנו
כי אינו אלא בּוֹק, ליצן-מוקיון-טראגי, הֶדְיוֹט, כְּסִיל-אֱוִיל ולא פָּחוֹת מִכָּך: שְמוֹק !
מדויק. ל"ת מיכל כהן, 14/05/07 21:41
אולמרט לך הביתה כשלת ל"ת מיד ועכשיו, 19/05/07 12:36
מי מחפש הגיון ושכל ישר אצל אולמרט?! הצחקתם אותי... ל"ת נחשון אביגוב,ירושלים,19/05/07 17:54
ואללה את צודקת בכל מילה במיוחד שהוא בוק ל"ת רחמה אברם, 18/05/07 23:22
ראש הממשלה חסר מצפון ל"ת אטום, 09/11/07 09:00
,זיכרון רחוק'',המילחמה. רותי, חולון, 25/11/07 16:32
אכן אמירה זו של אולמרט מבטאת היטב את אופיו. אדם לא מוסרי, עם יכולת דיבור יוצאת מן הכלל. חסר רגישות כל כך , עד שאינו מסוגל לדבר ברגישות מינימאלית על ההרוגים במילחמה, הפצועים קשה וכל שאר הנפגעים, למי זהו זיכרון רחוק, למישפחות? לעם האיכפתי? מלבד הרתעה שנפגעה, מדובר בדברים כה מתועבים, איני מבינה איך המילים חלפו עברו. צריך היה להדיח אותו מיד. האם יש צורך בנס או בפעולה יוצאת מן הכלל על מנת לסלק את הנבל ?!
הגב לתגובה זו
|
|
|
כתוב תגובה ל-
שושנה 2006-2008
|
|
|
|
|
|
| 2 |
|
|
אלכסנדר |
|
9/07/08 00:15
|
|
|
|
|
ראש מֶמְשָלָה סְמַרְטוּט, חדל-אישים, חסר-אונים, בז לעצמו, בז למדינתו, בז לעמו, בן נעוות המרדות
אנטי-גמור של אחריות, צל-מוחלט של אישיות, שִיא של בוּז, זִילְזוּל בלי-גְבוּל בחיים, שִיא של צְבִיעוּת
מתייחס אל חיילינו, אל בנינו, אל נערינו, אלינו כמו אל עצמו, כפי שהוא נראה בעינינו : חפץ, תפאורה, צעצוע, קישוט, ריהוט. ראש מכשלה כה עלוב, כה נבוב, כה נבול, כה חלול, במצב כה קאפוט
גוליית במדינת גמדים, שליט ברפובליקת בננות, ענק בארץ לִילִיפוּט.
בתולדותינו לא היה לנו מעולם עדיין אדם כה נִקְלֶה, כה נִבְזֶה, כה בָּלֶה,
יצור אשר את כוחותינו מְכָלֶה ובכל זאת מְכַהֵן (יש הדואגים לכיסאם ואומרים לו אָמֵן) כראש מַכְשֵלָה
איך לערך חיינו מתייחס בצורה כה זוֹלָה, מוּפְקָרָה, מַפְקִירָה, מוּזְנָחָה, מְרוּשָלָה, אוּמְלָלָה ?
התייחסות שטחית, אסונית, אפסונית, עקבית, מזלזלת, מקוממת, רדודה, קלילה וקלה
עובדה המעידה כי עבורנו, עבור עמנו, ראש מכשלתנו, לא היה מעולם ברכה אלא קְלָלָה.
דבר-מה בסיסי בממלכתו המושחתת-מסואבת מן השורש ומן היסוד במַהוּת מאד רָקוּב
כלום יש פלא בכך כי ראש מכשלתנו נראה כחֶרְפָּה ? כְּבוּשָה ? ככְּלִימָה ?
כה עָגוּם במראהו ? כה עָלוּב ? כה מדוכא ? כה עָצוּב ?
אמנם, תפקידו עושה ממנו אדם בעל-כוח, איש שררה, בעל שלטון, איש מאד חשוב
אך עמוק בנשמה, קיים אצלו וואקום, חלל, ריק, מִפגע, חוצְפה, בוז, יריקה עסיסית בפרצוּף !
ראש מכשלה יהִיר אשר בָּז למוסד ביקורת המדינה, בז לכל ביקורת כלפיו, שולחם לכל רוח, שוללם על הסף,
משתלח בהם בכל הזדמנות, את זרע הפורענות, פירות הבְּאוּשִים אותם נטע ושתל, מעולם לא קטף
משל וכאילו היתה ביקורת בבחינת מיטרד עבורו, בגדר בדיחה, שטות וטעות מכוונת, אשר ריח זדוֹן ממנה נדף
תולדות כשלונותיו-שגיאותיו-טעויותיו מתעד ראש מכשלתנו מדי יום ביומו, במו מחדליו מוסיף דף-אחר-דף
להיכן נגוזו ערכינו ? לאן נעלמה ערבותינו ? ערבות הדדית ? איפה קיימת נשיאה באחריות ? אַיֵה הרעות ? בצמרת שולטים רק להיטות לכוח, לשררה, למעילה, בעילה, זימה, זדון, זנות ומינות.
כיצד ואיך עלה בידו של שלומיאל-מושלם-נורא-זה, איש כה בלתי-ראוי, כה-בלתי מוצלח, כה-בלתי-יוצלח
אשר בראי בוקר-בוקר מתבונן בעצמו, בהשתדלו בוודאי לנסות להיראות מְטוּפַּח
כיצד עלה ואיך הצליח להשליך, בעקבות מלחמה, משפחות כה רבות ישירות מן הפחת לפח ?
בעוד הוא ולוּ טיפת אחריות אישית על עצמו לא נושא, לא נוטל. אחרי ככלות הכל הן משמש הוא
כראש מכשלת עם ישראל. מעולם לא חשב אודות כך, כאשר אחריות אישית על עצמו, כלל לא לקח.
לטכס הזיכרון השנתי בהר-הרצל, נמנע מלהגיע, נעדר במפגיע, לא הופיע, לא בא, לא נכח.
אין זאת אלא שבנשמתו, לא רק כראש מכשלה, לא זכה לחינוך ראוי והולם, נותר מופקר, מנוכר,
לעמו יצור זר, קר ומוזר. יצור מוזנח, מתנהג כילד רחוב, כפוּשטק ופרחח.
פוליטיקאי יהיר-שאפתן-חמקמק-חלקלק-ממולח אשר דרך ארץ ישכיל ללמוד (אולי) רק משכמותו ומצלופח
כלפי חוץ נראה ראש מכשלתנו תמים כתינוק בן-יומו, נקי וצחור כשלג, זך וצח
אך אם תתן לו רק הזדמנות, נזק ישית וימיט על כולנו, נזק עצום : בוּם ! בוּם ! בוּם ! טְרַח ! טְרַח ! טְרַח !
שַמוֹת יעשה מסביבו, בבתינו יגרום לפוגרום, יביא בחילה בנשמה, שאט נפש, גועל, מפח.
איש אשר פעל בפזיזות, בחובבנות, בחוסר מוחלט של מקצועיות, בחופזה, בלי כל תעוזה,
ל
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
אלכסנדר
|
|
|
|
|
|
| 3 |
|
|
אמא 2006-2008 |
|
9/07/08 00:28
|
|
|
|
|
"תדע לה כל אמא כי הפקידה את בנה בידי מפקדים הראויים לכך"
ציווה דוד בן-גוריון את צה"ל בראשית דרכו.
ידע לו כל אב וראוי כי ידוֹעַ תֵדַע לה כל אִמָא....
איך 'קָדִימָה'
לִגְלֵגָה, סרבה להכיר ולהודות בשְגָגָה,
באֲרֶשֶת רבת-נצחון שָאֵגה, כלל לא דאָגָה,
זִיגְזְגָה, להֲגָה, הִתְמוֹגְגָה, חַגְגָה,
ראשה כלל וכלל לא הִרְכִּינָה.
על בטחון חיי בנינו, חיי אזרחינו, חיי חיילינו,
בקשת רחבה-גבוהה-יהירה,
קשת פולחת-מנצחת-ניצחת,
צִפְצְפָה, זִמְזֵמָה והִשְתִּינָה.
איך לחזית, לתופת, למוות, להרג,
שלחה 'קָדִימָה' את לוחמינו כצאן לטבח קָדִימָה !
על חייהם הורידה מסך,
פתיל חייהם גדעה באחת, בְּבּוּם ! בְּהֵבְזֵק ! בְּמַטַח ! ב'טְרַח' !
שמחת-חיים פתע קטעה וניתקה,
פרחים חתכה ושיספה, משפחות קרעה וביתקה,
בעודן בחיים 'קָדִימָה' אותן חיסלה וקברה.
טיפת אחריות בגין כך לא לקחה, לא נשאה, לא נטלה.
בזילזול, שאננות, רשלנות, יהירות, הפקרות,
מרעימת-מערימת-מפקירת-מרקיעת שחקים
הפקרות אשר אין מחילה לה אף לא ביום כיפורים –
חיי אזרחים, חיי לוחמים, לחלוטין הִפְקִירָה 'קָדִימָה' !
ידע לו כל אב וראוי כי תדע לה כל אמא...
איך 'קָדִימָה',
לאחר מלחמה, נהגה כבת-יענה,
את ראשה עמוק-עמוק בחוֹל כוֹפְפָה והִטְמִינָה.
איך... ? איך... ? איך... ?
השלימה 'קדימה' כך את משימתה, סיימה כך את מלאכתה,
לעם שלם שיר ערס שרה 'קדימה',
עם שתקן-מדושן-נהנתן-תועלתן-מנוון-מנומנם-שאנן 'קדימה' הרדימה.
עם כסיל, עם אויל,
עם בִּיש, עם מֵבִיש, עם מַחֲרִיש, עם אָדִיש,
עם בִּלְתִּי-רָגִיש
עם אשר קוּרֵי שתיקה טווה סביב עצמו כמו עכביש,
את עצמו טוב והיטב בהם כִּסָה והִיסְוָוה,
לטֶרֶף צִפָּה, מָנָה עֲסִיסִית, בשרית, מְלאָה, דְשֵנָה.
עם אשר משתיקתו נֶהֱנה כמו ממשחק פַּנְטוֹמִימָה.
איך 'קָדִימָה' שעורים לא למדה,
לא ספגה, לא שיננה, לא הכינה.
לקח להפיק לא חפצה,
בשגיאותיה ובאחריותה להכיר מאנה,
תמונת-אמת לחלוטין טישטשה,
מציאות לגמרי לא הפנימה.
את משמעותם העמוקה של החיים
'קָדִימָה' ביְהִירוּתָּה-כְּסִילוּתה-בּוּרוּתָה
הפקירה, זנחה, כלל וכלל לא הבינה.
מאחריות אישית-שילוחית-ממלכתית-לאומית,
כמו חתול מטיפות גשם, התנערה כליל 'קָדִימָה'.
במחדליה-כשלונותיה-אסונותיה-קורבנותיה
אף את עצמה ואת עמה 'קָדִימָה' הפליאה ! התמיהה ! הִדְהִימָה !
בחוסר-אחריות, עזות מצח, התנשאות, התעלמות,
התכחשות, חרשות, טיפשות, אדישות, התגוששות, 'קָדִימָה' הרשימה !
עריצות שלטונית, חוצפת מנגנון שלטון,
בקפדנות, דקדקנות, נחרצות, בנחישות, 'קָדִימָה' הדגימה.
במציאות המזכירה סביבת גטו,
פרסה-מתחה 'קָדִימָה' בהשראת "מנהיגיה"
חוֹמה גבוהה-בצורה בינה לבין עמה,
גדר-תַיִל, מוטות, ברזל, חַיִץ, קונצרטינה.
רשלנות, פזיזות, יהירות,
שררה, זילזוּל, כוח, שרירות,
באכזריות רבה 'קָדִימָה' הפגינה.
איך.... איך.... איך.... וכיצד העזה ושלחה 'קָדִימָה' לוחמים, כל-כך בלתי-מוכנים, כך קָדִימָה ?
איך ערפה במלחמה 'קָדִימָה' את חיי אזרחינו, חיי בנינו, חיי חיילינו,
בעוצמה ובדיוק כה רב, כמו גִילְיוֹטִינָה ?
אלמנות, יתומים, משפחות קורסות-הרוסות,
ביגונן השאירה 'קָדִימָה'.
בדד בשדה זנחה 'קדימה' אותן דומעות, שוממות, דוממות, מדממות
משפחות אובדות, כפופות, שפופות,
חסרות-אונים, נעדרות-חיים,
'קדימה' מאחור הוֹתר הוֹתִירָה.
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
אמא 2006-2008
|
|
|
|
|
|
| |
|
|
אמא 2006-2008 |
|
9/07/08 06:40
|
|
|
|
|
איך וכיצד העזה ושלחה 'קָדִימָה' לוחמים, כל-כך בלתי-מוכנים, כך קָדִימָה ?
איך ערפה במלחמה 'קָדִימָה' את חיי אזרחינו, חיי בנינו, חיי חיילינו,
בעוצמה ובדיוק כה רב, כמו גִילְיוֹטִינָה ?
אלמנות, יתומים, משפחות קורסות-הרוסות,
ביגונן השאירה 'קָדִימָה'.
בדד בשדה זנחה 'קדימה' אותן דומעות, שוממות, דוממות, מדממות
משפחות אובדות, כפופות, שפופות,
חסרות-אונים, נעדרות-חיים,
'קדימה' מאחור הוֹתר הוֹתִירָה.
בשלוות שלטון מְנַצֵחַ-פּוֹלֵחַ-זוֹרֵח-קוֹדֵח,
שלטון אשר בשירת הללויה, הידד והַלֵל לעצמו ולפועלו
ללא-הֶרֶף, בלי-הפסק, בחוצות ערים וכפרים שר ופּוֹצֵחַ,
כל זאת שעה שליבנו גוֹעֵש ורוֹתֵחַ.
שלטון בלי מצרים, שלטון ללא רסן, בלי גבול,
שלטון שאחריו יכול לבוא רק המבול
שלטון חרֵב, שלטון סוֹרֵח, שלטון בלי כל טעם או ריח,
שלטון ללא טִיפַּת חֶמְלָה, שלטון כוֹס-תַרְעֵלָה,
שלטון בסימן מוות, אובדן, אבל, סבל, הרס, הרג, יגון וסימן שאלה
שלטון חָלוּל-נָבוּב-רָקוּב, שלטון בְּרוּך-רְווי-קְלָלָה.
מאומה, שוּם דבר לא מנע מ'קָדִימָה'
למלא עיתותיה בניגון הִמְנוֹן-מוֹפֵת-לעצמה.
לחן מתאים לקונצ'רטו התאימה 'קדימה' לכלי-מיתר :
לנבל, כינור, ויולה, צ'לו קונטרבאס, גיטרה ולמנדולינה
'קָדִימָה' את זמנה בצליליה הנעימה, הרנינה.
ידע לו כל אב וראוי גם רצוי כי תדע לה כל אמא....
איך 'קָדִימָה'
על ביטחון חיי בנינו, חיי בחורינו, חיי אזרחינו, חיי חיילינו,
צִפְצְפָה, צחקה, שתקה,
להֲגָה, לגלגה, התמוגגה, חגגה,
'קָדִימָה' כלל לא דאגה.
בקשת גבוהה-יהירה-רחבה,
קשת פולחת-פורחת-משתלחת-מנצחת-ניצחת,
בשלווה עִילָאִית-יְהִירָה-חֲגִיגִית-אוֹלִימְפִּית,
על ביטחון חיי בנינו, חיי בחורינו, חיי חיילינו 'קָדִימָה' המהמה, פִּיזְמָה והִשְתִּינָה.
על חיי לוחמינו הורידה מָסָך,
פְּתִיל חיים גדעה בבת-אחת : בְּבּוּם ! בְּמַטַח ! בהֵבְזֵק ! בִּטְרַח !
בחרב חדה, מתהפכת, חרב מושחזת, חרב שְלוּחָה,
במלחמה כמו במַהֲפֵּכָה
ערפה 'קדימה' את חיי בנינו,
חיי נערינו,
חיי חיילינו,
בדיוק רב ובעוצמה רבה כמו גִילְיוֹטִינָה.
ידע לו כל אב וראוי כי תדע לה כל אמא....
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
אמא 2006-2008
|
|
|
|
|
|
| 4 |
|
|
תמרה |
|
9/07/08 01:14
|
|
|
|
|
כל מי ששותף היה, את שלו תרם ואשר חלק לו בלתי מבוטל במחדל...
כל מי ששותף היה, את שלו תרם ואשר נחלה וחלק לו, חלק בלתי מְבוּטַל במֶחְדָל
מֶחְדָל אשר כתוצאה ישירה ממנו, בננו שלנו, בעולמנו זה, לחיות פתע פָסַק וחָדַל
יואיל נא, משמינו, מנוף חיינו, מעולמנו הקט, השברירי, הצנוע, הדל
עולמנו אשר בעטיו של משטר מלאכותי, ישראלי, תועלתני, עברי, אנוכי
ו"הנהגה" בלתי-אחראית, שרירותית, אכזרית זו, לא במעט אף מדוּכָּא ומוּשְפָּל
יואיל-נא להסתלק חיש, להיעלם בטרם אותנו לחלוטין יתיש,
אף אם למדינה זו, כך סבור הִנוֹ, כמותנו תרם כאיש
מדינה בה בחר כמונו להקים את ביתו, בתוכה גם חי וגדל.
כל מי אשר חלק לו, רגל או יד
בדרך בה בננו שלנו, מן העולם, לנצח הוּצָא ואַָבַד
מי אשר אחריות אישית-שילוחית-ממלכתית
על עצמו מעודו לא קבל, לא לקח, בה לעולם לא עמד
מי אשר את שגיאותיו לא הפנים, אותן הדחיק,
בכך הפך את עצמו לעוד יותר מְגוּמָד
מהן ומן ההיסטוריה שוּם-דָבָר, מְאוּמָה, לא שִנֵן, לא טרח לציין, לא לָמַד
נושא בעינינו אחריות ואשמה כאחת –
על דרך חסרת מטרה, דרך בלי כל שמץ, טִיפַּת מֵמַד
דרך-לא-דרך בה בננו, בתנו,
מן העולם לעד הוּצא, לנו לנֶצַח, אַָבַד.
כל מי אשר שותף היה ולו חלק בלתי מְבוּטַל במֶחְדָל
ועל ברכי יהירות, רשלנות, התרשלות, הפקרות, התנשאות, טיפשות, שלומיאליות
של מלחמת לבנון השניה
צָמַח, פָּרַח, שִגְשֵג, לִבְלֵב וגָדַל
מי אשר חלק לו, חלק בלתי נִדְלֶה, מְדוּשָן, מְרוּצֶה, מְלֵא-סִיפּוּק, רווי אושר ונחת
איך... איך... איך... וכיצד... כך נפלנו כולנו מן הפח אל הפחת ?
מי אשר לו חלק נמנע, נמהר, נבער, מיותר, מתוקשר, מעוטר
יואיל נא לסגת מנוף חיינו -
לאפשר לנו נא לשמור על בריאותנו, מצבנו, שלומנו
לא לפגוע שוב, לא לחדור שנית אל ביתנו
עליו אין יותר מי אשר כבבת עינינו ישמרנו מכל מִשְמָר, ישמרנו-שָמוֹר.
מִשְמָר חָפֵץ, צְמֵא-חיים, מִשְמָר חֵירוּת, שוֹאֵף דְרוֹר.
מִשְמָר כמעוף הציפור.
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
תמרה
|
|
|
|
|
|
| 5 |
|
|
אלכסנדר |
|
9/07/08 06:35
|
|
|
|
|
הפּוּר נָפַל !
בקיבוצים, במושבים, בכפרים, בערים, ברחובות, בכיכרות, בחוצות
שחות עתה בריות, שחות זו לזו, כלא מאמינות, שחות ואומרות כי אכן, הפּוּר נָפַל, נָפוֹל נָפַל
הקיץ הקץ, בא סוף-סוף אף סוף, ל"מנהיגותו" של אדם כה בלתי-אחראי, בדאי, רמאי, נבל, שפל
"מנהיג" קל-דעת, "מנהיג" אשר כבוד, הגינות ואמינות כלפיו אמור היה בנו לטעת,
אך תחת זאת, נהפוך הוא, כל כולו, כל יישותו, הפכה להיות מגרעת.
"מנהיג" חסר-משמעת, בעטיו מדינתו כבר לפחות שנתיים צולעת, מקרטעת, משוסעת, בקושי מתנענעת
"מנהיג" מתחמק ומשתמט, אינו דובר אֱמֶת, רוחץ-טובל בחטא, נעדר אף כבוד למת,
"מנהיג" חלקלק-חמקמק, טיפוס מפוקפק, רודה בעמו שנאנק, מק ונאבק, מתנער מאחריות, בורח-סידרתי מובהק
איש אשר על עצמו שבחים רבים הרעיף, ללא כל חשבון, בלי תעריף, מזכיר במערב הפרוע שריף,
בתהילה (ללא תפילה) לעצמו בלבד מלא, אדם כַּלֶה, כּוֹלֵא, הוֹזֶה, הזוי, בזוי ומתבזה, בַּלֶה ומתבלה.
איש אשר חיים של אחרים בקלילות, קלי-קלות, דרס, גרס, הרס, כִּלָה ומְכַלֶה.
אדם נִקְלֶה, נִבְזֶה אשר את הישרדותו מעריצותו שואב, שוֹלֶה, מרודנותו יונק, דוֹלֶה
(מה הפלא כי עמו מרגיש חולה?) - על אש קטנה את יריביו בהתפתלויותיו, בתרגיליו ובחיוכיו צוֹלֶה
אין ביטחון כלל לפיכך, כי אם ימשיך בכך, יגרום לאזרחיו
לא רק לשאט נפש עמוק-נורא, לבחילה, לגועל, ליסורים, לאומללות ולמַפַּח
אלא נישמתו שלו אף עלולה על גחלים לוחשות בגיהנום, רחמנא ליצלן, להִיצָלֶה
ולא יהא גם מי שאז יאמר בעבורו, אחרי ככלות הכל, ברחמים ובחמלה גדולה, אִלְמָלֵא ואִילוּלֵא
אדם עריץ, פריץ, אשר מעטפות מלאות דולרים סגד והעריץ, שטרות ירקרקים, מרשרשים,
(משל שופטינו, לא רק אזרחים במדינתנו, הנם לחלוטין עיוורים, חרשים, טיפשים...)
בכל חלקה טובה במדינה אפשר, ניתן היה, כמסתבר, לחלק, לתת, להעניק ולהפיץ
שטרות בתוך מעטפות אשר שימשו-היוו עידוד, מקור-חיים, פעילות ברוכה, תמריץ גַשְמִי, מֵקִיץ, נפיץ
אדם אשר את המנון אישיותו לכל ארבע רוחות שמיים, לכל כיוון ועבר, בלי-כל-רחם, השפריץ,
את ממשיכי דרכו תמצא היום בשפע ב'קדימה', שם איש את זולתו וודאי איננו מעריץ...
(אם לא טסו לחו"ל בינתיים ומתגוררים על חשבונו של האזרח וחשבונו של הבארון בריץ').
על מנת להתבונן בהם, בממשיכי מורשתו, מסורתו, תורתו ותרבותו
אין צורך להציץ דרך סדק, חרך צר, צוהר, אף לא דרך חריץ
אותם לבלי-סוף, בשלמוניהם, בהמוניהם, בשרשרת ארוכה, נמשכת, מפותלת-מתפתלת,
"מנהיגם" בהצלחה מלאה משריץ (יבש חציר, נבל ציץ)
את עמו אשר תחת התבזות, התנוונות, התרוקנות, התפוררות שלטונו ומשטרו מכל תוכן, התפרקות מערכים, מוסר, תרבות, אמת וצדק, מכל קורטוב זהות, מאמות-מידה, מכל שמץ של מהות
בהשראת והשפעת "מנהיגותו" אותה ניתן רק לתאר כפורקן עול מוחלט-טוטאלי ולא פחות כהשתוללות
הריץ, המריץ, ממשיך בעקביות עדיין עול-אולמרט בשעטתו ובדהרתו להתיש ולהריץ.
עמו התם, המיוּגָע, המיוזע, עם שאנן, שתקן ומנומנם, אדיש, מחריש, בלתי רגיש
עם אשר אינו מוכן להתעורר, את גורלו לקחת בידיו, טרם שעל ראשו יכוהו קשות ונמרצות
'טְרַח! טרח! טרח!' בכוח ובמרץ בפטיש. עם ביש, מוביש, מביש, מתיש, מבאיש.
עם אשר בתוקף מסרב וממאן עם האמת והמציאות להתעמת,
לעשות בבאלאגן קצת ומעט סדר, לנסות מן היסוד לנקות, להתחיל ולברר, לא רק לדַבֵּר ולשנורר
עם אטום, שבע-נחת, עונג וטימטום, מדושן ומקומם, אחרי מיקסם שווא הולך שולל, אומר אמן !
עם אותו "מנהיג" השְפִּיל בְּשְפּיל,
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
אלכסנדר
|
|
|
|
|
|
| 6 |
|
|
הצחקת אותי |
|
9/07/08 08:20
|
|
|
|
|
של המאה.
האיש מושחת עד השערה האחרונה בקרחת שלו, ואת מקטרת שהוא הפר חוזה?
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
הצחקת אותי
|
|
|
|
|
|
| 7 |
|
|
תמרה |
|
11/07/08 04:11
|
|
|
|
|
להפקיד את חיי בתך, את חיי בנך,
בידי אדם כה חסר-אחריות, כה לא-יוצלח, כה לא מוצלח, כה רשלן, כה שלומיאל, כה פרזיט !
פרזיט אשר גם לא טעם מעולם, לא טעם אף פעם, מעודו, בעצמו, טעמה של חזית
פרזיט אשר ביהירות, ברשלנות, בהפקרות, בגאוותנות, בראוותנות, ברדידות, בשטחיות, בטיפשות,
גרם למותם הנמנע, המיותר, מותם ללא עת של בנך, של בתך
הפכם כהרף עין, בִּן לילה - לגל-עד, מצבה, אבק כוכבים, אבן-גזית.
להפקיר את חיי בנך, חיי בתך בידי פרזיט
פרזיט אשר בהתעקשותו לשרוד בכל מחיר בשלטון,
להמשיך לאחוז חרף כשלונותיו-חרבונותיו-שגיאותיו-אסונותיו בקרנות המזבח
מעורר שאט נפש, סלידה, בחילה, תיעוב, מפח בנשמה, חרפה, בושה וכלימה
אך מאום לא מזיז, לא יזיז לו – כי עוד ידו נטוייה !
פרזיט אשר מעורר סערה בכל שכבותיה של חברה
לפרוסות דקיקות, לקציצות, קוצץ סבלנות אזרחיה של אומה ומדינה שלמה
פרזיט אשר משרה ומביא עמו רוח רעה, רוח נכאה, רוח דכאון, רוח תבוסה, רוח מפלה,
על כל צעד ושעל מחולל פרזיט רוח אימה, רוח מירמה, רוח גבית, רוח תזזית.
ידע לו כל אב וראוי גם רצוי כי תדע לה כל אמא
איך הפקידה, את חיי בתה, את חיי בנה, בידי פרזיט
פרזיט קצר-ראות, נעדר דרך, פרזיט בלי טיפת חזון, אמון ומושלם בחיפזון,
פרזיט חסר יעד, פרזיט אשר תמצאנו תמיד בטרנזיט
איך... איך... איך... וכיצד הפקירה 'קדימה' את חיי בנינו, חיי לוחמינו, חיי חיילינו
משל וכאילו היתה מפלגה לא עברית, מפלגה נכרית, לועזית.
ידע לו כל אב וראוי גם רצוי כי תדע לה כל אמא
איך הפקידה, את חיי בתה, את חיי בנה, בידי אשף כלום, איש-מאום, פרזיט
פרזיט ממולח, פרזיט לא-מוצלח, לא-יוצלח, פרזיט מהתל, ממלמל, מתפתל,
פרזיט פתלתל-עקלקל, חמקמק-חלקלק שמאומה לא הפנים, את הכל דחק.
פרזיט מרעיף חיוכים בלי הפסק, ללא-הרף, צולה את סבלנותנו על פז-גזית
פרזיט בעל מתק-שפתיים, נופת-צופים, מתקתק לא פחות מסוכרזית.
איך.... איך... איך.... ייתכן כי לנו כדבר הזה ארע ? מדוע וכיצד כך קרה ?
איך... איך... איך... וכיצד את, אֵם ישראלית, אם תמימה, אם מסורה, אם עבריה,
אם רחמניה, אם דאגנית, אם אשר שינה הדרת מעינייך
טרם שאת בנך ובתך האכלת, טרחת להשקות, השכבת לישון וכיסית
איך... איך... איך... וכיצד כך הפקדת, בלי משים הפקרת,
את חיי בתך, את חיי בנך, בידי מעמיד-פנים, שחקן, ליצן-מוקיון-טראגי,
"מנהיג" כה איום, כה נורא, יצור כה פרזיט ?
איך... ?
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
תמרה
|
|
|
|
|
|
|
