|
|
|
בלפור חקק
הספר מסכם קריירה מפוארת כאיש תקשורת בכיר, שזכה להישגים רבים בשל כישרונותיו אך ידע כל חייו שיש משימה אחת שלא יוכל לברוח ממנה: לקום לספר את הסיפור המשפחתי, להסיר את כתם הנידוי
|
|
|
|
|
דן מרגלית
מה בעומק ליבו חשב חסן נסראללה על נותן לחמו חמינאי? ומה חשב יחיא סנוואר, שכה רצה לגרור את אירן למלחמה, והנה ההר הוליד עכבר?
|
|
|
|
|
הרצל חקק
נאבק למען ספרות שביסודה ערכים אנושיים  זכה בפרסים רבים על הישגיו הספרותיים: פרס ראש הממשלה, פרס ברנר, עיטור ההתאחדות הבינלאומית לספרות נוער בברלין, פרס רוטרי ועוד
|
|
|
|
|
אלי אלון
כבר בתחילת שנות ה-20 הגתה עדה פישמן רעיון להקמת "משק פועלות גדול "- חווה להכשרה חקלאית, למאתיים פועלות אשר יוכשרו מדי שנתיים במקום ב-1929 נחרשה האדמה לראשונה והוחל במרץ בעבודות ת...
|
|
|
|
|
דוד מ' וינברג
ישראל חייבת להתנגד לתוכנית האמריקנית המסוכנת החותרת לסיום מהיר ונעדר הכרעה של המלחמה בעזה הכתף הקרה ששוב מופנית אלינו מוושינגטון אינה נוחה, אבל לישראל אין ברירה אלא להתנגד
|
|
|
|
|
עמנואל בן-סבו
אל מול המרור הרב והבלתי נתפס ניצבת החרוסת, החרוסת של אבא, מתוקה, טעימה, מנחמת החרוסת של הרוח היהודית-ישראלית שניעורה, הרוח המדהימה של הערבות ההדדית
|
|
הבלוגרים הנקראים ביותר ב- News1
|
|
|
|
|
מנכ"ל משרד הביטחון אייל זמיר (נולד ב-1960), איש צבא ישראלי, מנכ"ל משרד הביטחון.
|
|
|
|
|
|
|
אשת עסקים יעל אלמוג זכאי (נולדה ב-1963), אשת עסקים ובעלת הון ישראלית.
|
|
|
|
|
|
נושא התגובה |
|
שם הכותב |
|
שעה תאריך |
|
| 1 |
|
|
מישקה |
|
22/01/13 12:48
|
|
|
|
|
|
הרי אם אין תשתית מספקת להרשעה לא צריכה להיות הרשעה
זהו כלל היסוד במשפט,
למה לשופטים לדרוש עוד חומר שאולי אין כזה שאולי הוא מראה חפות והתביעה מסתירה אותו (ראה עניין רמון)
ובינינו לבין עצמנו... כש- 99% מכתבי האישום מסתיימים ממילא בהרשעה בין שהתביעה התרשלה או לא, מה תואיל הקשקשת הריקה של השופטים ?
|
|
|
כתוב תגובה ל-
מישקה
|
|
|
|
|
|
| 2 |
|
|
אחד שמבין |
|
22/01/13 13:10
|
|
|
|
|
דבריו של השופט המהולל דנציגר לא נאמרו סתם ,,,,,,
הוא מכין אליבי למעטפה שקבל ,,,,
החלטתו בענין וודאי תתפרסם בקרוב ,,,,,,
אל תכנסו להיכלו ,,,,!
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
אחד שמבין
|
|
|
|
|
|
| 3 |
|
|
אחד שמבין |
|
22/01/13 13:16
|
|
|
|
|
דבריו של השופט המהולל דנציגר לא נאמרו סתם ,,,,,,
הוא מכין אליבי למעטפה שקבל ,,,,
החלטתו בענין וודאי תתפרסם בקרוב ,,,,,,
אל תכנסו להיכלו ,,,,!
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
אחד שמבין
|
|
|
|
|
|
| 4 |
|
|
גבי 11 |
|
22/01/13 13:26
|
|
|
|
|
|
לפי התוכן מתאים יותר היה לכתוב,
"שוב לא משנה אם היו מחדלי חקירה
הרשעה חשובה יותר..."
מישהו חושב שבדרך הזו ניתן להרתיע
פשלונרים מהפרקליטות,
איפה השכל של השופטים ???
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
גבי 11
|
|
|
|
|
|
| 5 |
|
|
ע.ג. |
|
22/01/13 13:32
|
|
|
|
|
|
בזמן שהמשטרה תרדוף אחרי ראיות נוספות שאינן מעלות ואינן מורידות לענין ההרשעה אפילו לדעת השוטה דנציגר עוד גנבים אנסים ורוצחים ימלטו מענש. ככה זה כשפקיד משפטים כותב פס"ד וככה זה כשהפקידים האלה עסוקים בלחשוב איך לא מפריעים לעברינים במלאכתם במקום לחשוב על האזרחים ההגונים שסובלים מהעברינים.
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
ע.ג.
|
|
|
|
|
|
| |
|
|
פרפר |
|
22/01/13 17:39
|
|
|
|
|
|
כנראה שמאוד עוזר לך שבמקום פושעים חפים מורשעים, הפושעים ממשיכים לפשוע חפים יושבים בכלא. בכלא אותם חפים לומדים ונעשים פושעים כאשר הם משתחררים, אם הם משתחררים. גם לפושע משוחרר אין לאן ללכת היחידים שמוכנים לקבלו הם פושעים בתמורה לעבודתו. עזר מאוד שעמוס ברנס הורשע וישב בכלא והרוצח הסדרתי רצח עוד שבע צעירות אגב בדיוק באותה השיטה. ממש שכל!
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
פרפר
|
|
|
|
|
|
| |
|
|
פרפר |
|
22/01/13 19:22
|
|
|
|
|
|
מי שמנותק מהמציאות הינו אתה! עוד לא קלטת מה שקורה??? המשטרה כלל אינה חוקרת אלא תופרת תיקים למי להיא יכולה לשים עליו ידה. בומיאה ממנה בדרכים שונות כביכול "הודאה" ושופטים מרשיעים. גם רומן זדורוב איננו רוצחה של תאיר ראדה הרוצח מסתובב חופשי וצוחק על כולם! יש גם מורשעים על פשעים/עברות שכלל לא נעשו אלא פושע רצה להפיק טובת הנאה והעליל.
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
פרפר
|
|
|
|
|
|
| 6 |
|
|
פרפר |
|
22/01/13 15:59
|
|
|
|
|
אמרה בכתב שניתנה על ידי אדם מחוץ לכותלי בית המשפט, הינה בבחינת עדות מפי השמועה ועל כן זוהי עדות פסולה אשר איננה קבילה כשלעצמה, על מוסר העדות לחזור על כך בדיון בבית המשפט ולעמוד בחקירה נגדית. בפועל בית המשפט פסק תוך קבלת עדות חוץ במקרים חריגים. כך נהג בית המשפט לקבל כראיה אמרה בכתב שניתנה מחוץ לבית המשפט בהליך פלילי אף אם נותנה אינו עד במשפט, אם שני הצדדים הסכימו לכך ותוכן האמרה לא היה שנוי במחלוקת, ובתנאי שהנאשם מיוצג על ידי עורך דין. השופט ביה"מ העליון חיים כהן, שאף להרחיב חריגים אלו ומטעם המחוקק "לשימוש שיפוטי הולך ורחב בהודעות שנמסרו לחוקרי המשטרה" – כך על פי טענת המשטרה. המטרתה המוצהרת: "ייעול" ההליך המשפטי וחיסכון בזמנם של בית המשפט ושל העדים והצדדים... כלומר "השופט הדגול" חיים כהן טען שזוהי דאגה גפ לצדדים ולעדים ש"חוסכים בזמנם". כך קובעים גורלות בלא מתן זכות טעון בסיסית. בכך ביטל את זכותו של הנאשם לקבל את יומו בבית המשפט, לשיטתו של חיים כהן זהו בזבוז זמן לשמוע עדותו ומצדו בזבוז זמן להשמע. זהו אותו שופט שהרשיע סופית את עמוס ברנס והתחרט על כך אלא שלא מפני שהיה משוכנע בחפותו רק האמין לו באמונתו בחפותו ומכאן חוסר הטעם להענישו. כשופט לא היה מסוגל לראות את טעותו הוא בשיטה. למרות שבעיני עצמו דאג לזכויות אזרח (הקים אגודה בשם זה), היה משוכנע שאין פגיעה ממשית בזכויות אזרח אלא רק בפלסטינאים או שאר ערבים כמיעוט.
בשנת 1980 תש"מ התוסף לדיני ראיות סעיף 10א המאפשר לקבל 'אמרת חוץ' של עד במשפט פלילי כראיה לאמיתות תוכנה. לדוגמא לקבל את הנכתב בעדות המשטרה ולהעדיפו על פני חקירת עד גם אם העד מכחיש אותה. סעיף 10א לפקודת הראיות מטרתו להכשיר גרסה שהמשטרה מסרה בשם עד בחקירתו מחוץ לכותלי ביהמ"ש ולהעדיפה על פני עדותו בביהמ"ש. לפי הטענה סעיף זה נוסף עקב השפעה פסולה על עדים אשר באיומים שוכנעו לא למסור גרסתם בבית המשפט. עדי מפתח במשפטים פליליים מסרו גרסא שונה בתכלית מהגרסא המפלילה אותה מסרו במשטרה, או שהעדיפו לשתוק. התובעים היו אובדי עצות. בהעדר ראיות נוספות. די מוזר שבכל כך הרבה מקרים העדים לא הובילו לראיות, הנאשמים זוכו ויצאו לחופשי. הרי חשודים במעשים פליליים כדי שלא יאימו על עדים נמצאים במעצר. אם העדים בכל זאת הם מאוימים כנראה שאין מדובר באותם עבריינים בלבד אלא בארגוני פשע. המשטרה טענה עוד בשנות השמונים שאינם קיימים והפשיעה היא של יחידים או קבוצות קטנות. בעולם מתמודדים עם בעית סיכון עדים גם בעזרת שמירה עליהם, בארץ אין שמירה על עדים, עדים דוברי אמת בדרך כלל יכולים להוביל לראיות ממשיות , ואם לאו או שעדותם נגבתה בלחץ משטרתי או שהמשטרה לא טרחה לאסוף ראיות, כפי שקורה תכופות ועל כן הפרקליטות לוחצת על הנאשם להגיע להסדר טיעון כי אין בידה הוכחות ממשיות. לפתור בעיה זו על ידי שינוי חוקי גורף, בדרך של קבילות מוחלטת של העדות כפי שמוסרת אותה המשטרה היא לאכוף פתרון הפוך מהנדרש. המשטרה הפכה למבצעת חקירות אינקויזיטוריות ועל איסוף ראיות היא תכופות מותרת.
כאשר העדות היא על אחרים יכול אדם ממניעים פסולים למסרה ואם הוא חוזר בו בכנות, הרי שלפי סעיף זה בית המשפט לא יקבל זאת. במקרים אחרים יתכן כי למשטרה יש חשדות ואולי ממצאים לא מספיקים והחוקר ישנה גרסת העד בצורה שתתאים למשטרה. המשטרה למרות הכרזותיה אינה נוטה תמיד לבדוק כיונים רבים אלא מחליטה על חשודים מסוימים ובונה תרחיש מתאים, או לחליפין בודקת כמה כיונים לודא על מי הכי קל לטפול אשמה. סעיף גורף כזה הוא בעיתי הן כאשר העדות נמסרת אודות א
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
פרפר
|
|
|
|
|
|
| 7 |
|
|
פרפר |
|
22/01/13 16:05
|
|
|
|
|
התנאים הרשמיים להעדפת גרסאת המשטרה: 1. מתן האמרה הוכח במשפט; לכך לא צריך הרבה מלבד חתימה – למשטרה תחבולות רבות להשיג חתימת נחקרים תוך אי שמירה בסיסית על זכויותהם אך אין בית המשפט מתיחס לכך 2. "נותן האמרה" כלומר החוקר- הוא עד במשפט וניתנה לצדדים הזדמנות לחקרו - עד מטעם המדינה יכול לומר כל דבר גם שאינו זוכר אך מה שרשם זה מה שנאמר וזה מתקבל. 3. העדות שונה, לדעת בית המשפט, מן האמרה בפרט מהותי, או הנאשם מכחיש את תוכן האמרה או טוען כי אינו זוכר את תכנה. לנאשם בניגוד לעד מדינה אסור לו לא לזכור או לא לדעת כי למשל לא הקריאו לו ולא אפשרו לו לקרוא כפי שעושים. כלומר עד שרשמו בשמו את מה שרצו אינו יכול לבא לתקן ולהוכיח את גרסתו בהגיונה הפנימי כי לאחר שהוא מכחיש את שרשמו בשמו ומוסר את עדותו האמיתית דוקא זה נחשב לרעתו "ומוכיח" לדעת בית המשפט את אי אמיתות עדותו במשפט ואת אשמתו. הרי קביעה זו סותרת כל הגיון. לפי זה העד דובר אמת רק אם הוא חוזר על מה שנכתב בשמו על ידי החוקר. נשאלת השאלה אם בית המשפט אינו מאמין לעד בעדותו בבית המשפט מדוע הוא מאמין לו לעדותו או ליתר דיוק למה שרשום כעדותו במשטרה? גם אם ננסה לחפש הצדקה שהחוקר הביאו לכך, הרי האפשרות היחידה היא שהביאו לכך בדרך שהקשה ושאל עד שלא נותר לחשוד אלא להודות, או אז צריך להיות מתועד איך הצליח החוקר להוציא מהחשוד את הודאתו, מה שאיננו כך. אם לא נותר לחשוד אלא להודות גם לא אמורה להיות לו עדות מתקבלת על הדעת בעלת עקביות והגיון פנימי בבית המשפט. אלא שבית המשפט אינו מעונין לשמוע זאת , בדרך כלל החוקר משקר, איך יוכיח הנאשם את גירסתו האמיתית? לעולם גירסתו לא תחשב אמיתית כאשר החוקר משקר ורשם דבר מה שונה, מכאן שעצם הרישום של המשטרה מוכיח את עצמו...
אכן המשטרה מנצלת זאת עד תום, רושמת דברים שונים לחלוטין ממה שהנחקר אומר ביודעה שבית המשפט יקבל מה שהיא רשמה ועדותו השונה של הנאשם תחשב לרעתו. מה קורה כאשר לא החשוד אלא המתלונן מיוזמתו מוסר למשטרה גרסא אחת ובבית המשפט כבר אינו זוכרה על כל פרטי כזביו ומספר פרטים סותרים? התביעה אינה רוצה להכיר בכך ולא להסיק את המתבקש, היא מסתירה זאת – שופטים אינם מקבלים לידם כתב עדות-תלונה כפי שנמסרה במשטרה. באם צד הנאשם מבקש למסור את עדות המתלונן כפי שנמסרה במשטרה, התביעה מתנגדת והתנגדות זאת בדרך כלל אינה נדחית על ידי בית המשפט. בזאת בוטל כל פיקוח חיצוני על המשטרה! מאז החלו אחוזי ההרשעה לטפס במעלה ה – 90% תשעים אחוז ומעלה.
בית המשפט אינו חייב אך הוא יכול להעדיף זאת לפי שלושה מבחנים לקביעת מהמנות: 1.'נסיבות העניין, לרבות נסיבות מתן האמירה' – וכיצד בית המשפט יודע שבאמת "האמירה" ניתנה? הרי הוא שאינו נכנס לעובי הקורה כיצד התנהלה החקירה. לכן זוהי אמירה כללית ביותר ובית המשפט ככלל רואה לנכון לעשות זאת 'נוכח נסיבות'. 2. 'הראיות שהובאו במשפט' – רק בסוף העשור הראשון של המאה הנוכחית לציבור הרחב נודעה העובדה ש"הודאה" במשטרה נחשבת ל"מלכת ההוכחות"ועם דרוש חיזוק הרי כל דבר נוסף תקף אפילו אם לאמיתו של דבר יעיד על הפוכו לדוגמא: הצעת מחיר בלבד כאשר המתלונן טוען לנזק בדבר חיוני ללא קבלה וללא סימוכין אחרים כגון צילום וכדומה, ועבר זמן רב. 3. 'התנהגות העד במשפט ואותות האמת שנתגלו במהלך המשפט' – על התנהגות בבית המשפט יכול השופט לדוח כרצונו, ובית המשפט ככלל רוצה לדוח בצורה שתתאים לרצון התביעה! ואכן בהעדפתם להרשיע, שופטים כהמשך לכזבי המשטרה מבלבלים את עדות הנאשם בשיטות שונות. על בית המשפט לרשום את הטעמים ובית המשפט
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
פרפר
|
|
|
|
|
|
| 8 |
|
|
פרפר |
|
22/01/13 16:10
|
|
|
|
|
|
הסייגים: 'רק כאשר הנאשם מיוצג על ידי עורך דין' - במציאות במקרים רבים, הרגלי דיון מיושמים גם במשפטם של נאשמים שאינם מיוצגים, תוך התעלמות מזכויותיהם גם על סייג מידת מהימנות או אי מהמנות האמירה. בית המשפט מתגבר ללא קושי. כשם שהוא לוחץ ומשכנע את הסנגור להסכים שהנאשם יודה עם או בלי עסקאת טעון, כך יודע בית המשפט מתוך גישה עוינת לשדל סנגור שכדאי לו בשם הנאשם ומעל ראשו של זה, לחזור בו מכפירה מנכונות ה"הודאה". זו אף יכולה להיות בלתי מתכבלת על הדעת ככל שתהיה, בכל תירוץ שהוא למשל שאינו יכול להוכיח זאת. חוקרי משטרה אינם צריכים באמת לחקור להגיע לאמת כל שהם צריכים הם תחבולות ובית המשפט מקבל כל תוכן בלא להתעמק בסבירותו או אי סבירותו גם שמירת זכויות הנחקר במשטרה אינן נבחנות. בשנת 2010 נוסף על ידי בית המשפט העליון סייג והוא 'סמיכות זמנים בין האירוע לבין מסירת העדות'. תנאי זה אינו משנה לגבי רוב המקרים שעדים להם נקראים בסמיכות על כן אין הוא משנה את חומרת המצב. בית המשפט העליון לא היה טורח לפעול לקדום חוקים כאלה אילו לא ביקש להשיג הרשעות ולכך אכן שופטים דואגים. על המבחנים והסייגים שהם לעיתים קרובות התיפפות בלבד, שופטים מתגברים. כך נלקחה מן החשוד-הנאשם זכות הטעון וזכות בסיסית להתגונן. סעיף זה כפי הנראה לא עזר לרשויות להתמודד בהצלחה יתרה בארגוני פשע. לעומת זאת כך הורשעו ומוסיפים להיות מורשעים חפים רבים.
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
פרפר
|
|
|
|
|
|
|
