|
|
|
בעז שפירא
איזה מוח חולני יכול להעלות בדעתו לדאוג לתנאי הכליאה של המפלצות? איזה לב אטום ו/או ערל יכול להתעניין בגורלם של הראויים למות בייסורים כעונש על מעשיהם?
|
|
|
|
|
אלי אלון
נזילה ברפת מזרע  פרה מפרישה צואה ושתן בכמות גבוהה פי 40 משל בני-אדם, ורפת בגודל בינוני יוצרת זיהום בכמות גדולה מאוד הריכוזים העצומים של השפכים הללו לעתים קרובות מגיעים למקורות ה...
|
|
|
|
|
יוסף אליעז
מלחמת חרבות ברזל, בצד מוראותיה, חשפה לנגד עינינו מציאות הטעונה שינוי דחוף אנו חיים בעולם "פתוח", כפי שנוהגים לומר: "כל העולם הוא כפר אחד גדול"
|
|
|
|
|
ציפי לידר
למרבה האירוניה, בתו של פרעה היא שהצילה אותו ובסופו של דבר פרעה בכבודו ובעצמו גידל את משה בארמונו, וסלל את הדרך לגאולה האדם חושב, והאלוקים צוחק
|
|
הבלוגרים הנקראים ביותר ב- News1
|
|
|
|
|
מנכ"ל משרד הביטחון אייל זמיר (נולד ב-1960), איש צבא ישראלי, מנכ"ל משרד הביטחון.
|
|
|
|
|
|
|
אשת עסקים יעל אלמוג זכאי (נולדה ב-1963), אשת עסקים ובעלת הון ישראלית.
|
|
|
|
|
|
נושא התגובה |
|
שם הכותב |
|
שעה תאריך |
|
| 1 |
|
|
עוזי אורנן |
|
18/02/10 15:52
|
|
|
|
|
רונית גדיש, המזכירה המדעית של האקדמיה, היטיבה לתאר את העניינים השונים שהאקדמיה עוסקת בהם. ברצוני להעיר הערה אחת: כאשר בן יהודה וחבריו יזמו להקים ועד של חכמי לשון, כמעט לא היו בנמצא דוברי עברית ובוודאי לא היו מי שהעברית הייתה להם שפה יחידה. לא היו דוברי עברית שבראשם קיימת מערכת ענפה של דקדוק ושל מילון עברי. הראשונים שהחליטו לדבר עברית היו זקוקים להדרכה לא מעטה ולתשובות על שאלות שהיו קשות להם, ולכן היה מקום נרחב לפסיקות של אותו חבר חכמים שהרכיב את ועד הלשון.
לא כך המצב היום. אנו שרויים בחברה של דוברי עברית מילדותם, שהעברית חיה בפיהם ובמחשבתם. כללי הדקדוק בעיקרם מוכרים להם גם אם לא תמיד יוכלו לנסחם. עדות לכך צצה לאחרונה כשהודיעה האקדמיה ש"מותר לומר "קיווֵיתי" בתהועת E (צירה) ולאו דווקה בתנועת I (חיריק). איזו מהומה! כי ההודעה הזאת פגעה בדקדוק שנמצא בראשם של דוברי העברית, הרגילים כמובן לבטא צורות אלה תמיד בחיריק! והעובדה שהבקיאים במקרא מראים שאכן הן מנוקדות בצירה אינה ידועה ואולי אינה חשובה בעיניהם.
כמט כן ידוע שחלק נכבד מן המילים המחודשות שאנו משתמשים בהן יום יום כלל לא נוצרו באקדמיה, אלא דוברי עברית מן השורה הרגישו צורך לחדש אותן, וכמובן בסופו של דבר האקדמיה "אישרה" אותן.
בזאת רצוני להביע ביקורת פשוטה על התפיסה שהאקדמיה תופסת את עצמה: היא אינה צריכה לחשוב שהיא "פוסקת". היא יכולה רק להציע, אולי לדבר על לב ציבור דוברי העברית שייאותו לקבל הצעה זו או זו. מי שיפסוק הוא הקהל. מי ש"יאשר" הוא הקהל. לכן מבע הכלול במאמר, כמו "התחומים העיקריים שבהם האקדמיה פוסקת וקובעת תקנים לשוניים" ראוי שייעלם מפרסומי האקדמיה.
מוטב שנבין כי פעולות האקדמיה אינן אלא הצעות. חלק מהן ודאי "יתקבלו" וחלק אחר (מה שקורה לא מעט) סופו שייגנז עד עת מצוא.
הדרך היפה "יראה הקהל וישפוט" טוב שתהיה לנגד עינינו תמיד.
|
|
|
כתוב תגובה ל-
עוזי אורנן
|
|
|
|
|
|
| 2 |
|
|
עידן סובול |
|
18/02/10 18:09
|
|
|
|
|
אני אזרח מדינת-ישראל מכוח ישיבה על אדמת הארץ הזאת מהימים שטרם הקמת המדינה; גם צאצאי שנולדו כאן לאחר הקמת המדינה אינם אזרחים מכוח שבוּת, בניגוד מובהק לרשום במירשם התושבים;
נשאלת השאלה: האם חכמי "ועד הלשון" שהתייוונו משום מה והפכו לפוסקי "האקדמיה ללשון" - הם שחרצו כי הלאום שלי לא יהיה "כנעני" ולא "ישראלי" אלא דווקא "יהודי", זאת כאשר יהדות אינה לאום אלא דת, כשם שנצרות אינה לאום אלא דת וכשם שאיסלאם אינו לאום אלא דת וכשם ששום עבודת אלילים, תרפים, מזוזות, קמֵיעות וכיוצא באלה, אינה מעידה על אזרחות ואינה יכולה להוות לאום של מדינה, לפחות לא של מדינה דמוקרטית;
ואם לא פוסקי האקדמיה ללשון פסקו כך, שמא יצאה השגגה הזאת מתחת ידיהם של שופטי בית המשפט העליון?
שהרי לא יעלה על הדעת שאיזשהו פקיד זוטר במשרד הפנים הוא זה שהחליט לשייך את אזרחי מדינת-ישראל במסמכי מרשם האוכלוסין ובתעודות הזהות לכתות דתיות שונות ולסווגם לפי מוצא גיאוגרפי ואולי חו"ח גם לפי סימני גזע שונים;
ואם נכפה עלינו רישום הלאום לפי טעמו של איזשהו גזען קטן במשרד הפנים - מדוע לא יצווה הממונה על אותו גזען קטן או הממונה על אותו ממונה או אפילו ראש הממשלה בכבודו ובעצמו, על תיקון האבסורד הזה ללא כול דיחוי או לייתר דיוק: ללא דיחוי נוסף על זה שנגרם על-ידי השופט (לשעבר) חשין, ולאחריו - על-ידי השופט (עדיין) סולברג.
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
עידן סובול
|
|
|
|
|
|
|
