|
|
|
דן מרגלית
בעבר אנשי ציבור הכחישו שחטאו בעבירות של הצווארון הלבן, לקחו כסף? לא ולא  עתה הרושם הוא שכאשר מטיחים בהם זאת הם משיבים לא בהכחשה אלא ב"אז מה"?
|
|
|
|
|
רבקה שפק-ליסק
הלא חרדים מסרבים להיות "חוטבי עצים ושואבי מים" לרבנים, אברכים ופוליטיקאים חרדים או שהחרדים ימלאו את חובתם האזרחית או שיסתלקו מכאן
|
|
|
|
|
רפאל בוכניק
מאז אסון ה-7 באוקטובר 2023, ניכר כי המושג "הפקרה" נחרת בשיח הציבורי כתיאור מצב המייצג את אשר פקד אותנו ביום המר והנמהר ההוא - קלות הבלתי נסבלת של ייחוס אשמת "הפקרה" לממשלת ישראל
|
|
|
|
|
מירב ארד
מגוון הצעות מומלצות מעובדי קרן קימת לישראל לטיולים מהנים ברחבי הארץ - במרחב צפון, מרכז ודרום. מוזמנים להגיע וליהנות בתקופה הקרובה ובמהלך חופשת "בין הזמנים" ממקומות טיול יפים במיוחד...
|
|
הבלוגרים הנקראים ביותר ב- News1
|
|
|
|
|
מנכ"ל משרד הביטחון אייל זמיר (נולד ב-1960), איש צבא ישראלי, מנכ"ל משרד הביטחון.
|
|
|
|
|
|
|
אשת עסקים יעל אלמוג זכאי (נולדה ב-1963), אשת עסקים ובעלת הון ישראלית.
|
|
|
|
|
|
נושא התגובה |
|
שם הכותב |
|
שעה תאריך |
|
| 1 |
|
|
צייר חובב |
|
22/08/04 19:01
|
|
|
|
|
|
| |
|
|
סתם מישהו... |
|
22/08/04 19:35
|
|
|
|
|
|
| 2 |
|
|
מילווקי |
|
22/08/04 19:51
|
|
|
|
|
|
מה אפשר לעשות עם ציור גנוב שהוא כל-כך מפורסם? מי יסכים לקנות אותו ולהכנס לכלא?
|
|
|
כתוב תגובה ל-
מילווקי
|
|
|
|
|
|
| |
|
|
מיכאל שרון |
|
22/08/04 22:24
|
|
|
|
|
|
לדבר, שיקנו ציור כזה בהון עתק, ויצניעו אותו באיזה מרתף עם תמונות נדירות נוספות.
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
מיכאל שרון
|
|
|
|
|
|
| 3 |
|
|
מנטה |
|
22/08/04 21:20
|
|
|
|
|
|
גם לי לא גונבים כי אני לא מצייר חחחה
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
מנטה
|
|
|
|
|
|
| 4 |
|
|
מיכאל שרון |
|
22/08/04 22:12
|
|
|
|
|
וסוגר עליו. אין עוד כל יציבות. ולכן האיש זועק. הרי רואים בציור, צריך רק להסתכל. למה לתת פרושים כאלה ואחרים כשבמקרה זה צריך רק להסתכל ציור (עם מעט רגישות אנושית, כמובן). האדום הכהה עם רצועות מושחרות, מסמל ספק דם, ספק פורענות, וספק חוסר תקווה (שהרי שמים הם כחולים ומסמלים תקווה וחירות. האיש הולך על גשר מעל תהום, עם מעקה די עלוב. האנשים היחידים פרט לו, ניראים כדמויות משחירות וזרות שגבם מופנה אליו ומתרחקים ממנו.
צריך רק לפקוח עיניים ולהתבונן עם קצת לב ונשמה ושכל ישר. ולא לרוץ לפרשן.
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
מיכאל שרון
|
|
|
|
|
|
| 5 |
|
|
מוניאק |
|
23/08/04 00:05
|
|
|
|
|
|
| 6 |
|
|
מיכאל שרון |
|
23/08/04 04:53
|
|
|
|
|
אוסיף שעניין דמות האם במצב סופני של שחפת, עשוי להיות רק קונקרטיזציה ספציפית, סביב ארוע ספציפי - אמנם כזה המעלה את תחושות החמלה והאהבה הגבוהות ביותר של מצב אנושי כללי יותר. סביב הדבר הספציפי והמסויים מומחשת דווקא סיטואציה אנושית טרגית כללית מאד ואוניברסלית. אם יש כאן גם אלמנטים ספציפיים הלקוחים מדמות האם ומצבה, הרי עלינו לזכור שלעיתים הסיטואציה הקונקרטית ביותר עשוייה לעבור טרנספורמצייה (שינוי צורה) לדברים האוניברסליים ביותר. רק "אמנים" (אומנים) חקיינים נעדרי יכולת אמיתית ובונה, שאין להם דבר לומר, מתחילים את העבודה ישר מהעצמת משמעויות (שגורות או כאלה שנוצרו סביב האמביציה הבוערת להציג דבר מה "חדש" בכל מחיר). וזאת תכופות, באופן חקייני ודביק המתיז לך את ה"סימבול", הדימוי או המטאפורה ישר בפניך באופן הצעקני ורדוד המשמעות ביותר. נו, ואם לא הבנת, מצמידים לך גם טקסט הבנוי לתת את התחושה שאתה נע בין משמעויות ותכנים עילאיים, וזאת במקום שיש רק שתיקת קבר. לעיתים, מעשה חסד שמיימי כמעט, ציור כזה קולע ומתאים להפליא למה שהאדם חש באותם שעות או רגעים, ויש בכך משום נחמה מוזרה, בדומה לנחמה שיש, בפרט ברגעים מאד מסויימים במוזיקת בלוז, יתכן (בדומה לציורים אחרים של מונק משנות ה-90 של המאה ה-19 המשקפים תמות טרגיות, כגון "מחול החיים")
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
מיכאל שרון
|
|
|
|
|
|
| 7 |
|
|
מיכאל שרון |
|
23/08/04 05:42
|
|
|
|
|
worldartsales.net
________________
להלן ציור טרגי נוסף של מונך מאותה תקופה - "מחול החיים".ממבט ראשון, האנשים סביב הנערה הבודדה בלבן רוקדים ועולצים, ואילו היא, כאילו נשארה מחוץ למעגל החיים והעליצות, ואולי היא בבחינת כזאת ש"אחרה את הרכבת של החיים". אך ממבט שני אני מגלה גם את הנערה חמורת הסבר והגבוהה בלבוש הכהה מימין, ומבין מכאן שהעלמות הללו מסמלות, הימנית בלבוש הכהה את המוות, והשמאלית בלבן, את החיים. האם זה אמנם כך? נמשיך וניתבונן בציור - ידיה של הימנית בכהה צמודות לגופה ומשוכלות, כאילו במחווה של משיכת כתפיים, וידה הימנית של של זו בלבן מושטת, כשהיד פתוחה, כאילו במחווה של נתינה. האם הכהה היא המוות שנוטל את החיים או את רצון החיים, ואילו הלבנה היא החיים, הפריחה (בשמלתה שזורים עיטורים המזכירים פרחים או פריחה, אפשר לראות זאת בציורים ברורים יותר). היד המושטת עשוייה לסמל את נתינת החיים, העצמת הפריחה שבעולמנו. ובין העלמות הללו, בין המוות והחיים חגים האנשים במחול החיים, זוג זוג בדרכו. רגע, זוג? האם אין מדובר במצבו של האדם? ולמה כל אלה הנעים בעולמנו לפי פרוש זה הינם זוגות דווקא? האם כוונת הצייר לאמר כי הקיום האנושי במהותו הוא במצב הזוגיות בין גבר ואישה? או שעלינו לחזור שוב להסתכלותי הראשונה, ולומר שאכן מדובר בשתי נשים של ממש שאינן סמל למשהו אחר. ושהן מחוץ למעגל הרוקדים, מחוץ לתנועת ומעגל החיים, נעזבות ועזובות. השמאלית בלבן עדיין מושיטה ידה בתקווה, ברצון להיענות ולהצטרף למעגל החיים, ואילו הימנית ויתרה והישלימה. ואולי, אלו בכל זאת מסמלות משהו נוסף? שתי מגמות מנוגדות שביניהם נעים האנשים? החיים, הנתינה והתקווה המצפה להצטרף לדבר הנכון, הראוי (דהיינו, דחפי החיים, בכל זאת "מלאך החיים"). והשנייה, הכהה, מסמלת את הויתור, משיכת הכתף, ההתכנסות העצמית במקום ההתפשטות קדימה, בקיצור, את דחפי המוות. ובהסתכלי בתמונה זאת, אני שואל את עצמי אם זיגמונד פרויד לא הסתכל באותה תקופה, הסתכל בדומה לי כרגע בתמונה זו ממש כמוני עכשו? ונחה עליו תובנה והשראה בעקבותיה ניסח את תורתו אודות הקיטוב בין דחף החיים ודחף המוות (תנתוס) בנפשו של כל אדם ואדם. בעצם פרויד ניסח תאוריה זו בשלב מאוחר בחייו, הרבה לאחר 1900 . האם ניזכר באותם רגעים בתמונה? האם שכח ממנה כליל, ורק רישומה נישאר בו, מה שהביאו בבלי דעת לנסח את תורתו המאוחרת, שמונך בעצם הוא זה שהיציגה באופן בהיר לראשונה באופן כה מופלא?
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
מיכאל שרון
|
|
|
|
|
|
| 8 |
|
|
אף אחד |
|
24/08/04 09:45
|
|
|
|
|
|
| 9 |
|
|
אף אחד |
|
24/08/04 09:53
|
|
|
|
|
נימסר באותו יום,שזמרות מדונה ובריטני
ספירס יבואו בנובמבר.ביגלל שני בנובמבר
בארצה"ב-אני מקווה,שאחראים על ביטחוני
עובדים כהלכה.
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
אף אחד
|
|
|
|
|
|
|
