|
|
|
אלי אלון
נזילה ברפת מזרע  פרה מפרישה צואה ושתן בכמות גבוהה פי 40 משל בני-אדם, ורפת בגודל בינוני יוצרת זיהום בכמות גדולה מאוד הריכוזים העצומים של השפכים הללו לעתים קרובות מגיעים למקורות ה...
|
|
|
|
|
יוסף אליעז
מלחמת חרבות ברזל, בצד מוראותיה, חשפה לנגד עינינו מציאות הטעונה שינוי דחוף אנו חיים בעולם "פתוח", כפי שנוהגים לומר: "כל העולם הוא כפר אחד גדול"
|
|
|
|
|
בעז שפירא
איזה מוח חולני יכול להעלות בדעתו לדאוג לתנאי הכליאה של המפלצות? איזה לב אטום ו/או ערל יכול להתעניין בגורלם של הראויים למות בייסורים כעונש על מעשיהם?
|
|
|
|
|
יוסי אחימאיר
"ביבי נקלה, ביבי נבל, ביבי מושחת, ביבי שקרן, ביבי מאוס, ביבי תחמן"... כך נפתח ביום שלישי מאמר בעיתון ה"הגון", שופר הפלשתינים - הארץ
|
|
הבלוגרים הנקראים ביותר ב- News1
|
|
|
|
|
מנכ"ל משרד הביטחון אייל זמיר (נולד ב-1960), איש צבא ישראלי, מנכ"ל משרד הביטחון.
|
|
|
|
|
|
|
אשת עסקים יעל אלמוג זכאי (נולדה ב-1963), אשת עסקים ובעלת הון ישראלית.
|
|
|
|
|
|
נושא התגובה |
|
שם הכותב |
|
שעה תאריך |
|
| 1 |
|
|
ד"ר נורית צדרבוים |
|
22/11/12 10:55
|
|
|
|
|
|
יוסי,
תודה על רשימה מצויינת, שעוד קודם שהיא מפנה זרקורים ונקודות מבט מעניינות לעבר הספר בו היא עוסקת, היא מאירה בפני עצמה.
הדיון שאתה מנהל בעניין הסגנון מאד מעניין בעיני. אני חושבת שעוד בטרם קראתי את הספר, אני עשוייה לאהוב את המעברים האלה בין שירה לא שירה לפרוזה לא פרוזה, צורת חשיבה וכתיבה שדי מוכרת לי באופן אישי, ונדמה לי שהפוסט מודרניזם על הטוב והרע שבו, פתח לנו פתח גם לזה.
במיוחד אהבתי את הערה שלך לעניין מחשבותיה של אשה, שיכולות להיות גם של גבר. אני מניחה שאתה יודע על מה אתה מדבר, והגדולה שלך שגם היה לך את העוז לכתוב זאת כאן.
תודה על רשימה טובה.
נורית
|
|
|
כתוב תגובה ל-
ד"ר נורית צדרבוים
|
|
|
|
|
|
| 2 |
|
|
יוסף כהן אלרן |
|
22/11/12 11:51
|
|
|
|
|
|
| 3 |
|
|
סיידוף מזרחי רחל |
|
22/11/12 18:19
|
|
|
|
|
יוסי היקר אינני מכירה את הספר או את הספור אך
הסקירה שלך הנפלאה הניחה לפני את תכנו ואת הכתיבה
המיוחדת של הגב' צבעוני לדעתי זה מעניין ויחודי
כל הכבוד לך ולג' צבעוני להת' רחל
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
סיידוף מזרחי רחל
|
|
|
|
|
|
| 4 |
|
|
אדלינה קליין |
|
23/11/12 17:24
|
|
|
|
|
ליוסי היקר,
..."ואתה חושב מה כבר יכולות טיפות קטנות של מים לעשות. אתה מוסיף ללכת כך, הן נעשות טורדניות מעט, ועוד מעט, והנה בסוף הדרך אתה מבין שנעשית רטוב"...
אהבתי את הסיפור של צבעוני, שהיא כשלעצמה אישיות מאוד דומיננטית בחייה הציבוריים ככותבת לילדים וכמול"ית.
וגם אם לא קראתי את ספרה הנוכחי, השכלתי להכיר במסוגלויותיה הספרותיות. ובהחלט קולטת את דרך חשיבתה המאוד מודרנית המשרה אוירה של התכנסות עם מחשבות המלוות את היומיום, האם קיבלנו החלטות נבונות בשעה כזאת או אחרת. כבני אדם - לעולם לא ניתן לנחש מראש במה טעינו ובמה לא.
רק אולי לאחר מעשה, משלמדנו וחווינו על בשרנו. הציטטות בהן בחרת להאיר את עיני הקורא במאמרך על הספר בהחלט תופסות את המימד המקיף. ולומר בכנות, מאוד מסקרן אותי לקרוא את הספר עצמו.
אדלינה
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
אדלינה קליין
|
|
|
|
|
|
| |
|
|
יוסף כהן אלרן |
|
23/11/12 20:05
|
|
|
|
|
|
לאדלינה היקרה, זה אכן קצת מבלבל: יעל צבעוני מחברת הספר עליו כתבתי היא בתה של דר' לאה צבעוני, אשת אשכולות, והיא פוסעת ככל הנראה בעקבותיה אל התהילה. מחוץ לזה אני מודה לך מאוד ובוודאי גם בשם השתיים על תגובתך הנפלאה, ואני מסכים ומתוודה שאנו מודעים להיותנו רטובים בדרך כלל רק לאחר הגשם.תודה.
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
יוסף כהן אלרן
|
|
|
|
|
|
|
