|
|
|
מירב ארד
מגוון הצעות מומלצות מעובדי קרן קימת לישראל לטיולים מהנים ברחבי הארץ - במרחב צפון, מרכז ודרום. מוזמנים להגיע וליהנות בתקופה הקרובה ובמהלך חופשת "בין הזמנים" ממקומות טיול יפים במיוחד...
|
|
|
|
|
דן מרגלית
אנשי ושוטרי איתמר בן-גביר שורפים את חווארה, עוקרים מטעי זיתים ומביאים על ישראל את האסון שכל הקהילה הבינלאומית, ובוודאי בית הדין הבינלאומי בהאג, נגדנו
|
|
|
|
|
הרצל ובלפור חקק
דברי הספד עם הבאתה למנוחות של המשוררת דלית בת אדם  שירתה הזכה של דלית בת אדם ידעה לשבות לבבות, שירה שהלכה במסלול השיבה המאוחרת, שיבה למחוזות ילדותה, למחוזות הקסם של ימי האתמול
|
|
|
|
|
צבי גיל
בקטע "דיינו" הנוסח האלטרנטיבי הוא "כמה מעלות רעות לאלוהים עלינו" מתחילים באיתמר בן-גביר שהוא השר לשגעון הלאומי - דיינו, עוברים לשר האוצר ששודד את הקופה הציבורית - דיינו, ושר המשפ...
|
|
הבלוגרים הנקראים ביותר ב- News1
|
|
|
|
|
מנכ"ל משרד הביטחון אייל זמיר (נולד ב-1960), איש צבא ישראלי, מנכ"ל משרד הביטחון.
|
|
|
|
|
|
|
אשת עסקים יעל אלמוג זכאי (נולדה ב-1963), אשת עסקים ובעלת הון ישראלית.
|
|
|
|
|
|
נושא התגובה |
|
שם הכותב |
|
שעה תאריך |
|
| 1 |
|
|
פרפר |
|
15/02/13 03:42
|
|
|
|
|
אי רצון לשנות מצב הרשעות השוא
בשנת 1993 לפני 20 שנה בנסיון לא מוצלח לשנות את קבילותה של הודאת הנאשם מחוץ לכותלי בית המשפט, הוקמה על ידי שר המשפטים של אז דוד ליבאי (העבודה), ועדה בראשות השופט גולדברג. נסיון זה לא צלח היות והועדה היתה מורכבת משופטים. היו בדעת מיעוט המלצות להפעיל פיקוח יתר על החוקרים באמצעים טכנולוגיים ואחרים אלא שנמצאו תירוצים כדי לא לישם דבר. נקבע ש – "אין אפשרות מעשית לתעד את מהלך החקירה" - עובדה שכיום לגבי פשעים חמורים אך רק לגביהם החקירות מתועדות. במציאות המשטרה מרמה כדי להשיג בכל מחיר הודאה (להוציא מקושרים ומיוחסים - מקרה אולמרט) בחקירתה את כל סוגי העברות לכאורה כולל תעבורה. אי לכך אפשרי ונדרש לתעד בצילום את כל החקירות. נראה שהעומדים בראש הועדה חששו מפני דרישה דומה לתעד את מהלך הדיונים. למצער הקלטה קולית בלבד למרות שיש גם מה לראות, את שפת הגוף שלהם את עיוות בפניהם וההבעות העוינות במטרה להפחיד ולהרתיע.
התירוץ הבא הוא הצבוע ביותר – "הדרישה לצלם איננה מערערת על עצם הלגיטימיות שבהתמקדות החקירה בהשגת הודאה מנאשם, אלא להיפך: מחזקת את מעמד ההודאה בעצם ההשקעה הנדרשת" ראשית כל מעמד ההודאה בחקירה חזק מאוד כפי שנקבע בחוק לפי סעיף 10א' לפקודת הראיות אותו קידמו לא אחרים מאשר שופטים! והיא אף נחשבת בעיני המערכת המשפטית, עד לא מזמן באי ידיעת הציבור ל"מלכת ההוכחות". לכן למעשה ידי בית המשפט וכפי המשקל הקובע ששופטים נותנים לה, אין דבר שיכול להוסיף ולחזקה יותר לרבות תעוד מהלך החקירות. ההשפעה היחידה שיכולה להיות לתעוד החקירות היא הפוכה, להראות עד כמה אמצעים פסולים ולא חוקיים ננקטים במהלך החקירות.. מכיון שההשפעה יכולה להיות רק בכיון זה, הרי שברור שמזה החשש אותו רוצים להסתיר בתרוץ הפוך. גם כאשר מגלית עברינות החוקרים שופטים מתעלמים מכך. כמו כן התיחסות הועדה במקרה הטוב היתה, כאילו רק מדי פעם ישנם חוקרים סורחים אשר מוציאים הודאת שוא ואינם מנסים לברר את שקרה. המציאות הינה קשה בהרבה, המפכ"ל החדש של המשטרה - יוחנן דנינו אינו 'מנקה את האורוות' כפי שהבטיח משום שאינו יכול. החוקרים המוציאים הודאות שוא אינם סורחים מהוראות המשטרה! אלא עושים בדיוק את המוטל לפי הנחיות הממונים עליהם! כך יודע כל עורך דין פלילי. זוהי שיטת עבודתה של המשטרה המלמדת "חוקריה" לעשות כך. האמצעים הלכו ו"השתפרו" מאז שלמשטרה אור ירוק מטעם החוק המקנה לרישום של המשטרתי אודות אמרתו של נחקר, מעמד של הוכחה. השופטים חברי הועדה דאגו לקבע את המשך פשיעת הרשויות כמו של המשטרה ושל בית המשפט בחסות החוק האוסר צילום והקלטה. לאחר תוכניות תחקיר בטלויזיה לא נותר למשטרה אלא באי רצון להודות בזאת. מכאן שרק בניה מחודשת של מערך חקירות עדיף לא במסגרת המשטרתית תוכל להועיל, בתנאי שתהיה המערכת המשטית אחרת שלא תעודד חוקרים לבדות הודאות שוא של נחקרים וגם לא ממתעלם מאי סדרים בחקירות.
|
|
|
כתוב תגובה ל-
פרפר
|
|
|
|
|
|
| 2 |
|
|
פרפר |
|
15/02/13 04:04
|
|
|
|
|
שופטים הם אלו שקדמו את חקיקת סעיף 10 לפקודת הראיות. השופט חשין: השתמש באמרה " אין אדם משים עצמו רשע"...אשר משמעותה: מנוגד לטבע האדם לגרום להרשעת עצמו על ידי הודאה ויש לחשוד באמיתותה. חשין הפך על פיה את משמעות האמרה וטען: "אין אדם מודה כי עבר עבירה פלונית אלא אם עבר אותה עבירה. ""חוכמת-הלב"" לימדה אותנו, שאין אדם עושה עצמו רשע במקום שהוא צדיק. בייחוד אמורים הדברים בחמורות שבעבירות, באותן עבירות השולחות אדם לשנים ארוכות אל בית האסורים. אין זו הנחה משפטית. אין זו חזקה חלוטה, הנחה של שכל-ישר היא, הנחה המייסדת עצמה על טבע האדם" ובהמשך לפי חשין: אם יש הודאה ניתן להגיד שהוא עבר את העברה. כלומר שופטים כמו של בית המשפט העליון בנוסף לפשע ההרשעה על סמך הודאה, הם מוסיפים גם חטא בהשתמשם בלשון חז"ל המבטאת את כחמת הלב שנפקדת מהשופטים. בעזות המצח האופינית הם קובעים את שלהם על טבע האדם, ומצטטים במהופך את מי שיכלו ללמוד מהם מופת לצדק. אם לא די בכך, הם אינם טורחים להשכיל עצמם אודות הנעשה בחקירות אלא אף מתכחשים לעדויות שמביאים בפניהם, ולמרות זאת הם סומכים ידם על התוצאה.
השופטת דורית בייניש ב- 2006 בבית המשפט העליון: "על אף שהועם זוהרה של ההודאה כ'מלכת הראיות', והופנה זרקור לחשש מאפשרות הרשעת אדם חף מפשע, עדיין יש לה להודאה מקום של כבוד בסולם הראיות הקיימות במשפט פלילי, והיא בבחינת כלי ראייתי חשוב ומקובל באותם מקרים בהם שוכנע ביהמ"ש כי מדובר בהודאת אמת, יש לשלול את הגישה לפיה, כנקודת המוצא, בכל הודאה קיים במובנה 'פגם מולד' בדבר היותה של ההודיה הודית שווא וראיה חשודה על פניה, כאשר מלכתחילה טבוע בה חותם של אי רציונליות." עבור כל החפים המורשעים אין כלל "זוהר" באסון גורלם. וכיצד בית המשפט משוכנע כי מדובר בהודאת אמת הרי אם הנאשם שולל אותה, בית המשפט "משכנע" את הסנגור לחזור בו מהכחשת ההודאה. אם אינו מאמין לעדותו בבית המשפט מדוע מאמין הוא ל"עדותו" כפי שנרשמה לא על ידו אלא על ידי החוקר? מתעלמת לחלוטין מההונאה השקרים התחבולות לחץ ואיומים של המשטרה. ומאין לה הידע הרב על העובר על נחקר? יותר מכל מנין "התובנה" שהודאת הנאשם אינה בעצם הויתה חשודה? אמירתה מעידה על חוסר רצון לבחון את יושרם של בעלי השררה בתוכם גם שופטים. בדמוקרטיה יש משקל שווה לאזרח כמו לרשויות. אמנם נוהגת היא לנופף במונח דמוקרטיה כאשר לדעתה זה מתאים להשקפותיה המדיניות , אך כפי שמתגלה אינה בקיאה או אינה רוצה להכיר בעקרונותיה.
לדברי חברי הועדה כפי שכתבו: "... לדעת הועדה יש לעגן את הדרישה לתוספת ראייתית, בלי להגדיר את משקלה ודרגתה. עניין זה יהא מסור לבית המשפט על פי נסיבותיו של כל מקרה, לדעת הועדה משתלבת הצעה זו עם "דיני הראיות המודרניים שממעיטים בכבילת שיקול הדעת השיפוטי בכללים טכניים, והם מושתתים על עקרון ההערכה החופשית". זוהי לדבריהם "הנטייה המודרנית" בדיני הראיות... מפורמליזם ומנוקשות לגמישות ולשיקול דעת, מ'גילוי' חוק ל'יצירת משפט". קביעה זו מבטלת כל סימוכין אוביקטיביים ומקנה לשופטים את הסמכות לקבוע כרצונם. את תוצאת רצונם גם אין ערכאת ערעור מבטלת גם אם בהתעמקות ורצון לגלוי נתן למצא ראיות אוביקטיביות סותרות. "יצירת משפט" מנותקת מכל כללים אוביקטיביים כך נוצר המונח "אמת משפטית" – שאינה בהכרח אמת העומדת בפני עצמה. בפועל "עקרון ההערכה החופשית רק הזניק את שעור ההרשעות לממדים בלתי מתקבלים על הדעת ומשקפת את העובדה ששופטים מעדיפים הרשעה על פני כל אפשרות אחרת ושלום האדם והחברה אינו מעניין אותם. אכן האינקויזציה הינה "
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
פרפר
|
|
|
|
|
|
| 3 |
|
|
פרפר |
|
15/02/13 04:09
|
|
|
|
|
יש המאשימים את הציבור בכך שהוא זה אשר חושש מזיכויי שוא והמלטות פושעים מעונש. האמת היא שלציבור הרחב לא היה עד לא מזמן מושג ירוק על כך שרישום הודאה במשטרה נחשבת ל"מלכת ההוכחות", ואינו בקיא בכגון סכיף 10א' לפקודת הראיות. נהפוך הוא, הציבור ברובו חשב עד לא מזמן, שהוא חי במדינה דמוקרטית ולפיכך הוגנת כלפי אזרחיה, ולכן בין השאר בבית המשפט יש לטעוניו משקל רב. על קדום חוקים אלו מחליטים משפטנים בחדרי חדרים ללא פרסום צבורי, לא על הכונה לחוקקם וגם לא לאחר שבלחץ הרשות השופטת, נחקקו אלו על ידי נציגי הציבור שבפועל אינם מיצגים אותו את טובתו.
החלטות הועדה שהורכבה משופטים, היו למרבה חוסר ההפתעה לתת לשופטים אפשרות גמישות ושיקול דעת וזו הובילה לקרוב ל100% מאה אחוז הרשעות – שבית המשפט באמצעות תרגילי סטטיסטיקה מוטת מנסה להתכחש לה ואוסר פרסומה של סטטיסטיקה מקצועית. מצב זה הוא חלק ממכלול של מקומה וסמכותה של כל רשות. החלטות כאלה אינן צריכות להקבע על ידי שופטים כלל. הטעות היסודית היא בכך שועדה זו הורכבה משופטים כדי שידונו בחקיקה. אין זה מתפקידם של שופטים לקבוע לא חקיקה ולא את הערכים העליונים של החברה והתבטאותם בחקיקה וחשוב מאוד החקיקה המסדירה את השפיטה. תפקידו של בית המשפט לתת ביטוי נאמן בשפיטה לערכים העליונים של החברה ולא להפך. אלו מבין השופטים שאינם יכולים להזדהות עם ערכיה העליונים של החברה על יהיו שופטים! עד שלא ישונה מצב וזה ולא יהיה גוף נבחר שאיננו בית המשפט ליצג נאמנה את ערכי החברה לא יהיה כל שינוי במצב.
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
פרפר
|
|
|
|
|
|
|
