בית הדין לאתיקה של מועצת העיתונות קובע כי ערוץ 10 הפר את הוראות תקנון האתיקה המקצועית של העיתונות, וחטא כלפי ניצב מפקד משטרת מחוז תל אביב, שחר איילון, שיוצג בידי עו"ד פנחס פישלר. בהחלטה שנשלחה (יום א', 29.11.09) לערוץ 10, דורש בית הדין התנצלות בפני איילון בפתח התוכנית "המקור". בית הדין, המודע לחוסר סמכותו לנקוט בהליך משמעותי כלפי הערוץ שאינו חבר במועצת העיתונות, נאלץ בעל-כורחו להסתפק באזהרה בלבד.

[על הסאגה סביב סמכות בית הדין לאתיקה - ראו בנפרד]

למרות רצונו של בית הדין שההחלטה לא תתפרסם לפני יום רביעי הבא, אנו מפרסמים אותה לראשונה כאן ב-News1 בשל חשיבותה הציבורית. בהחלטת בית הדין - בהרכב: היושב-ראש עו"ד חנוך קינן והחברים רון בן ישי וחיים נוי - נכתב (ציטוט):

ב-24 במאי 2009, שודרה בערוץ 10 התוכנית "המקור", אשר עסקה באירוע חטיפת השוטרת אירנה גורחוד והתנהלות משטרת ישראל בסמוך למועד החטיפה. בשלבי סיום הארוע, לאחר שמכונית החוטף נעצרה והוא נורה ונהרג, הגיעו למקום קציני משטרה בכירים, בתוכם מי שכיהן באותה העת כסמפכ"ל המשטרה, ניצב שחר איילון, ומכאן התרחשה אותה סאגה.

הצופה הסביר יכול היה לשמוע את אחד מעורכי התוכנית כשהוא מציין (באצבע המונפת כנגד משטרת ישראל) כי "עניין לנו במצב בלתי תקין", כאשר ברקע, על גבי האקרן מוקרנת דמותו, בין היתר, של המתלונן, ומייד לאחריה, ניבטת צללית של דמות אלמונית המוגדרת כקצין משטרה, והיא מצטטת כאילו מפי המתלונן, את הדברים הבאים: "אני רוצה להבין, הוא ירה ראשון, נכון?".

הקצין וצילו מייחסים לאומר האמירה כוונה מחמירה, ולכאורה עולה כאילו המתלונן, אם אכן אמר את הדברים הללו, פעל כדי לשבש את החקירה לעתיד לבוא. ואם בכך אין די, נאמר בשידור לכולי-עלמא, כי אותו קצין אנונימי נבדק במכונת אמת (פוליגרף) ונמצא דובר אמת.

הדמות האנונימית על המסך

דברים לא-מעט נשמעו מאותה דמות אלמונית מעל גבי אקרן הטלוויזיה, ובתוכם גם אותה אשמה חמורה המייחסת למתלונן שיבוש מהלכי חקירה. באיזה נושא, ממכלול דבריו, נבדק אותו איש במכונת האמת? מהן השאלות שנשאל ומה התשובות שנתן? האם כל אלה הם בבחינת סוד כמוס? ואם כן מדוע? והרי בכתבת תחקיר עסקינן, הבאה להבהיר לצופה הסביר פרושם של דברים. ובענייננו, מה ידע אותו צופה זולת האמירה כי נבדק האלמוני בפוליגרף ונמצא דובר אמת? ואנו, מה לנו מכונת אמת, כאשר השטח כולו רוחש אנשים ואם אכן נאמרו דברי הסמפכ"ל קבל עם ועדה (בוודאי לא בחדרי חדרים), איך זה שלא נמצא ולו גם אדם אחד נוסף, אשר יכול היה להעיד נאמנה כי אכן אמר המתלונן את הדברים שיוחסו לו? ביחס לכל השאלות הנ"ל החשה ערוץ 10 ובכתבה עצמה לא נאמר על כך דבר.

בנסיבות הללו נשאל על ידינו המתלונן באופן גלוי, בלא כחל ושרק, אם אכן אמר את הדברים שיוחסו לו באותו שידור. המתלונן, בהתרגשות לא-מעט, הכחיש מכל וכל כי אמר את הדברים הנ"ל.

קושיות גם על שחר איילון

הקשנו על המתלונן [ניצב שחר איילון] לא-מעט בתוכו של הדיון והצבנו בפניו את עמדתו של ערוץ 10, שמכוחה לא האשים כלל את המתלונן בביצוע מעשים אסורים כלשהם, אלא פעל, כדברי פרקליטו בכתובים, בהתאם לעקרונות חופש הביטוי וזכות הציבור לדעת, וכל שהביא לידיעת הציבור הסתכם אך בעדותו של אדם, אשר נכח בתחקיר הראשוני, ובעידכון אשר ערך המתלונן בסמוך לאחר סיכום הארוע.

השידור האמור נתן אם כן - לדברי הנילון [ערוץ 10] - ביטוי לתחושתו של אותו קצין משטרה אלמוני מהדברים שנאמרו, לטענתו, על-ידי המתלונן. צר לנו, ברם טעוני ערוץ 10, כפשוטם, אינם מקובלים עלינו, באותו חלק המתייחס לדברים אשר יוחסו למתלונן, כפי מובנם מדברי אותו אדם אנונימי. ברור לנו כי תפקידנו אינננו נפרש מעבר לסמכות המסורה בידינו על-פי תקנון האתיקה המקצועית של העיתונות, ועל כן לא נוכל לקבוע חד-משמעית האם "אמר או לא אמר" המתלונן את הדברים שיוחסו לו, מה עוד שדווקא העדרותו של ערוץ 10 מהדיון, ומחדלו בהבאת ראיות, לא סייעו בעדנו לעניין זה. אלא שלא על זאת יקום או יפול דבר.

מוסרות האחריות

כוחו של בית דין זה טמון באמות מוסר ציבוריות ואתיות, שאותן הוא בא לבחון ולבטא בהחלטותיו. אין צל צילו של ספק כי המאבק למען חופש המידע, הביטוי והבעת הדעה, הינו כלי יקר מכל - יקר מדי מכדי שיוקהו עוקציו וישוחררו מוסרות האחריות, שבצידו.

שהרי לנו לפחות ברור: נאמנות לעקרונות האתיקה העיתונאית, שוזרת בחובה, בה במידה, מחויבות לדיוק הדברים הנאמרים, הנכתבים והמשודרים, כמו גם להגינות מירבית, לאחר בחינתם ובדיקתם בקפדנות ודקדקנות. מכאן גם נלמדת הדרישה, לשמירה מדוקדקת על כבודו של אדם. באלה, לצערנו, לא עמד ערוץ 10, שעה ששידר את כתבת התחקיר, נשוא דיון זה.

חובה לשמור על איזון

אמת. מלאכתו של העתונאי, ככלל, איננה קלה כלל ועיקר. הוא זה האמור לסקר ארועים חדשותיים, מחד-גיסא ולשמור על איזון בין צדדים קוטביים מאידך-גיסא. זכותו של הציבור לדעת, איננה אמירה ריקה מתוכן, אך דווקא בשל זאת ראוי הדווח ההוגן, המאוזן ובעיקר הזהיר עד למאוד, לכבודו ולשמו של מי אשר עלול להיפגע מהכתבה המתפרסמת, לעמוד לנגד עיני המפרסם. שהלא נאמר כבר כי לעיתונות (הכתובה והמדוברת) כוח כה רב, עד שיכולה היא לרומם, או להשפיל, ואלה אינם דברים מן השפה ולחוץ.

תקנון האתיקה המקצועית של העיתונות קובע בס' 5 א' בו: "לפני פרסום ידיעה כלשהי, יבדקו העיתון והעיתונאי את נכונותה במקור המהימן ביותר ובזהירות הראוייה לפי נסיבות העניין". סעיף 8 לתקנון הנ"ל מתייחס לפרטיותו ושמו הטוב של האדם, תוך שמצויין בו כי קודם לפרסום העלול לפגוע, ייעשה עמו ברור מוקדם ותינתן לו אפשרות הוגנת לתגובה.

פרסום ההחלטה בהבלטה

לאחר משמע הדברים וקריאת חומר הראיות שבפנינו, הגענו פה-אחד למסקנה, כי באשר למקטע הדברים הנוגע לעניין תגובת המתלונן ברגע של אמת, נחה דעתנו לעניין פעולתו של ערוץ 10. - בפני המתלונן הוצגו, במועד הראוי, הטענות נשוא כתבת התחקיר ותגובות המתלונן ופרקליטו מצאו ביטוי נאות, שעה ששולבו ושודרו במסגרת הכתבה הנ"ל.

בנוסף, מורים אנו על פרסום החלטת בית הדין, בנוסח מקוצר, כפי המפורט להלן, בהקדם האפשרי ובהבלטה ראויה, בפתחה של אחת מתוכניות "המקור" הקרובות, בערוץ 10. לנילון זכות ערעור בתוך 10 ימים מיום קבלת החלטה זו, ואין ליתן להחלטה פרסום לפני שעבר מועד הערעור, (כמצויין בס' 52 ב' לתקנון הנ"ל) - ואם יוגש ערעור, יידחה, או יבוטל, הפרסום (הכל לפי העניין) עד למתן החלטה בערעור.

(סוף ציטוט)

ברשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו רואים בהחלטה זו של בית הדין לאתיקה חוות-דעת בלתי מחייבת. מערוץ 10 נמסר כי ההחלטה נלמדת, ובימים הקרובים תתקבל החלטה האם למלא אחר ההחלטה.