בהמשך למאמרי הקודם כאן (
"ביבי - ושלום?", 5.9.10) - יש אולי אפשרות שהשנה הקרובה תבוא עלינו אכן לטובה, ותתחיל את תהליך השלום עם שכנינו. המאמינים בתורות סתרים יוכלו להתבסס על השכנות הנדירה שיש השנה בין ראש השנה היהודי ועיד אל-פיטר המוסלמי. ראש השנה יצוין בימים חמישי ושישי השבוע, 10-9 בספטמבר, ועיד אל-פיטר - בימים שישי-ראשון 12-10 בספטמבר. זוהי הזדמנות טובה להכיר את תכני שני החגים, ואף למצוא בהם דמיון.
ראש השנה היהודי מציין את תחילת השנה היהודית ו"עשרת ימי התשובה". במסורת הוא מציין גם את המלכת אלוהים על האנושות, ואת היום שבו דן אלוהים את בני האדם על שיעשו בשנה הקרובה (לפי המסורת שבראש השנה נברא האדם הראשון, ובו דן אותו אלוהים על חטא עץ הדעת). בתורה מכונה החג
יום תרועה, בשל מצוות התקיעה בשופר הנהוגה בו. המשנה קבעה את שמו של החג, את האיסור לעבוד בו (להוציא "אוכל נפש": בישול ואפייה לצורך החג), ואת משכו - יומיים (לא כ"יום טוב שני של גלויות" אלא גם בארץ-ישראל). הקראים, וחלק מהרפורמים ומהרקונסטרוקטיבים, חוגגים את החג יום אחד בלבד.
בראש השנה מרבים בתפילות ובפיוטים. הפיוט המפורסם הוא "ונתנה תוקף".
כדאי לזכור, דווקא השנה, שהברכה האחרונה בתפילת ה"שמונה-עשרה" היא - "שים שלום"... כדאי גם להוסיף לפיוטים את "עושה שלום במרומיו" ו"שיר לשלום"...
בראש השנה נהוג לאחל "לשנה טובה תיכתב ותיחתם". החל במאה ה-14 שלחו איחולים כאלה גם בכתב, ומסוף המאה ה-19 - גם בכרטיסי ברכה, "שנות טובות". בשנים האחרונות הוחלפו הכרטיסים, כולנו מרגישים, בברכות דואר אלקטרוני ומסרונים (הודעות SMS)... בראש השנה עורכים סעודות חגיגיות. בסעודות ליל החג נהוג לערוך סדר אכילה מיוחד, הכולל אכילת מאכלים סמליים, "סימנים", ואמירת תפילות על המאכלים בשמות דומים לשמות המאכלים. אז מה אתם אומרים, נאכל השנה, כמאכל סמלי, יונה?...
עיד אל-פיטר (בערבית: عيد الفطر - "חג שבירת הצום", בסוף חודש הרמדאן, וראה גם במאמרי כאן
"רמדאן כרים" מ-10.8.10), מכונה גם "החג הקטן - العيد الصغير (בהיותו קצר ביום מהחג העיקרי עיד אל-אדחא). לפי ההלכה המוסלמית, החג נועד לבטא רגשי הוקרה ותודה לאל על שעזר למאמינים לקיים את הצום בהצלחה. כראש השנה, גם החג המוסלמי מצוין בתחילת חודש, בשלושת הימים הראשונים של החודש העשירי בלוח המוסלמי, שוואל, ולכן גם מועדו נקבע לפי עדויות על ראיית מולד הירח. ייתכנו הבדלים של יום-יומיים במועד החג בין מדינות או קהילות מוסלמיות שונות. החג נחוג בידי סונים ושיעים כאחד, אך לא בידי הדרוזים.
עיד אל-פיטר הוא חג של מחילה, הזדמנות ליישוב ריבים ומחלוקות, וחג השלום והקהילתיות - מעניין הדמיון למרכיב השלום בראש השנה היהודי. לכן, במהלך החג המוסלמים מרבים לבקר חברים וקרובים. אחת המסורות מייחסת לחג את המועד שבו הסתיימה כתיבת הקוראן.
בעיד אל-פיטר מקובל לקום מוקדם בבוקר וללבוש בגדים חגיגיים, רצוי חדשים. לאחר מכן מתפללים המוסלמים תפילות מיוחדות לחג, הנערכות בקהל גדול, ואחריהן מתחילות החגיגות. נהוג גם לתת מתנות לנשים ולילדים, ולצדקה לעניים. בבוקרו של היום הראשון של החג נערכת תפילה מיוחדת בכל המסגדים, ובשעות הצהריים של אותו יום נהוג לקיים ארוחת חג משפחתית גדולה (שוב, מומלץ על יונה...), בבית האמהות של המשפחה המורחבת. לפי ההלכה המוסלמית, בשלושת ימי החג אסור לצום, ומקובל לקשט ולהאיר את הרחובות. חברים יהודים מוזמנים על-פי-רוב ביום השלישי של החג. זיכרו לברך "כול עאם ואינתו בח'יר" - כל שנה ואתם בטוב...
לקוראי מגזין "על צד שמאל", ולכל הישראלים והפלסטינים - שנה טובה, עיד אל-פיטר שמח, ונעשה שלום!