 |
אבו מוחמד אל-ג'ולאני מנהיג ארגון ג'בהת אל-נוסרה. דמות מסתורית וחשאית, שכמעט לא ידועה עליה דבר. משמו ניתן להבין את הקשר המשפחתי לאיזור רמת הגולן. בפגישותיו עם מנהיגים אחרים בארגון, פניו תמיד מכוסות. ידוע כי לאל-ג'ולאני היו קשרים הדוקים עם אבו-מוסעב אל-זרקאווי, מנהיג אל-קאעידה בעירק, כיום ארגון דאעש.
|
|
|
|
|
 בורהאן ע'ליוןיליד 1945. חוקר מדעי המדינה באוניברסיטת פריז. יו"ר המועצה הלאומית של סוריה, אחד מגורמי האופוזיציה הבולטים במדינה. קרא לרפורמות דמוקרטיות עוד בשנות ה-70, במהלך כהונתו של חאפז אסד. לאחר שנאסרה פעילות של גופים פוליטיים חדשים, ע'ליון שב לעבודתו כחוקר ופרשן והמשיך בפעילות למען זכויות אדם. עם תחילת ההתקוממות בסוריה מיהר להשמיע את תמיכתו במתקוממים. מאמין בדו-שיח עם המשטר הסורי, שמטרתו החלפת השלטון באמצעים דמוקרטיים ודרכי שלום. בדצמבר 2011 הודיע כי אם יתפוס את השלטון, ינתק את השת"פ הצבאי עם אירן, יפסיק את העברת הנשק לחיזבאללה וינהל מו"מ עם ישראל.
|
|
|
|
|
 בשאר אסדנשיא סוריה מאז יוני 2000. יליד 1965, רופא עיניים בהשכלתו. עם מות אביו חאפז, מונה בשאר לנשיא לאחר משאל עם שבו קיבל למעלה מ-97% מהקולות. תחת שלטונו סוריה ממשיכה להיות מדינה תומכת טרור ומתחוללת בה מלחמת אזרחים מאז ינואר 2011.
|
|
|
|
|
 היית'ם אל-מלאחיליד 1931. פעיל דמוקרטי סורי ושופט לשעבר. אחד ממבקרי משטרו של בשאר אסד ודמות חשובה במרד בסוריה. מאז 1951 נעצר מספר פעמים. בשנת 2001 היה ממייסדי האגודה לזכויות האזרח בסוריה ונבחר לנשיא הארגון, תפקיד אותו החזיק עד 2006. בינואר 2012 צפה שאסד ומשטרו יטבחו בעם הסורי, אם כי הביע ביטחון שסופו יהיה כמו של מועמד קדאפי בלוב. בדצמבר 2012 הכריז שהרוסים והאירנים המצויים בסוריה הם מטרה לגיטימית מבחינת המורדים.
|
|
|
|
|
 עארף דלילהיליד 1942. כלכלן סורי ודיקן לשעבר של הפקולטה לכלכלה באוניברסיטת דמשק. נידון לעשר שנות מאסר באשמה של השחתת החוקה, הסתה למרד מזוין והפצת מידע כוזב. כשהחלה המרידה בסוריה, היה פעיל בניסיון להרגיע את המתחים העדתיים בלטקיה. מאוחר יותר שימש בוועדת התיאום הלאומית לשינוי דמוקרטי, גוש פוליטי שקרא לרפורמה דמוקרטית ומתנגד לנשיא בשאר אסד.
|
|
|
|
|
 עבדול רזאק עידיליד 1950. סופר והוגה דעות ואחד הרפורמיסטים המובילים בסוריה. עזר לייסד את הוועדות של החברה האזרחית בסוריה, ניסח את הצהרת האלף: הצהרה שחתומה בידי 1,000 הוגי דעות ואינטלקטואלים סורים, אשר נכתבה בינואר 2001 בעת ויכוח פוליטי וחברתי בסוריה לאחר מותו של חאפז אסד שהחלה עם מותו ביוני 2000 והסתיימה בסתיו 2001.
בגלל כתביו ופעולותיו הפוליטיות, נעצר מספר פעמים, סולק ממקומות עבודה, נחטף על-ידי כוחות המודיעין הסוריים וקיבל איומים על חייו. נמלט לאירופה ומכהן שם כנשיא המועצה הלאומית של הצהרת דמשק: הצהרת אחדות של אנשי האופוזיציה הסורית שנכתבה באוקטובר 2005. מותחת ביקורת על הממשלה הסורית וקוראת לרפורמות שמבוססות על דיאלוגים והכרת האחר).
|
|
|
|
|
 עמאר עבדול חמידיליד 1966. סופר סורי ופעיל זכויות אדם. מייסד שותף ונשיא קרן Tharwa (מלכ"ר שנוסד ב-2003 ומטרתו לעודד את הגיוון, פיתוח ודמוקרטיה בסוריה, במזרח התיכון ובאפריקה). בין היתר, הקרן פועלת לשבור את מחסום המידע שהוטל על-ידי משטרו של בשאר אסד, ביחד עם פעילים מקומיים ועיתונאים שידווחו על המצב החברתי-פוליטי בסוריה. היה הסורי הראשון שהעיד מול הקונגרס האמריקאי על פשעיו של בשאר אסד.
|
|
|
|
|
 ריאד א-טורקיליד 1930. מנהיג אופוזיציה בולט, המכונה "הזקן של האופוזיציה הסורית". היה המזכיר הכללי של המפלגה הקומוניסטית מהקמתה בסוריה בשנת 1973 ועד 2005. נכלא לראשונה בשנת 1952 בגין התנגדות למשטר הצבאי. במהלך השנים נעצר עוד פעמים רבות, ומשנת 1980 הוחזק 18 שנים בתנאים קשים. לאחר שחרורו הפסיק אל-טורק את פעילותו הפוליטית, אבל לאחר מותו של חאפז אסד חזר לחיים הפוליטיים ועד 2005 היה מזכיר המפלגה הקומוניסטית (גם בשמה החדש – המפלגה הדמוקרטית של העם הסורי). ממשיך להיות גורם בעל השפעה באופוזיציה לאסד.
|
|
|
|
|
 ריאד אל-אסעדיליד 1961. מפקד צבא סוריה החופשי. קולונל בחיל האוויר הסורי לפני שערק ביולי 2011. לאחר עריקתו עבר לטורקיה ונמצא תחת חסות הצבא הטורקי. מתנגד לכל פיתרון שיכלול את הגלייתו של בשאר אסד ומבקש להילחם כל עוד משטרו של אסד בשלטון. טוען כי נעשו מספר ניסיונות התנקשות בחייו. במאי 2013 היה קורבן לפיצוץ מכונית תופת במזרח סוריה; נלקח לטיפול בטורקיה וחלק מרגלו הימנית נקטע.
|
|
|
|
|
 ריאד סיףיליד 1946. פוליטיקאי ואיש עסקים סורי. אחד ממתנגדיו הבולטים של הנשיא בשאר אסד. מייסד ונשיא "הפורום לדיאלוג לאומי" שמטרתו קידום דיון וחופש פוליטיים בסוריה. לאחר מותו של חאפז אסד, כינס סיף אינטלקטואלים וקולות עצמאיים כדי לדון בפתיחת סוריה מבחינה פוליטית. בעקבות זאת נעצרו סיף ותשעה מחבריו באשמת "הסתה גזענית ומאבק עדתי" וסיף נידון לחמש שנות מאסר. נעצר עוד פעמיים ב-2008 וב-2011. בנובמבר 2012 מונה לשותף לסגן הנשיא של ממשלת האופוזיציה.
|
|
|
