עשר שנים לאחר רציחתו של רבין, ותמונות של מנהיגי ציבור כמי שאחראים על שפיכות דמים, כביכול, לא פסקו. ההסתה נמשכת. אתר הבית בשפה האנגלית של העיתונאי ברי חמיש מציג את המשנה לראש הממשלה, השר שמעון פרס, בתמונה בה ידיו מגואלות בדם, ותמונה אחרת בה הוא כלוא מאחורי סורג ובריח.

מאז הירצחו של ראש הממשלה, יצחק רבין, הופצו תיאוריות קשר שונות, שמסקנתן אחת: גם השלטון היה שותף במישרין, או בעקיפין, בהתנקשות ברבין. ראש החוקרים של תאוריות הקשר, ברי חמיש, אף פירסם ספרים ותקליטורים בנושא. על-פי המסנה אליה הגיע, מאחורי רצח רבין עומדת "המועצה ליחסי חוץ" והעומד בראשה, הנשיא לשעבר ג'ורג' בוש (האב).

"ניסיון להכפשת מחנה הימין"

חמיש גרס, כי הרצח נועד להבטיח את המשך רציפות שלטון השמאל בישראל גם אחרי הבחירות ולהבטיח יישום מלא של הסכמי אוסלו. בהרצאותיו בפני קהל נוהג ברי חמיש לספר על ניסיונות התנקשות שנערכו בו עצמו, לטענתו - אולי כדי להשתיקו. מיותר כמעט לציין, כי טענות אלה מעולם לא הוכחו.

לפי אחת התאוריות המופצות על-ידי גורמים קיצוניים, תיכנן שמעון פרס לביים ניסיון רצח פוליטי של מנהיג שמאל שיכפיש את מחנה הימין, על-מנת ליצור לעצמו אהדה בקרב הציבור. לשם כך נעזר בשב"כ שלצורך המשימה נעזר ביגאל עמיר, שהיה סבור כי על רבין למות. על השב"כ הוטל לשים באקדחו של יגאל עמיר כדורי סרק אולם בביצוע משימה זו התרחש כשל, מתוך רשלנות או בכוונת מכוון, ובאקדח הושארו כדורים חיים. לכן הושמעה הקריאה "סרק, סרק" בעת ההתנקשות, ולכן יכול היה יגאל עמיר להמתין בחניית האח"מים מבלי שיישאל על מעשיו במקום.

כך גם מוסברת נוכחות הצלם רוני קמפלר במרפסת סמוכה, ממנה צילם דווקא את ירידתו של רבין במדרגות, בתום העצרת.

יאמר כאן, כי מדובר בתיאוריות שלא נמצא להן בסיס ממשי. יחד עם זאת, הן מופצות שוב ושוב, דבר המעלה שאלה: מדוע נמנעים גורמי אכיפת החוק ממיצוי הדין עם אותם גורמים המפיצים עלילות ותיאוריות מסיתות נגד שמעון פרס ואחרים.

"פרס יזם את הרצח"

על-פי תאוריית הקונספירציה, ניתן היה להציל את רבין, אלא שאז החליט פרס שהסיכון לחשיפה רב והניח לרבין לדמם למוות. מכונית ראש הממשלה נסעה 22 דקות ברחבי תל אביב עד שרבין נפח את נשמתו, ורק אז הוא הוסע לבית החולים "איכילוב".

בחוגי הימין הקיצוני אף רווחות תיאוריות, כאילו שמעון פרס הוא יוזם הרצח. לפי אחת התיאוריות שאף פורסמו בעיתון "הצופה" (שלהגנתו טען כי הפירסום משקף את דעתם של הוגי הקונספירציה בלבד, ואינו מייצג את עמדתו הרישמית של העיתון), כוונתו של פרס היתה למנוע מרבין לחזור בו מהסכם אוסלו לאחר שעלו אצלו הירהורי חרטה על חתימתם.

פירסום זה מעלה שוב כמה שאלות בדבר גבולות חופש הביטוי:

- האם מקריאתו של חמיש להעמיד לדין את פרס עלולים להסיק גורמי ימין קיצוני, שנואשו מאי חקירתו, שלא נותרה ברירה אלא לפגוע בו פיזית;

- האם טענתו של חמיש באשר לכך שלפרס יש "דם על הידיים", תוך הצגת תמונת פוטומונטאג', הינה מעשה לגיטימי.

תביעת דיבה נגד שמעון פרס

אחד ממתנגדיו של פרס, דיוויד רוטשטיין, הקים אתר אינטרנט הנושא את שמו של שמעון פרס. מי שמקיש "שמעון פרס" מקבל אתר המציג שורה ארוכה של ראיות ומסמכים שלטענת רוטשטיין לא הוצגו בפני ועדת שמגר שחקרה את רצח רבין, והמלמדים, לטענתו, כי שמעון פרס הוא זה שעמד מאחורי רצח רבין.

שמעון פרס טען בתגובה שמסר לאתר מפלגת העבודה, כי "מי שפתח את האתר הוא אדם חולה, שצריך לאשפז אותו בבית חולים פסיכיאטרי". רוטשטיין אמר כי נפגע מהטענה, טען שהיא מאפיינת משטרים בולשביקים, אשר נהגו לסתום פיות באמצעות אישפוז של אנשים שלא יישרו קו עם השלטון, והגיש לאחרונה תביעה נגד שמעון פרס.