כיצד המוח מבחין בין שירה לפרוזה

ההבחנה בין פרוזה ושירה מובנת הן בספרות והן בפסיכולוגיה. השאלה היא - האם יש לה עדויות מחקר המוח? התשובה היא כן. ישנם מחקרים חדשים אשר הוכיחו כי גם במוחנו ישנן מערכות שונות המתמחות בהבנת שפת פרוזה ושפה שירית.

מחקרים אלה מחזקים את הטענה, כי שירה היא שפה בפני עצמה ואולי מסבירות גם למה לא כל מי שנהנה מפרוזה, מסוגל להבין שירה.

אונה ימנית ואונה שמאלית - קצת לידע כללי

מאמצע המאה ה-19 ידוע כי אזורים ספציפיים, הממוקמים בעיקר בחלקים הצדעיים (פרונטאליים) והצידיים (טמפוראליים) של האונה השמאלית של המוח, אחראים על עיבוד שפה במוח.

הדומיננטיות של האונה השמאלית במוח בהבנה ובהפקה של שפה באה לידי ביטוי בהבדלים הדרמטיים בהתנהגות השפתית של אנשים שנפגעו במוחם בעקבות מחלות או תאונות.

פגיעה באזורי השפה באונה השמאלית גורמת לקשיים בשפה ובדיבור, בעוד שאנשים שנפגעו באזורים המקבילים באונה הימנית, ההומולוגיים לאזורי השפה השמאליים, אינם מראים בדרך כלל פגיעות בולטות ביכולות השפתיות שלהם.

גם מחקרים הבודקים עיבוד שפה במוח התקין בטכניקות התנהגותיות או במדידות ישירות של הפעילות במוח, כמו הדמיה מוחית או מדידות אלקטרו-פיזיולוגיות, מראים כי האונה השמאלית של המוח דומיננטית בכל הנוגע לייצוג של תהליכי שפה במוח. המחקרים אלו התמקדו בבדיקת שפה המכונה "פרוזה" - שפה מילולית, ליטראלית, שהיא הערוץ המרכזי של תקשורת שפתית בין בני אדם, הן בשפה מדוברת והן בשפה כתובה.

כיצד המוח מבין את הביטויים המטפוריים

המחקר נערך במרכז לחקר המוח באוניברסיטת בר-אילן, על-ידי תלמידת מחקר, נירה משעל והוא בדק כיצד המוח האנושי של אנשים בגילאי 21-31 מבין צירופים מטפוריים חדשים הלקוחים מתוך שירה, לעומת צירופים מטפוריים שגורים וצירופי מילים מילוליים של שפת פרוזה רגילה. כמו-כן, הוצגו לשם ביקורת צמדי מילים לא מוכרים וחסרי משמעות.

מממצאי המחקר עולה, כי הבנה של ביטויים מטפוריים חדשים הלקוחים מתוך שירה, מפעילה אזורי מוח ייחודיים אשר אינם מעורבים בהבנת שפה רגילה של פרוזה ואף לא בהבנת ביטויים מטפוריים שגורים המוכרים מהעבר.

צוות החוקרים הסביר, כי לצורך עיבוד ביטויי שירה, מגוייסת רשת הממוקדת במוח הימני, באונה הצידית וכוללת את האזור הנמצא מול אזור השפה במוח השמאלי המעורב בהבנת פרוזה.

כמו-כן, ניתוחים נוספים של פעילות המוח הראו אף הם פעילות מוגברת באותו אזור באונה הימנית רק כאשר הנבדקים ניסו להבין את המשמעות של צירופי מילים חדשים מתוך שירה.

עוד נמצא, כי צירופי מילים לא מוכרים אשר לא נלקחו משירה ונשפטו במבחנים המוקדמים כחסרי משמעות, לא עוררו רשת זו. כלומר הגורם הקובע היה המשמעות החדשה שיצרו שתי המילים בביטוי השירי ולא עצם היותן חדשות ולא מוכרות.

התגלית החשובה ביותר של המחקר היא שלצורך הבנת שפה מטפורית מתוך שירה מופעלת מערכת מוחית מיוחדת שאינה משתייכת לאזורי השפה הקלאסיים המופעלים לשם הבנת שפה רגילה וכנראה שמדובר בצורות שונות לחלוטין של עיבוד מידע וחשיבה הנדרשות לשם הבנת שירה.

הבנה של ביטויים מוכרים, מילוליים או מטפוריים, מצריכה שליפה מהזיכרון של קשרי משמעות קיימים שכבר נוצרו בעבר בעקבות חשיפה חוזרת ואילו הבנה של ביטויים חדשים מתוך שירה מצריכה יצירה של קשרי משמעות חדשים בין מושגים שנתפסו בעבר כלא קשורים.

לסיכום, הממצאים מצביעים על-כך ששפה מילולית ושפת שירה, שונות במהותן ומעובדות על-ידי מנגנונים מוחיים שונים.

הגל החשמלי רגיש לתהליכי העיבוד של השירה

במחקר נוסף, שנערך במעבדה למדידות אלקטרו-פיזיולוגיות של הפעילות החשמלית של המוח, על-ידי תלמיד המחקר יוסי ארזואן, עולה כי הגל החשמלי הקשור לעיבוד משמעות של ביטויים שפתיים, רגיש לתהליכי העיבוד של שירה.

נמצא כי 400 אלפיות שנייה לאחר הצגת הביטויים השפתיים השונים, מתקבלים במוח גלים בעלי משרעות שונות לסוגי הביטויים השונים. על-פי הממצאים, האונה הצידית של המוח הימני מעורבת בהבנה של ביטויים מטפוריים חדשים מתוך שירה, בעוד שהחלק המקביל במוח השמאלי מעורב בהבנת שפה מילולית ושפה מטפורית מוכרת.