חירות, שיוויון ואחווה אנושית מהווים תוצרים נדירים של הציוויליזציה האנושית. הם מנוגדים לחוקי הברירה הטבעית. ההיסטוריה מלאה בדמויות נערצות של אישים שפעלו לקידומם של ערכים אלו [
ראו קישור מצורף].
במהלך חמשת אלפי השנים האחרונות משטרים פיאודליים היוו את צורת המשטר היציבה ביותר. דמוקרטיות, משטרים שיתופיים, וצורות ממשל אחרות הן בבחינת קוריוז היסטורי, ותו-לא. הציוויליזציה הדמוקרטית המודרנית העתיקה ביותר הקיימת כיום היא זאת האמריקנית, בת פחות ממאתיים חמישים שנה... מה הם לעומת אלפי שנות פיאודליזם.
במשטרים הפיאודלים השלטון בפועל היה נתון בידי מעמד האצולה. האצולה במשטר הפיאודלי נוצרה בדרכים שונות ומשונות אך לבסוף הפכה לאצולת דם. תושבי המדינה היו חסרי קרקע ונאלצו לספק את צורכי האצולה תמורת אמצעי קיום מינימליים. מעמד בורגני קטן היה קיים בערים (באירופה ברובם היו יהודים), ורוב התושבים היו למעשה אריסים על קרקעות האצילים בפריפריה. למעשה, המדינה נועדה לספק את צורכי האצולה, והתושבים היו האמצעי להשגת המטרה, כמעט כמו העובדים הזרים בימינו.
גורמים שונים שלא כאן המקום לפרטם, גרמו למצב ייחודי בהיסטוריה האנושית, שכתוצאה ממנו באו עלינו לאחרונה מספר מאות שנים משונות בהשוואה לאלפי שנות ההיסטוריה שקדמו להן.
אינטראקציה תוך יחסי אהבה-שנאה בין יצרים אפלים בלתי מרוסנים, כגון תאוות בצע וכוח, לבין ערכי החירות, השוויון והאחווה האנושית הם אלו שהפריעו לפיאודליזם את שלטונו המנומנם והטבעי כל-כך, והביאו עלינו הישגים אנושיים אדירים, אך גם זוועות ללא תקדים למכביר. צירוף ערכי-יצרי זה אחראי לסטייה הזמנית מנורמת הפיאודליזם שכנראה צרובה אצלנו בגנים.
נוצר מעמד ביניים גדול. נוצרו משטרים בהם תושבי המדינה יכלו לבחור את מנהיגיהם, ולפעמים אפילו חלק מהחוקים עצמם באופן ישיר. חלה התפתחות טכנולוגית אדירה, שהביאה לעליה דרמטית ברמת החיים, תוחלת החיים ומספר בני האדם החיים... אך גם הביאה לעליה מצמררת ללא שיעור במספר המתים במלחמות, ובהרס הביוספרה.
המשטרים הפיאודליים היו משטרים יציבים יחסית, בניגוד משווע לתזזית ושאיפת הצמיחה וההתפתחות במשטרים המובילים הנוכחיים.
מכיוון שכל מערכת בטבע שואפת להגיע לשיווי משקל ולמצב יציב יחסית, רק טבעי הוא שגם התקופה התזזיתית בת מאות השנים האחרונות תוביל בסופו של יום למצב יציב וחדש כזה. מאחר וטבע האדם לא השתנה במהותו באלפי השנים האחרונות, ניתן גם לנחש על סמך ההיסטוריה מה תהא דמותה של צורת השלטון הזו... כמובן, פיאודליזם, הצורה היציבה ביותר והמנוונת ביותר של שלטון בקרב המין האנושי.
נראה שסימני הפיאודליזם הבא כבר ניכרים בשטח עם התמוגגותו של האידיאל האנושי ההמוני האחרון, הקומוניזם, בשלהי המאה הקודמת. ערכי החירות, השוויון והאחווה אנושית איבדו מכוחם, ותאוות הבצע והכוח נותרו על הבמה ההיסטורית, בשלב זה, עם שותף-יריב מוחלש ומסומם. אם לא יחול כל שינוי מהותי - תאוות הבצע והכוח יוותרו לבדן על הבמה, וכמו בג'ונגל כשאין אויבים, אליטה חדשה תתפתח בקצב מואץ. ניאו-פיאודליזם נראה שוב מעבר לאופק ומבטיח כנראה עוד כמה אלפי שנים של יציבות טבעית מנוונת בחסות מעמד השליטים החדש, שניצניו נראים סביבנו בכל מקום על- פני כוכבינו העתיק.
הפער בין אצולת הממון לעשירונים התחתונים הולך ומתרחב כמעט בכל נקודה על-פני הגלובוס. המעמד הבינוני שהוא הבסיס של החברה הקרויה דמוקרטית, מצטמצם והולך כלפי מטה... ובהליך טבעי נטול עכבות, המונע על-ידי יצרים אנושיים קמאיים... הולכת ונוצרת אצולת ממון קטנה ובעלת כוחות פוליטיים אדירים חובקי עולם.
ארגוני-על בינלאומיים מיצגים את האינטרסים שלהם, והממשלות, כמו המלכים של פעם, חייבים להיכנע לאינטרסים הללו.
בשלב זה של התפתחות המעמד החדש עדיין לא מדובר באצולת דם... אך גם זה יקרה תוך מספר עשרות או מאות שנים אם התהליך הטבעי הזה לא יתקל בחומה בצורה של אידיאלים גלובליים נשגבים חדשים (נקווה שהפעם ללא שיתוף פעולה עם תאוות הבצע והכוח שהביאה להרס ולחורבן בגלגול הקודם...).
כבר היום, אין כמעט סיכוי לשום מנהיג מדינה לחלץ את תושביו מהגורל הטבעי המחכה להם... מנהיגים המנסים באמת ובתמים לצמצם את הפער בין עשירים לעניים מסומנים כמטרה על-ידי אצולת הממון הבין-לאומית, והברירה העומדת בפניהם היא או להיכנע, או להיות מנהיגים של עמים עניים ושוויוניים (בהנחה שאצולת הממון הבינלאומית תאפשר להם בכלל לחיות ו/או לשלוט....). בהתחשב באוסף התכונות האנושיות, קל מאד להצביע לאן יבחר המין האנושי ללכת... ואצולת הממון יודעת לנצל זאת טוב מאד.
