לאירן יש, או תהיה בקרוב פצצה גרעינית, ואנו לא נוכל לעשות שום דבר בנושא, מלבד לפגוע בה פגיעה שולית וזמנית. כי אירן היא מעצמה אזורית שאיננה תלויה באף אחד. שלא כמונו, התלויים על קצה האצבע האמריקנית בהצבעות וטו במועצת הביטחון.
לאירנים יש נפט ועוד הרבה מחצבים, יש להם כוח אדם בשפע. הם היו מעצמה טבעית משחר ההיסטוריה. להתעסק איתם יהיה אסון מבחינתנו. גם אם נפגע בהם קצת, וזה כל מה שאנחנו יכולים לעשות, הרי שנפתח במלחמה ארוכת ימים, שהם יעמדו בה, ואילו אנחנו נישחק ונהרוס את כלכלתנו. הרי אפילו לנצח את הפלשתינים נבצר מאיתנו.
מה שמפריע לנו בעיקר, זו העובדה שלא תהיה עוד עליונות צבאית במזרח התיכון. זו היתה תמיד שאיפתנו. לא כל כך רצינו הסכמי שלום, העדפנו שביתות נשק והסכמי ביניים, העיקר שנוכל מפעם לפעם להראות לאיזו מדינה ערבית (במיוחד אם היא התעניינה בכור בדימונה) מי הבחור החזק בשכונה.
והנה יש בחור חזק לא פחות מאיתנו. בחור שלא זקוק לאמא אמריקנית שאפשר לרוץ ולילל בחיקה כשמקבלים מכה באף. האירנים סבלו סקאדים בתוך טהרן, האירנים שלחו עשרות אלפי חיילים לקרב. ובסוף יצאו כמו גדולים.
רוצים קצת הקשרים היסטוריים? המלכים שיצאו מאיזור עירק, בבל ואשור, כבשו אותנו, החריבו את ארצנו והיגלו אותנו. המלכים הפרסים עזרו לנו, השיבו אותנו מגלותנו, העמידו בראשנו את עזרה ונחמיה, ואיפשרו לנו להקים את בית המקדש השני.
אלכסנדר מוקדון ניסה להחריב אותם, הרומאים נלחמו בהם ולא יכלו להם. עם אירן לא צריך להתעסק. תנו לאמריקנים להתעסק איתם ולאכול קש. אנחנו "לא כוחות". אין לנו שלושים ארבעים מיליארד דולר לבזבז על מלחמה מיותרת עם האירנים. להם יש. במקרה הזה נכונה מאוד האימרה של אהוד ברק: אנחנו פה, הם שם.