רון חולדאי אף פעם לא הצטייר בעיני רבים כחכם גדול - ולכן כאשר הוא התנדב-נבחר לשמש כראש מטה הבחירות של אהוד ברק בתל אביב, במיסגרת בחירות הסרק שניכפו עלינו, להבדיל מבחירות אמת, שאמורות היו להתקיים גם לכנסת, היו לא מעט אנשים שהרימו גבה.
לא רבים אולי עוד זוכרים שאהוד ברק בכלל לא רצה בזמנו את רון חולדאי כמועמד מפלגת העבודה לראשות העיר תל אביב. זה היה, כשאהוד ברק עוד נחשב במחנה השמאל לחורץ גורלות, למרות שמי שהכיר אותו מקרוב יכול היה לנחש כבר אז שרווח והצלה לא יבואו למדינת ישראל מידיו של האיש שידע כל ימיו לברוח מאחריות - ולנטוש חברים.
הבחירה הראשונה של אהוד ברק, אז עדיין בחזקת מועמד בלבד לראשות הממשלה, לא נפלה על רון חולדאי. במוחו המעוות של אהוד ברק נולדה קומבינה, שהיום, בראייה לאחור, הייתה צריכה עוד אז להדליק אלף נורות אדומות. אריה עמית, מפקד מחוז ירושלים לשעבר, שפרש מן המשטרה, משנכזבה תוחלתו להיבחר לתפקיד המפכ"ל, היה אמור להיות חלק ממנה. עד היום לא ברור למה בדיוק התכוון אז אהוד ברק - אבל הדברים לא צלחו. גם אריה עמית לא אישר אף פעם את הסכמתו להיות חלק מתרגיל שהתבשל, כביכול, בכוכב יאיר.
אגב, אהוד ברק ניסה לעשות את אותו הדבר גם לאברהם בורג. הוא הציב מולו מועמד-דמה כדי לחסום את דרכו לתפקיד יו"ר הכנסת. שלום שמחון, מועמדו של אהוד ברק, הפסיד בגדול - ומאותו רגע שום דבר כבר לא היה אותו הדבר במפלגת העבודה.
מכל מקום, רון חולדאי כפה את עצמו על מפלגת העבודה. מולו התייצב דורון רובין - והסוף ידוע. תושבי תל אביב קיבלו ראש עיריה שבכלל נולד בקיבוץ חולדה - ושהקשר בינו לבין העיר העברית הראשונה היה אז, ונשאר גם היום, מאולץ. הוא אף פעם לא ממש התחבר לעיר שמאות אלפים רואים בה בית - ולא קרש קפיצה לתפקיד "גדול יותר". אהוד ברק, שבינתיים נבחר לראשות הממשלה, שמר על מרחק ביטחון ממנו. תושבי תל אביב, גם הם לא רוו נחת מן היצור המוזר הזה שנחת על גבם. כמה מן המקורבים אליו מונו לתפקידי מפתח, כמקובל במקומותינו, אבל מה שיותר הדאיג אזרחים רבים הייתה החברות שלו עם ראובן גרוס.
השערוריות רדפו זו את זו. הרכבת התחתית נשארה בבחינת חזון רחוק - ולא אמיתי. ערימות הזבל הוסיפו להצטבר - ולרוב האזרחים לא באמת היה חשוב מה רון חולדאי עושה בקומה ה-12 . התל אביבים אף פעם לא התרגשו מראשי עיריה מוזרים. גם סיפור התמיכה באהוד ברק לא עורר התרגשות מיוחדת. העובדה שרון חולדאי הסכים לקבל על עצמו את המשימה הבלתי אפשרית, המעט ביזארית, של ארגון מטהו של אהוד ברק בתל אביב, רק הולידה, פה ושם, סיפורים של שמחה לאיד.
עד שרון חולדאי החליט להתראיין למקומון "תל אביב" בסוף השבוע. שם הוא סיפר, לראשונה, מה באמת גרם לו לקבל את המטלה כפויית הטובה: החשש מפני מה שיעשה, לדעתו, אריאל שרון אם ייבחר לראשות הממשלה. לדברי רון חולדאי, כל כספי הממשלה, אלה שיועדו, כביכול, להקמת רכבת תחתית, ולעוד צ'ופרים תל אביביים, יופנו ל... התנחלויות.
צריך להיות לא פחות ממטומטם גמור כדי לאכול את "ההסבר" הזה - אבל לרון חולדאי זה, כנראה, לא לגמרי הפריע. המראיין שלו, גדי טאוב, בוודאי התגלגל מצחוק כאשר הוא שמע את מה שהוא שמע. אבל אותי, כקורא, זה בכלל לא הצחיק.
פעם, בימים רחוקים, לפני הבחירות הקודמות, דיברו במחנה של אהוד ברק על "כסף לעיירות הפיתוח - ולא להתנחלויות". היו עוד סיסמאות מן הסוג הזה, שתכליתן הייתה הסתה נטו. עכשיו רון חולדאי מנסה להחזיר אותנו אל הימים, שבהן אהוד ברק זרע שינאה בין תומכי ש"ס לבין העולים מרוסיה, סיפר על "הזקנה בבית החולים בנהריה", הבטיח "גיוס לכולם", ובעצם שיקר ורימה את כ-ו-ל-ם, וגייס כספים באמצעות עמותות פיקטיביות. רק דבר אחד הוא לא סיפר ל-כ-ו-ל-נ-ו. שהוא עומד לוותר על בקעת הירדן, להעביר את הריבונות בהר הבית לפלשתינים, להחזיר מאות אלפי "פליטים" לתוך מדינת ישראל - ובעצם לסלול את הדרך להתחסלותה הפיזית של הישות היהודית העצמאית המתקראת, עדיין, מדינת ישראל.
אבל הסיפור כרגע הוא רון חולדאי. האיש הרדוד הזה לא יכול להחזיר אותנו לאותם ימים. גם הסיפורים שלו על הפסקת תזרים המזומנים לתיאטראות, אם אריק שרון ייבחר, כבר לא עובדים עלינו. למדנו לקח מר מאז שאהוד ברק השתלט על תפקיד ראש הממשלה בדרכי עורמה ובשקרים. רון חולדאי חושב, אולי, שהוא עומד בראשה של עיר של מטומטמים - אבל אנחנו לא כאלה. תל אביב לא כל כך רחוקה מ"גבולות החלוקה" שאותם מציעים לנו עכשיו הפלשתינים תמורת "הסדר של שלום". גם "זכות השיבה" לא תתבצע אי שם מעבר לים. הערבים מדברים על יפו ועל שייח' מוניס, שעל אדמותיו מצוייה רמת אביב, ועל סומייל, שעל הריסותיה הוקמה צפון העיר, ועל שאר הכפרים שעליהם בנוייה תל אביב רבתי.
רון חולדאי אולי מפחד מאריאל שרון - אבל אני מפחד מדמגוגים ומשרלטנים.
