משסיימה הועדה לגיבוי [אופס, סליחה - למינוי] שופטים את עבודתה, ומשתמה לה אותה "הסערה הציבורית" [סערה עאלק... למה לא הצידקה הציבורית?], פנו אלי בימים האחרונים מספר רב של אנשים "מן הרחוב" [עמך ישראל] בהצעה לנסות ולהוביל מהלך אשר יוביל לשינוי החוק ולגיבוש נוהל עבודה שקוף, מסודר ותקין של הוועדה למינוי שופטים, כמו גם נוהל שוויוני ונטול פניות ו... פרוטקציות.
ואני, בתוך עמי אני יושב, תמהתי מאז צהרי יום חמישי "השחור", הכיצד זה בתוך שעות ספורות דנה לה הוועדה ו"בדקה" [עאלק ...] את הסדרה הבלתי סופית של ההסתייגויות אשר הוצגו בפניה, למעלה מחמישים במספר, על תלונתה של השרה לימור לבנת [למה חיכתה היא עד לדקה התשעים, לעזאזל, כאילו במשחק פוקר עניין לנו?] .
כולי עלמא לא פליגי כי הוועדה, גם אם מאוד רצתה, מאוד ביקשה, מאוד חפצה "לבדוק", "לדרוש", "לחקור", "לברר", "לשאול", לא היה באפשרותה לבחון ולבדוק, לעומקם של דברים, כדי שורשם ממש, את מכלול ההסתייגויות על התכנים.
ומהדהד לי משפט קטן, מתוך פסק דין מסויים, המחייב תדיר את: "חובת ההגינות ובנותיה"...
על תום הלב עוד לא דיברתי... כי עוד רגע אני חש באוטם שריר הלב...
כל בר בי רב אשר נשמת צדק באפו, מבין כי לצורך בדיקה מקצועית וקפדנית של מכלול ההסתייגויות יש וצריך לישב על המדוכה יותר משבוע. אולי שבועיים, אולי חודש, אולי חודשיים, אולי שנה ואולי שנתיים ... אלא ש... מה יום מיומיים...???
אמור מעתה: רק על מכלול תחקיריו של העיתונאי והתחקירן יואב יצחק היה צריך "לגייס" את חוקרי יאח"ה - כולם, כבימי פרשת הרב אריה דרעי. יאח"ה אמרתי - והתכוונתי גם לאנשי משרד מבקר המדינה... לרבות גיוס הגמלאים משם... .
חמורה בעיני העובדה כי הוועדה למינוי שופטים, לא טרחה, עד לרגע זה, להפיץ בציבור, כמינימום הנדרש, המינימום ההכרחי, מצידה, מיוזמתה, את תגובת המועמדים עליהם הוגשו הסתייגות. שהרי עם ישראל יכול היה ללמוד אודות המועמדים עצמם רק מנוסח כתבי תגובתם. כך המנהל התקין מצריך ומחייב. כך חוק חופש המידע. כך השקיפות מצריכה.
משה נגבי, הפרשן המשפטי של קול ישראל היה מייד מוסיף את המנטרה השחוקה: "אור השמש המחטא הטוב ביותר"... אלא, שהשמש שקעה [לא זרחה...], השיטה פרחה והשוחט שחט...
הנה כי כן, איש מקרב הוועדה למינוי שופטים לא טרח להפיץ בציבור וליידע אותנו - העם - אודות תגובות המועמדים על כתבי ההסתייגויות שנכתבו כנגדם.
מילא: פרוטוקול לא רשמו שם בוועדה, וזאת "הסבירו" לנו, תרצו - מצנעת כבודם של המועמדים, מחד, ומתוך שביקשו להיות "חופשיים בביקורתם" כלפיהם מאידך - אבל את תגובתם של המועמדים עצמם להסתייגויות כלפיהם מה כי יסתירו מפנינו ציבור אזרחי המדינה?
ורותח הח"מ אודות ה"תרגיל המסריח" שעשה אחד מחברי הוועדה, אשר רק ערב קודם יצא חוצץ בריש גלי כנגד אותם ה"דילים" ונכנע הוא עצמו ל"דיל" אישי שהוכן בעבורו ממש - תבשיל מקדיח. וזה המתכון: יצביע הוא בעד איקס ויקבל בעוד חצי שנה ב"תמורה" את השופטת שביקש לראות - במינוי זמני. מי היה מאמין?
אמור מעתה: ציבור בוחרים שיצביע בבחירות הבאות עבור מפלגתו של אותו חבר כנסת לא יהיה אלא שה כנוע, "עבד נרצע" לאותה מפלגה ששלחה את זה הח"כ לייצגנו...
מ"תורת המכרזים" [המועמד עו"ד חנן מלצר שולט היטב בתורה זו ומלמדה בפקולטה למשפטים] אני עושה כאן אנלוגיה ואומר לכם חברים כי לא היה לנו כאן אלא משום "מכרז תפור".
"מכרז תפור"? - כל בית משפט שבעולם ובארץ היה פוסל מכרז תפור שכזה, ברגע קט, פרט כמובן למכרז תפור של הוועדה למינוי שופטים. מה שמותר למלך אסור על העבד.
אז הנה, ציבור יקר, אני מציע במשפט אחד את הצעתי ההולמת לשינוי החקיקה הצריכה:
כותרת החוק: "הוועדה לגיבוי שופטים".
התוכן: לא חשוב. ממילא לא הכתוב יחייב, גם לא המצפון.
אמור מעתה: בחוק חדש זה כל מה שיחייב זו ה"חברות" וה"קרבה".
איך אומר העיתונאי שהיה העורך הכלכלי ב"הארץ"?
"אז... שלא יעבדו עליכם".
כעת, המשיכו אתם ורדפו אחר הצדק כי הוא ברח לכם - שוב...
___________________________________________________________
הכותב הוא מנהל לשכת ראש הממשלה לשעבר וממייסדי ופעילי עמותת "אומ"ץ - אזרחים למען מינהל תקין וצדק חברתי"