שמעון (הראשון) פרס, שקיבל פרס נובל לשלום בשנת 1994 במקביל לחולה סכיזופרניה אחר, ג'ון נאש, הוא דמות מפוצלת. מצד אחד הוא יהודי טוב שרוצה שקט, מצד שני הוא קוסמופוליט שרוצה לשנות עולמות. הוא היווה סמן שמאלי להתחבקות והתנשקות עם אויבי ישראל, שנשיקותיו הממיסות וחיבוקיו החמים לא שינו ולו לרגע את עמדתם בנוגע להשמדת מדינת ישראל.
שמעון מסוכסך עם עצמו. מצד אחד ייבא ביבוא אישי מאות מרצחים, שאריק שרון גירש מלבנון לטוניס. מצד שני הוא טוען, בהרצאה באוניברסיטת הנגב בפברואר 2004, שבמזרח התיכון יש 65% מהטרור העולמי. היום כבר ברור ששמעון תמך בטרור באופן פעיל. הוא קיבל דיווחים מקצינים בכירים על הברחות ענק של חומרי לחימה באוויר, בים וביבשה וכן ע"י ערפאת עצמו, אך העלים עין.
לשמעון יש גם תובנות אחרות: הטרור צומח, כך אומר בפירוש באותה הרצאה: "בחברה נחשלת, שבה לאדמה יש ערך גבוה יותר מחיי אדם." 19 מרצחי 11 בספטמבר באו כולם מסעודיה, ולכולם היה רקע אקדמי וחשבון בנק תפוח ומספיק אדמה. הם לא רצחו אלפי אנשים כדי לנער את הכיבוש האמריקני מאדמת סעודיה, או כדי לגרש את הכובש הציוני מאדמת ארץ ישראל. את הסיבה צריך לחפש במקום אחר, לא מתחת לפנס.
כדי לא להיקלע להוכחת בורותו, הוא טוען טענה מקדימה: "כל ההיסטוריה של המלחמות הינה ידע בלתי רלוונטי. את מי זה מעניין כמה מלחמות ניהל נפוליאון? אם זה היה בידי הייתי מוחק זאת ממערכת החינוך". פרס מדגיש כי העבר אינו מלמד בהכרח על העתיד, כפי שנוטים לחשוב. כן בורות היא נאורות לדידו של פרס. התרבות האנושית צומחת עם היוולדו של שמעון הראשון. רעיון לא רע להתחיל את ההיסטוריה של העם היהודי עם הולדת שמעון הגדול הראשון וכל השאר מיותר.
שמעון גם טוען לאחרונה: "מה יש ל-7,000 יהודים לחפש בין מיליון ערבים ברצועת עזה?" ומה שמשתמע מכך בפירוש הוא מה יש ל- 6 מליון יהודים לחפש בין 600 מיליון ערבים מוסלמים במזרח התיכון, טענה של אויבינו המרים מאז ומתמיד.
שמעון הוא פרקטי. הצדק והחירות הם מושגים יחסיים ולא מוחלטים. אך בואו ונשווה את המוטיבציה ששמעון, אריק (שרון) ואחרים נוטעים בעם: בוא ניסוג מפה, בואו נתנתק משם ובואו ניערך מחדש אי שם. כדאי לראות בפרספקטיבה היסטורית, מה שמעלה לשמעון הראשון את הסעיף, איך האוגדה הניו-זילנדית, מקום שקט בקצה העולם, נלחמו בפיקודו של הגנרל פירברג בכרתים, אי שלא מסומן בשום מפה ניוזילנדית. הם אומנם הפסידו בקרב אך מחקו את אוגדת הצנחנים השביעית הנאצית כגוף צבאי, זאת למען הצדק והחירות שמשקפים משטרים דמוקרטיים.
שמעון גם טוען, בדמגוגיה השטחית האופיינית לו כפוליטיקאי, שניסה להיות מדינאי, ש"עד כה עשינו מסע הימורים בשטחים שעלה למדינה 60 מיליארד דולר! את הכסף הזה יכולנו להשקיע בנגב". כן שמעון שלא קורא היסטוריה, מאתמול ודרומה, לא יודע שהנזק הכספי השנתי למשק המדינה, לא בדם, מתאונות דרכים, שלא קשורות כלל להתיישבות וציונות, הוא כ-12 מיליארד שקל בשנה!!! פה היה אפשר לחסוך ובענק, אבל לא איש כשמעון הראשון יקצץ ב"תקציב" המוות בדרכים, לטובת הנגב, הגליל, הים וכו'.
הבעיה ששמעון משקף מודל לתהליכי חשיבה רדודה בחברה, הן במערך, הן בליכוד, הן במפד"ל, והן במפלגות אחרות וכן מחשבה שטחית וקיצרת טווח כפי שמשתקפת בבכירי מערכת הביטחון לכל דרגותיהם והשתייכותם הפוליטית, ששכחו או שמעולם לא ידעו למה חזרנו לארצנו ומה צריכה להיות דמותנו.
נתן אלתרמן כתב לפני מותו את המילים הנוקבות הללו שמשקפות את המצב אליו הגענו:
אז אמר השטן: הנצור הזה
איך אוכל לו.
אתו האומץ וכישרון המעשה
וכלי מלחמה ותושיה עצה לו.
ואמר: לא אטול כוחו
ולא רסן אשים ומתג
ולא מורך אביא בתוכו,
ולא ידיו ארפה כמיקדם,
רק זאת אעשה: אכהה מוחו
ושכח שאיתו הצדק.
כך דיבר השטן וכמו
חוורו שמים מאימה
ביראותם אותו בקומו
לבצע המזימה.
