בס"ד
התנועה הרפורמית והתנועה הקונסרבטיבית חברו יחד בניסיונות חוזרים ונשנים לנעוץ יתד בארץ ישראל ולערער את שיווי המשקל העדין ביחסי החברה שבמדינת ישראל. הציבור הרחב שומע את ניסיונות התעמולה אדירי המשקל שתנועות אלו מפעילות ואינו יודע בדיוק על מה מדובר.
בשנים האחרונות שומעים יותר ויותר על מתקפות חוזרות ונשנות של נציגים, בדרך כלל כאלה שבאים מארה"ב, (גם אלה מהם שבארץ, מגובים וממומנים על-ידי חבריהם שבארה"ב). תמיד נתמכים הם על-ידי גוונים ידועים מאד של המערכת הפוליטית הישראלית, כאלה שהם אנטי דתיים ולוחמים כנגד כל דבר שריח יהדות נודף ממנו. דבר זה גורם לתהייה: האם באמת התנועות האלו הן תנועות דתיות? מה להן ולכל אלה שהם במוצהר אנטי דתיים? הן אפשר לומר "אמור לי מי חברך ואומר לך מי אתה".
אבל כמו בהרבה נושאים אחרים העומדים על הפרק, לא זכה הציבור בישראל לקבל משנה סדורה של הסברה מפורטת על ההתנגדות הכלל דתית לחדירת התנועות הללו אל היהדות בכלל, ואל היהדות שבארץ ישראל בפרט. בנושא זה, שלא כבנושאים אחרים, אולי בנושא זה במיוחד, יש הסכמה רחבה מאד בין שכבות רבות מאד בעם הזה: שומרי מצוות ושאינן אמונים עלי מפלגות פוליטיות מגוונות מאד.
ובקלות ניתן להסביר ולהביא את האמת בצורה כזאת שההתנגדות תחבוק זרועות עולם. אלא שלשם כך יש צורך להעמיד דברים על דיוקם, לדבר דבר דבור על אופניו, לפתוח את הסוגיות, ולראות מה באמת עומד מאחוריהן.
הרפורמים והקונסרבטיבים זורקים שאלות לחלל העולם, שאלות שהן גם בבחינות תביעות והאשמות. הם מדברים בשם פיצול העם. הם מדברים בשם הפלורליזם. הם אומרים: מי שמכם לקבוע איזו קבוצה לגיטימית ואיזו לא. הם מקוננים על כך שבמצב הנוכחי עלול להתהוות ניתוק של חלק מן העם. הם מדברים על רוב העם היהודי שבגולה שהוא כביכול רפורמי וקונסרבטיבי. הם גם מאיימים להימנע מלתרום כסף, והם אומרים הרי אנו מביאים ליהדות את מי שאינו יכול לעמוד בדרישות האורתודוכסיה. במהלך הדברים היום ננסה לענות על שאלות אלה, להיענות לאתגרים אלה, ועוד שאלות רבות ואתגרים נוספים רבים.
גם לנו יש שאלה משלנו - מה פשר ההתעקשות שלהם להתערב בנעשה במדינת ישראל? הרי מספרם של הרפורמים והקונסרבטיבים יחדיו זעום כל כך, מה להם ולמתרחש כאן? אהוד ברק בהיותו ראש האופוזיציה הצהיר פתטית באחד מנאומיו שמפלגת העבודה לא תיתן יד לקרע בעם היהודי, לקריעת אחוזים כל כך גדולים ממנו. קשה לדעת, האם באמת הוטעה מר ברק? האם באמת יש פה בעיה בהבנת הנשמע והנקרא שמגיעה עד לחלונות כל כך גבוהים?
אם אכן כאלה בעיות הבנה נוצרות שם, אנחנו בבעיה אמיתית. או שמא יש איזו מגמה פוליטית שכתוצאה ממנה מתעלם מר ברק מהעובדות כפי שהם, שהרי מעולם לא היתה כאן שאלה על דחייתם של היהודים שבין חברי הקהילות הרפורמיות והקונסרבטיביות מן היהדות. לא דובר בכלל על היהודים המשתתפים בפולחניהם והמאמינים בכתות דתות אלה. דובר על הרפורמה ועל הקונסרבטיביות, על השיטה ולא על האנשים הנמשכים אחריהם. דובר על המנהיגים שבחלק מהמקרים, גם כפי שנוכיח, מתעים את המאמינים בהם לשם ביסוס מעמדם ולצורכי פרסטיז'ה, גם תוך כדי גרימת נזק בלתי הפיך להם לעצמם כפי שנראה בהמשך הדברים.
על אותם המוני בית ישראל, אלה מהם הנמשכים אחרי קבוצות אלו לא דברנו, ולבנו עימהם, אדרבה, גם לפניהם רוצים אנו לפתוח את לבנו ולומר דברים כהוויתם, כדי שהדברים ישמעו וידעו את האמת על מה מדובר.
בטרם נתחיל לענות על השאלות קצת רקע היסטורי:
התנועה הרפורמית: שורשיה של התנועה הרפורמית נעוצים במאה ה-19 בגרמניה של תקופת ההשכלה. האללת ההשכלה, או מה שהיה מכונה: "הנאורות", תוך ניתוק העולם מהמושגים הישנים, לא פסח גם על חוגים בעם היהודי שרצו בכל מאודם להתערות עד כמה שאפשר בסביבתם. בסביבה זו ניתן להם לראשונה מזה אלפי שנים הזדמנות להיחשב כשווים בין שווים. אמנציפציה ואווירת החירות והשוויון החלה למלא את חללו של עולם. נראה היה לכמה אינטלקטואלים יהודיים, כי אין מקום להתבדל עוד מהסביבה, ובודאי לא להבליט את ההתבדלות. ומה גורם להתבדלות יותר מאשר קיום מצוות התורה ואמונה בעיקרי היהדות?
ראיית ירושלים כמרכז חיי העם היהודי ואת השיבה אליה כמרכז שאיפותיו, היא שגרמה שיאשימו את בני העם הזה בנאמנות כפולה. העמדת חוקי התורה מעל חוקים אנושיים כל שהם והנכונות לעשות הכל כדי לקיימם, היוו חיץ בין יהודים לשכניהם הגויים - חיץ שלא רק היהודים חשו בו, אלא גם הגויים.
כמו שכבר אמר המן בנמקו את הסיבה לתוכנית הפתרון הסופי שלו "ודתיהם שונות מכל עם". אותם מנהיגים, צאצאה של תנועת ההשכלה, חלמו לשבור את המחיצות ולהפוך לעם אחד עם סביבתם. לכאורה היה על צעירים אלה להתבולל, אך אין אפשרות למחוק מורשת של דורות במחי יד וללא נקיפות מצפון. לכן לא היה את נפשם לוותר על התואר יהודי ועל יהדותם. כך נולד הרעיון להמשיך ולהיקרא יהודי, אבל להגדיר את המושג מחדש.
משה מנדלסון, אבי התנועה הכריז כי יהודית הינה רק דת ואילו הלאום יקבע בהתאם למולדתו של כל פרט ופרט. בכך רצה להדמות לגויים, כי הרי אין לאום נוצרי או לאום מוסלמי. יש גרמנים בני דת ישו, וצרפתים בני דת מוחמד וכדומה. כך אמר משה מנדלסון "מהיום יהיו גרמנים בני דת משה. כמו שיש קתולים צרפתים וקתולים גרמנים יהיו יהודים גרמנים ויהודים צרפתים" או במילים אחרות מפורסמות לא פחות: "הווי אדם בצאתך ויהודי באוהלך".
יהדות זה עניינו הפרטי של כל אחד, רשות הרבים שלו, הלאום שלו, ואלו נגזרים מהמקום שבו הוא חי. גישה זו הביאה להתפוררות מיידית. הדור השני למשה מנדלסון כבר התנצר. כבר אז החלה ההתבוללות להכות בכל פה, כאמור לא רק על-ידי נישואי תערובת שהפכו מיד לחזון נפרץ, אלא גם על-ידי המרת דת. וסמלי הדבר כפי שאמרנו שבנו של משה מנדלסון עצמו - התנצר!
משעברה מרכזה של התנועה לאמריקה, החלה התנועה לאבד יותר ויותר משורשיה היהודיים-כביכול. עד כי רוב בתי התפילה שלהם נראים או כבתי קולנוע או ככנסיות, ואין כמעט כל דמיון בינם לבית כנסת (לאו דווקא לבית כנסת מהסוג הישן). רבנים רפורמים מנצחים על טקסי נישואים בהם אחד מבני הזוג אינו יהודי כלל, לפעמים עם כומר ולפעמים בלעדיו. בעיני ראיתי (בסרט וידאו אוטנטי) איך רב רפורמי "מקדש" כביכול זוג מעורב - יהודי ולא יהודי, כשלצידו עומד הכומר עם הצלב ואומר לחתן לומר "הרי את מקודשת לי בטבעת זו כדת משה וישראל". ממש לזה התכוון משה! זוהי ממש דת ישראל! להתחתן עם שאינם יהודים ולעבור על אחד מאיסורי התורה החמורים ביותר.
יכולים היו לומר שלדעתם היום אין עוד תוקף לדיני הנשואים שנחקקו בעבר בתורת משה, לומר כי "נישואי" תערובת שכאלה הינם "כדת משה וישראל" אינו אלא שקר חצוף וגס.
"רבאים רפורמים" נותנים לגיטימציה למעשי תועבה שהתורה גזרה עליהם גזרי דין מוות חמורים ... והכל בשם היהדות. כיום אין הדת הרפורמית מחייבת מאומה, כל אחד יכול לעשות ככל העולה על רוחו. אין כל מצוות, ואין כל מחויבויות יהודיות. אפילו המנהיגים המכונים רבנים, אינם חייבים במחויבויות מסוימות מוגדרות. סטטיסטיקות, שעוד נדון בהם בפירוט רב יותר בהמשך, שהתפרסמו בארה"ב מגלות כי רוב ה"רבאים" אינם צמים ביום כיפור, אינם מאמינים בתורה משמים, ועשרות אחוזים מהם גם אינם מאמינים באלוקים כלל.
התנועה הקונסרבטיבית: תנועה זו היא תנועה אמריקנית שהורתה ולידתה בארה"ב. להבדיל מאחותה הכמעט-תאומה הרפורמית שהיא כאמור תנועה אידיאולוגית, להיות ככל העמים, התנועה הקונסרבטיבית היא תנועה אופרטיוניסטית שמבחינה הצהרתית לא הרחיקה לכת כאחותה, אך מבחינה מעשית צועדת היא בעקבותיה.
שורשיה בכמה יהודים יודעי ספר שהגיעו לארה"ב והתקשו להשתלב בממסד הרבני. הם חברו לקהילות שהתרגלו לחיות בהתאם לקצב החיים שהוכתב על-ידי העולם החדש, על-ידי התנאים ב"ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות". עתה 'המנהיגות הרוחנית' התבקשה להתאים עצמה לזמן, וכך אכן עשתה. ההתאמות תכפו והלכו עד כי גם היא כאחותה הרפורמית הפכה להיות למנוף להינתקות והתבוללות. בהמשך נביא גם נתונים סטטיסטיים על ההתבוללות הן אצל התנועה הרפורמית והן אצל התנועה הקונסרבטיבית. אף כי בדרך כלל אין רבנים קונסרבטיבים מקיימם נשואי תערובת, הרי רבים מהם נוהגים שכאשר מופיע לפניהם זוג הזקוק לשירות שכזה, ממליצים על חבר רפורמי שיערוך בשמחה את ה"טקס" על כל פרטיו ודקדוקיו.
מידי שנה נערכות ועידות משותפות לשתי התנועות הצועדות יד ביד בהבדל אחד: התנועה הקונסרבטיבית מפגרת אחרי אחותה הרפורמית בכמה שנים. היא נראית כפי שאחותה נראתה לפני כמה שנים, ובעוד כמה שנים תראה כפי שהתנועה הרפורמית נראית כיום. כך הטיח "רבאי" אלכסנדר שינדלר, מנהיגה לשעבר של התנועה הרפורמית, בפני חבריו הקונסרבטיביים: באחת הוועידות התפתח ויכוח על הלגיטימיות היהודית שאשה תוכל לכהן כרבנית. הקונסרבטיבים נאבקו בלהט נגד תופעה זו. אמר להם שינדלר: "עד שאתם מנסים להחזיר את תנועתי לעבר, קדמו נא את תנועתכם לעתיד, הרי ממילא אתם נראים היום כמו שאנחנו נראנו לפני עשר שנים, ובעוד עשר שנים תראו כפי שאנו נראים היום". "רבאי" שינדלר טעה רק בדבר אחד: חמש שנים בלבד עברו עד שה"רבאית" הקונסרבטיבית הראשונה "הוסמכה"… התנועה הזאת מתעדכנת אפוא והולכת, צועדת היא באון ובעקביות בעקבות אחותה הרפורמית.
התנועה הקונסרבטיבית מכילה קשת רחבה מאד של "רבאיים", החל מאלה שהם לגמרי כמו הרפורמים וכלה בכאלה שמקיימים כמה מצוות. לכן בוויכוח עת יואשמו כי אינם מקפידים על פרט זה או אחר מן המצוות את אותו "רבאיי" שנוהג להקפיד על הפרט הנידון, וכך גדל הבילבול. אך כבר אמר מנהיג הקונסרבטיבים בארץ כי לדידו המושג 'הלכה' הינו מלשון: ללכת, ללכת עם הזמן, להתקדם ולשנות...
זוהי דוגמא קלאסית לדמגוגיה. הרי מושג 'הלכה' לא מופיע בתורה. זה מושג שטבעו חכמים והם שטבעו אותו במשמעות מסוימת. אם הוא לא מקבל את המשמעות שחכמים טבעו אז למה הוא משתמש בביטוי? הרי החכמים בכל מקום בגמרא שמופיע המושג 'הלכה', "הלכה כרב", "הלכה כשמואל", משמעות הביטוי הפוכה, יש ללכת כמו זה, לא שההלכה הולכת עם הזמן. יש להוליך את הזמן לפי ההלכה, לפי הדין לפי הפסק. 'הלכה' זה מילה נרדפת לדין ולפסק. איך אפשר לשבש מושג שיש לו משמעות מקובלת על-ידי משחק צלילים סמנטי שכזה? אך זו דרכם.
שאלתי פעם "רבאיי" אחד, (אינני זוכר אם היה זה "רבאיי" רפורמי או קונסרבטיבי) אמרתי לו: צום יום כיפור מיושן בעיניכם, שמירת שבת כהלכתה וכלשונה מיושנת, סדור התפילה מיושן, למה התואר "רב" אינו מיושן? למה כה חביב עליכם תואר זה? אלא שדרך סממנים חיצוניים כאלה מושכים הם את עיני הציבור ומטעים אותו. בכמה מקומות בארה"ב, חוגגים "רבאים" רפורמיים את חג החנוכה עם מנורה ועץ אשוח. בארץ הם יופיעו עם כיפות והם ידברו על "מרן הבית יוסף" כמו שאמר "רבאיי" רפורמי בעימות טלוזיוני, אמרתי לו: במה הוא מרנך? - וכי אתה הולך לפי הלכותיו? אמר לי: לא, אנחנו מתייחסים לספרו כאל ספר הצעות, אמרתי לו: "למה לא כאל ספר תפריטים?" ספר הצעות??? היכן כתוב שזה ספר הצעות, למה אתה בכלל מתייחס?
ברעיון לסופר והעיתונאי שי הורוביץ התראינה "רבאית" אחת, והרעיון מופיע בחוברת שהוציא ארגון 'מנוף' אודות הרפורמים, והופיע באחד העיתונים בארץ בעבר. המרואיינת הינה ה"רבאית" הראשונה בארץ. התקשרנו לביתה של ה"רבאית" וענתה בתה הקטנה, "אמא לא בבית ...הרב הלכה לסרטים". רק למחרת בערב שוחחנו איתה שוב, ה"רב" הזאת היתה הנציגה המיועדת מטעם 'מרץ' למועצה הדתית בירושלים ולה, כמובן מאליו, מבטא אמריקני כבד. להלן פרוט השיחה:
- מה יכול אדם בעל נפש למצוא בדת הרפורמית מבחינה דתית?
- אני יכולה להתפלל ביחד עם כל המשפחה, נוסח התפילה פונה לאדם המודרני עם קטעי ספרות ושירה.
- אני מבין שאין לכם קו אדום, אין גבול, ובעצם תחת מסווה הדת, מבטלים אתם את כל הדת עצמה.
- אנחנו מתאימים את היהדות לציביליזציה, אנו עורכים שינויים אך לא כופים שום אורח חיים אלא מחייבים לימוד תורה וקיום מצוות.
- איזה מצוות? - שבת? כשרות? הרי הכל אתם מבטלים, היכן הקו האדום?
- זה קשה להגיד. קו אדום מבחינתי זה אחדות 'הקל', אך אצלנו בתנועה יש כל מיני דעות.
- אולי זה כהגדרתו של הרב משה שרר, ממנהיגי יהדות ארה"ב התורנית, יהדות עשה זאת בעצמך?
- לא.
- למה לא? הנה כשרות. כתוב בתורה דברים מפורשים ואני קורא בעיתון על "רב" רפורמי שאוכל שרימפס!
- כל אחד מבין את הכשרות בצורה אחרת, אנחנו לא מבטלים את השבת, את החגים, את התפילות, את המצוות, את החגים, ואת המצוות שבין אדם לחברו.
- מה אתם כן מבטלים?
- כשרות, טהרת המשפחה, הוצאנו מן הסידורים את ההתייחסות לבנין בית המקדש, כאן יש בעיה.
- איזה מצוות את מקיימת?
- אני מניחה תפילין כשאני מתפללת שחרית, זה לא כל בקר, אני נוסעת למה שנקרא 'צרכי שבת' לבית הכנסת שרחוק מהבית שלי.
- איך מתייחסים אליך חילוניים?
- יש הרבה שמרגישים שיש בין משהו לא אוטנטי".
- והודאת בעל דין כמאה עדים ויותר….
הפלורליזם והקונסנזוס (ע' מאמר "הנורמה הקונסנזוס והאנך" בסוף הספר)
ומה עם פלורליזם ביהדות? הרי במהלך ההסטוריה נוצרו גוונים רבים בעבודת האלוקים. יש חסידויות שונות, יש תלמידי הגאון מוילנא ויש תלמידי החתם סופר, יש אשכנזים, יש ספרדים, ויש תימנים ועוד. כולם נחשבים בעיני כולם לגיטימיים מבחינה יהודית. מדוע אם כך הם שואלים לא תחשבנה התנועות הקונסרבטיבית והרפורמית כעוד זרם ביהדות? מה נענה על זה?
ובכלל, המושג פלורליזם הפך להיות לערך בפני עצמו, ערך מכובד בעידננו, כה מכובד עד כי אין זה תרבותי להתנגד לו מי שיתנגד לפלורליזם יחשב כאדם חשוך ופרימיטיבי, שונא קידמה, החי בימי הביניים - כמיטב כללי הריטוריקה המפורסמת בה משתמשים כשבאים להלך אימים על מי שלא הולך בתלם.
תשובה ראשונה היא שזרם חייב ליצור תזה. לא יתכן שזרם יהיה בנוי כולו על אנטי תזה. כל אותם גווני יהדות יצרו תזות של עבודת השם ייחודית לכל אחת מהן. יש את עבודת השם שתנועת החסידות הדגישה, יש את עבודת האלוקים שהגאון מוילנא הדגיש וכן הלאה. לתנועות הללו אין תזה! אין להם חידושים בעבודת האלוקים, יש להם רק ביטולים. הם אינם מקבלים חלק זה של התורה, וחלק זה או אחר של תקנות חכמים. לעומת זאת מאמצים הם הנהגות של העולם המודרני כמו גם כמה טקסים ששאלו מהנוצרים. אין בהם איפה כל חדש והם אינם ראויים להיקרא "זרם".
נקודה נוספת היא השימוש בסיסמאות בלי לתת את הדעת על תכניהן כמו למשל פלורליזם. פלורליזם אין משמעותו שכל מה שיעלה על דעתו של כל אחד הופך להיות לגיטימי. מה דעתנו תהיה שלתנועת הצמחונים תוגש בקשה לקבל אדם שנוהג לאכול פעמיים בשבוע בשר בקר? ישאלו אותו במה אתה צמחוני? - יאמר: אני צמחוני שאוכל בשר בקר, מה אתם לא פלורליסטים? - יש גם סוג כזה של צמחונים שאוכלים בשר בקר. יאמרו לו אדוני לא כל מה שעולה על דעתו של כל אחד יהפוך לשיטה בתוך הפלורליזם. מדוע? פלורליזם משמעותו מקבילתניות - כלומר דעות המקבילות זו לזו הן לגטימיות באותה מידה בנושא מסויים. המושג הזה שלעצמו יש בו הגיון אם באמת הדעות השונות עוסקות באותו נושא עצמו.
איש לא יאמר שציד צבאים, יצירה מוסיקלית, וחימוש מסוקים כולם קשורים לאותה הגדרה. שהרי אנו פלורליסטים, ללא קונצנזוס, המכנה המשותף, אין כל מקום לדבר על פלורליזם. הקונצנזוס חייב לכלול בהסכמה מלאה את כל המרכיבים היסודיים של הנושא הנדון. לאחר שקונצנזוס זה נוסד, יכולות לצמוח ממנו דעות מקבילות, ואם כולן מתכוונות לשם שמים ונאמרו לפי הכללים הקבועים מראש בלא לסתור שום עיקר מעיקרי האמונה יאמר עליהן "אלו ואלו דברי אלוקים חיים".
כולם מדברים פלורליזם ואולם לא תמיד ברור על מה מדובר, לא תמיד ברור כי אפילו אלה המדברים אודותיו יודעים על מה הם מדברים.
משמעותו המילולית של המושג "פלורליזם" מקורה במושג האנגלי: PLURAL (פלורל) שמשמעותו: ריבוי. הוה אומר: ריבוי דעות. משמעותו הפילוסופית של המושג דורשת עיון מעמיק מעט יותר.
בעימות שהתקיים בפני סטודנטים להוראה בה נכחו ראבייי רפורמי, ראביי קונסרבטיבי, נציג ה"תנועה ליהדות חילונית הומניסטית" והוגה דעות חרדי. באותו דיון השתתף פרופ' לפילוסופיה מאוניברסיטת חיפה. הרפורמי, הקונסרבטיבי, ואיש ה"תנועה ליהדות חילונית הומניסטית" דיברו גבוהה גבוהה בשם הפלורליזם, בשמו ניסו הם לטעון כי כל השקפה שתאמר על-ידי אי מי בנושא יהדות הינה השקפה יהודית לגיטימית, ויהא הקשר שלה להיסטוריה היהודית או למחשבת ישראל הקלסית אשר יהיה, יכולה היא להחשב כיהדות...
אחר זמן ניכר, בו כל הנ"ל גרסו ושנו ושילשו פלורליזם פלורליזם, משל מדובר היה באיזושהי מנטרה או מילת קסם פקעה סבלנותו של האחראי על הדיון. הפרופ' הנכבד שתפקידו היה להשגיח על רמתו האקדמית של הדיון נטל את רשות הדבור ואמר: "רבותי אתם מחליפים רלטביזם בפלורליזם, אתם מנסים לטעון בשם הפלורליזם כי כל מה שייאמר, כל מה שיעלה על לב כל אחד, הופך להיות לגיטימי בחסות ה"פלורליזם" ולא היא! זהו רלטביזם, לאמור: יחסותיות, רק פילוסופיה זו מאפשרת לכל דבר להאמר ללא הבדל, שכן כל אחד יאמר את שעולה על לבו, לעומת זאת הפילוסופיה אודותיה אתם מדברים כלומר: הפלורליזם חייב לצמוח על יסוד קונסזוס מוסכם וכל העקרונות החשובים חייבים להיכלל בתוכו, כלומר: רק אם יוצאים לדרך מתוך הסכמה על הבסיס מכאן ואילך ניתן לדבר על פלורליזם. והרי כה הגיוני הדבר, הן כשמדברים על פלורליזם, עוסקים בפלורליזם אודות נושא מסוים, במקרה שלנו - פלורליזם בנושאי יהדות, אם אין הסכמה על הגדרת המושג יהדות ומרכיביו על מה סובב הפלורליזם?
אל ינסה אי מי להציג את עצמו כדוגל בפלורליזם במידה ולא אימץ לעצמו עיקרון זה. ועדיין יהיה צורך לברר מה חייב להיות בתחום בקונסזוס, לאמור: מי יקבע מה חשוב דיו כדי להכלל בו ומה אינו כה עקרוני כך שיוכל להיוותר מחוצה לו...
על-פי הגדרה זו אין התנועות הרפורמיות והקונסרבטיביות תנועות הדוגלות באמת בפלורליזם, שכן לשיטתן הכל פתוח לויכוח כולל העקרונות היסודיים ביותר, אדם יכול לעשות ככל העולה על רוחו ועדיין לראות עצמו כיהודי ואת התנהגותו כלגיטימית.
אם רוצים לעסוק בפלורליזם ביהדות יש קודם כל להגדיר מהי יהדות? ומהם מרכיביה ההכרחיים שבהעדר אחד מהם אין עוד יהדות. רק אחרי הבהרת האלמנטים האלה, יש מקום לדבר על פלורליזם.
כיון שעלינו להגדיר את המאפיינים האלמנטריים בהגדרת המושג יהדות, עלינו להגדיר תחילה מהי הגדרה.
אם יאמר אדם שהגדרת שולחן היא: 'רהיט העשוי מעץ', ההגדיר את השלחן? האם העובדה שהשולחן שעליו אני כותב עכשיו אכן עשוי מעץ, הופכת את ה'עציות' לחלק מהגדרת השולחן? ברור שלא. ומדוע? המושג הגדרה נגזר מלשון "גדר". גדר עושה שתי פעולות: מפרידה ומאחדת. מפרידה היא את המוגדרים מכל השאר, ומאחדת את כל האמורים להיות כלולים בהגדרה תחת קורת גג אחת. כל הגדרה שאיננה עונה על שני הקריטריונים הללו, אם אינה מפרידה מאפיינת או אינה כוללת את כל השייכים - אינה בכלל הגדרה. ומכיוון שיש הרבה מאד רהיטים נוספים העשויים מעץ, ומכיוון שלא כל השולחנות עשויים מעץ, הרי ה'עציות' בשולחן זה איננה חלק מהגדרתו.
אתה שואל במה מתבטאת יהדותך, אתה ה"רבאיי" הרפורמי? הרי כבר שמענו את ה"רבאית" הרפורמית הראשונה בישראל, שאין אצלם כל קו אדום מחייב מלבד יחוד 'הא-ל'. (להלן נראה שהרבה מה"רבאים" הרפורמים לא מקבלים גם את זה - כפי שהיא אמרה: "יש אצלנו דעות שונות"… אך בייחוד 'הא-ל' גם המוסלמים מאמינים כך שזה לא מאפיין את היהדות. יאמרו: "מצוות שבין אדם לחברו", האמנם כן? אם לא מאמינים במעמד הר סיני, מתי הצטוו על בין אדם לחברו? אלא שאין כוונתם באמת ל"מצוות" שבין אדם לחברו, הכוונה היא על התנהגויות מסוימות במערכת היחסים שבין אדם לחברו. אדם בא ואומר היהדות שלי מתבטאת בטוב לבי, באהבת האדם שבי, באהבת ארצנו, ובאהבת ארץ ישראל. אבל גם האמריקאי אומר שהוא אוהב אדם, גם בניו-זילנד אומרים שאוהבים את המולדת, גם הפלשתינאים אומרים שהם אוהבים את ארץ-ישראל, וגם הדרוזים והצ'רקסים אוהבים את מדינת ישראל. האם זה הופך אותם ליהודים?
מכיון שכל אותם אלמנטים אינם מאפיינים רק את היהדות, הם לא חלק מהגדרת היהדות. ממילא בהפכם את היהדות למערכת פולקלוריסטית אוניברסלית אין בין "יהדות" מלאכותית זו שלהם לבין מערכות הפולקלור של עמים אחרים ולא כלום. לכן בקלות שכזו מוכנים להתאחד עם בני עמים אחרים, כי אין שום דבר שמבדיל. התנועות האלה הפקיעו מעצמן את הזכות האינטלקטואלית לכנות את תנועותיהן בתואר "יהדות". הרי בעצם העובדה שבקלות שכזו ממליצים הם על נשואי תערובת, או אפילו על מה שהם מכנים "גיור" לצורך נישואין, הרי שני בני זוג לא יוכלו לחיות ביחד אם החלק המרכזי ביותר של חייהם שונה זה מזה. וממילא, אם באמת היהדות היתה תופסת מקום חשוב כלשהו בליבם של מאמיני הרפורמה או הקונסרבטיביות, איך היה עולה בדעתם נשואי תערובת? - אלא שזאת היא רמת היהדות שלהם, משהו פולקלוריסטי מִשְנִי וחסר חשיבות לחיים, ולכן העובדה שבני הזוג מקורם בדתות שונות אינה מהוה אבן נגף - לדעת הרבאיים הללו - ל"נשואין" מוצלחים…
למעלה מזה, גם אם יצביע אדם על ענין יחודי לו ולקבוצתו, לא יהפוך הדבר למאפיין "יהודי" רק בגלל שאנשי הקבוצה יהודים. יש צורך באלמנט נוסף הלוא הוא המבט ההיסטורי. נתאר לעצמנו שאדם יוצר שעונים ועל כל אחד מהם הטביע את השם "סייקו" וכך מנסה הוא למכרם בשוק במחיר זול לאין שעור יותר ממחירו של שעון סייקו מקורי. מקץ כמה שבועות יקבל מיודענו הזמנה למשפט שם יואשם בגניבת זכויות ובשמוש ללא היתר בשמה של חברת סייקו. אם איכותם של שעוניו ירודה, הוא עלול גם להתבע על הוצאת שם רע לחברה. הלה אינו לוקח עורך-דין, יודע הוא את אשר לפניו, כשיעמוד לפני בית-המשפט הוא יענה רק טעון אחד: 'אני מאד מחבב את חברת סייקו היפאנית ואת מוצריה. זה סייקו שלהם ולי יש את סייקו שלי', כל אחד והסייקו שלו. מיודענו יפסיד במשפט ולו רק בגלל סיבה אחת - השם כבר תפוס. חברת סייקו היתה קודם, ואיש לא רשאי לעשות שמוש בשם כרצונו...
האם המושג "יהודי" חשוב פחות מכל מותג מסחרי מטופש? האם יעלה על הדעת שכל אחד יוכל לעשות במושג "יהדות" כראות עיניו? האין כללים ברורים מה הם מאפייני היהדות? וכאן מגיע השקר הגדול שהם זורקים לחלל העולם, הם יאמרו: 'מה, וכי היהודים היו נראים תמיד כמו האורתודוכסים? וכי לפני 500 שנה לבשו את הבגדים האלו? וכי לפני 1000 שנה דברו אידיש?' והם מתעלמים לחלוטין שלא על זה אנו מדברים. אנו מדברים על הבסיס, על הקונצנזוס, על המכנה המשותף שקישר את כל מי שההין לקרא לאמונתו בשם יהדות ולאורך חייו כאורח חיים יהודי במהלך כל ההסטוריה בכל תפוצות ישראל.
מה הוא המכנה המשותף בכל הגלויות, בכל המקומות, בכל תפוצות ישראל לאורך כל ההסטוריה? שלשה עשר עקרי האמונה ובתוכם: תורה משמים, שכר ועונש, תורה שבכתב, תורה שבעל- פה עד השולחן ערוך, כמתחייב. אחד משלשה עשר עקרי האמונה אומר: אני מאמין באמונה שלמה שהתורה הזו לא תהא מוחלפת ולא תהא תורה אחרת מאת הבורא יתברך שמו. זה חלק מהקונצנזוס שהוסכם היסטורית ע"י כולם ובלעדיו אין לא קיים המושג "יהדות". אנו חוזרים ומדגישים שאין אנו מתכוונים שמי שלא מאמין חדל להיות יהודי, כפי שהרפורמים מנסים כל הזמן לטעון, כפי שאהוד ברק גם התבדה להאמין או לא להאמי,ן אלא להשתמש. אנו מדברים על יהדות, אני מאמין באמונה שלמה שהתורה הזו לא תהא מוחלפת בתורה אחרת מאת הבורא יתברך שמו. למחוק את עיקרי היהדות, ליצור צורה חדשה ליהדות סותר את העקרון של התורה הזו לא תהא מוחלפת.
את כל זה תנועות אלו עושות בשם "הפלורליזם הקדוש"! כשהמושג פלורליזם עצמו איננו מתאים לכך? אין זה פלורליזם אלא רלטביזם. רלטביזם זה יחסיותיות במסגרת פילוסופיה זו כל מה שכל אחד יגיד הוא לגיטימי. אבל לא רק עיקר זה אינו מקובל על הרפורמים. הם אינם מקבלים את רוב עקרי האמונה, בחלק מהם אינם מכירים כחלק משיטתם, כמו תורה משמים, שכר ועונש, תחית המתים. ואילו באותם עקרי האמונה העוסקים באלוקים הם אינם מחייבים את מאמיניהם להאמין.
הגיע הזמן שנמסור כמה נתונים סטטיסטיים. הנתונים דלהלן הינם תוצאות מחקר שנעשה על ידי שני מתמתיקאים וכלכלנים גורדון והורוביץ, ממצאיהם התפרסמו בעיתון "ג'ואיש אובזרבר" ו "ג'ואיש ספקטטור":
53% מהרפורמים נשאים לבני זוג לא יהודים.
20% מה"רבאים" הרפורמים שהוכתרו בין 1968 ל-1974 מצהירים שהם אינם מאמינים באלוקים - שהם אתאיסטים.
60% מהרפורמים חוגגים את חג המולד.
80% מהרפורמים לא ערכו לבניהם חגיגת בר מצוה.
40% אינם אוכלים מצות בפסח.
44% אינם עורכים סדר ליל פסח.
אין צורך במילה נוספת, שני הנתונים האלה: 53% נישואי תערובת אצל הרפורמים כלומר - רוב הנישואים הם נשואי תערובת. והעובדה ש20%- מה"רבאים" הרפורמים מצהירים שאינם מאמינים באלוקים - אומרים הכל...
"בניו יורק טיימס" ב-15.1.79 נמסר ש-300 מהרבנים הרפורמים עורכים נשואי תערובת, 157 מהם מודים בכך בגלוי, 16% עורכים את זה בכנסיה עצמה.
כאמור, 20% מה"רבאים" הרפורמים ש"הוסמכו" אחרי 1967 אינם מאמינים באלוקים כלל, 76% מאמינים באלוקים לפי "הגדרה אישית" שלהם בלבד, ורק 10% מאמינים באלוקים לפי התפיסה המקובלת, המסורתית. הנתונים הללו התפרסמו ב 9.2.73 כלומר מדובר על "רבאים" רפורמים שהוסמכו בין 1967 לבין 1973. מאז המצב רק החמיר. המחקר נערך על-ידי תאודור לן, ונקרא "הרב בבית הכנסת בתנועה הרפורמית".
אהרון בכר כותב בעיתון "דבר" (9.2.73) כותב: "כשאתה רואה קהל יהודי נוהר אל בית תפילה רפורמי בדרך לטקס הדלקת נרות חנוכה וחולף על פני שני עצי אשוח המוצבים בכניסה הדברים מתבהרים לך כמו מעצמם. היהדות הזאת היא לא זה ולא זה, זאת זכותם. השאלה היא האם ניתנה להם הזכות להשפיע על ההלכה היהודית או להסתופף בצילה?"
לא נוסיף נתונים נוספים, רק נאמר שאחוז נשואי התערובת אצל הקהילה הקונסרבטיבית מגיעה ל-37%. כך, כפי שאמרנו, מדובר במערכת המפגרת במעט אחרי התנועה הרפורמית. אלא שכאן אחיזת העיניים עלולה להיות יותר גדולה. עלינו לזכור כי העובדה שאצל הקונסרבטיבים נשואי התערובת פחותים מעט מאצל אחיהם הרפורמים אינה בגלל דתיותם המרובה, אלא בגלל שהחברים בקהילה קרובים מלכתחילה מעט יותר ליהדות.
לאור כל הדברים שנאמרו עכשיו ברור איזו מן יהדות היא, אם 20% מן הרבנים מכריזים שאינם מאמינים כלל באלוקים, הכרזה זו אינה מונעת מהם להחשב כ"רבאים" מן המניין בתנועתם… חברי בארגון 'מנוף' הוציאו חוברת אודות מעללי הרפורמים וקראוה: "הרפורמה בדרך לנצרות חדשה", שאלתי אותם: רבותי , באיזה סעיף בשולחן ערוך מצאתם היתר לפגוע כה קשות במאות מיליוני נוצרים ברחבי העולם? איך אפשר להשוות? הרי ה"דת" הרפורמית רחוקה מהיהדות לאין שיעור יותר מהנצרות, הנצרות מאמינה באלוקים, הנצרות מאמינה בתורה משמים, במעמד הר סיני. כפי שאמרנו רוב ה"רבאים" הרפורמים אינם מאמינים באלוקים. זאת ועוד, הנצרות לא מנסה לטעון: "גם אנו יהדות", מה שהרפורמה מנסה לומר, ולתקוע ציפרניה גם כאן, בחומת ארץ ישראל שנבנתה בעמל והיא עדינה ושבירה כל כך.
למעשה הרפורמה אינה דת כלל אלא קבוצת אנשים שחברו יחד למטרות סוציואקונומיות, פולקלוריסטיות שכן היכן מצינו דת שאין בה לא מצוות ולא צורך להאמין אמונה כלשהי באלוקים?!
שאלה: ומה בדבר הגיור הרפורמי והקונסרבטיבי?
תשובה: הגיור הרפורמי והקונסרבטיבי, הינו גיור מעולה!! הרי מי קובע מי יהפוך להיות מוסלמי, לא הקאדי? מי קובע מי יהפוך להיות נוצרי - לא הכומר? ובכן מי יקבע איך אדם נהיה רפורמי? - המנהיג הרפורמי. ומי יקבע איך אדם נהיה קונסרבטיבי? - המנהיג הקונסרבטיבי. מה זה קשור ליהדות? על ידי "גיור רפורמי" או "גיור קונסרבטיבי" יכול אדם להפוך להיות חבר בדת הרפורמית או הקונסרבטיבית, לעולם לא להיות יהודי… שכן כאמור אין כל קשר בין הקבוצות האלה לבין היהדות.
צריך להבין זאת. בספר "עריסת הבמבוק", פרופסור אלן שורצבאום - סוציולוג, מתאר את החויות שהוא עבר ברצונו לגייר את ילדתו אותה אימץ בסין. לשם כך הוא ברר את השיטות בזרמים השונים, הוא נפגש עם "רבאי" קונסרבטיבי וכך הוא מתאר את החויה:
"חזרתי על ספורה של בתי כיצד היא הגיעה אלינו ועל רצוננו לגיירה, הרבי הזה השיב: זה באמת מרתק, תמיד התענינתי בהיסטוריה הסינית,
- אכן, כבוד הרבי, אמרתי, קראתי מעט על ההסטוריה הסינית, הנושא מאד מעניין. אך אנו באנו לדבר על גיור,
- אה כן, הוא אמר, אוכל להכין ללא קושי את המסמכים.
- ברברה, אשתי נראתה נבוכה: האם אין הגיור כולל טבילה במקוה?
- ובכן אם זה רצונכם, נוכל לערוך את הסידורים המתאימים כדי להשתמש לצורך זה בבריכת השחיה של מרכז הקהילה היהודית. על פי הבעת פניה של ברברה יכולתי לראות שהיא המומה כמוני, האם דבר זה נחשב כמקובל?
- יש דעות המאשרות שמוש בבריכת שחיה. שמעתם? כאשר תהיו מוכנים לכך אין עליכם אלא להתקשר למזכירתי, ברשותה הטופס הסטנדרטי עליכם למלא, אם תתנו לה את הפרטים אוכל להכין את המסמכים. בודאי שהנכם מבינים שכל זה כרוך בתשלום, תשלום סמלי בלבד עבור השירות. אמנם הבנו,
- תודה לך רבי, האם עלינו להבין שגיורה של בתנו ענין פשוט של מילוי מספר טפסים על ידך?
- כן, כפי שאמרתי עליכם לספר תחילה מספר פרטים אישיים כגון שמותיכם העבריים ושמות של אבותיכם. אך העניין אינו מסובך כלל, חוששני שמצפה לי בשעה זו פגישה נוספת, אשמח מאד אם בעתיד הקרוב תהיה לנו הזדמנות להפגש שנית ולשוחח באופן מעמיק על התרשמותכם וחויותיכם מתרבות סין, אני מאחל לכם הצלחה, ברוכים הבאים לקהילתנו.
פרופסור שורצבאום ההמום אמר לאשתו: "את יודעת, יותר מכל מטריד אותי שהרבי תאר את הגיור כפעולה כה פשוטה, כמעט כמו מעבר דרך דלת פתוחה, גישתו היתה כה אדישה ושטחית, הרי השגת אזרחות אמריקאית היא מסובכת יותר, ושבוע שעבר התקשרתי למשרד ההגירה והאזרחות כדי לברר מה עלינו לעשות, אמרו שראשית יש תקופת המתנה של שלש שנים, אח"כ עלינו להציג מסמכים אחדים המתיחסים לאזרחות שלנו, יש סדורים שונים, יש טקס השבעה, לפי הרבי הזה אין צורך בכל השלבים הללו בכל תהליכי הגיור, ואם זה באמת כל כך לא רציני, אולי באמת לא צריך גיור".
בעקבות האכזבה מה"רבאי" הקונסרבטיבי, הלכו לרבי קלאן מנהיגה הרוחני של הקהילה הפרוגרסיבית הרפורמית.
"…בודאי שאהיה מוכן לדון בגיורה של בתך, אנחנו כעת בעיצומה של מגבית לשם הקמת מבנה עבור קהלתנו, ועד שלא יהיה לנו בנין משלנו משתמשים אנו בבנין הכנסיה בשדרות פורסט, האם אתה רוצה לפגוש אותי שם?"
הם הלכו לכנסיה, מקום מאד מענין לדבר בו על גיור - בכנסיה,
- "בא ונעשה את הטקס בלווי שקופיות מסין וקטעי מוסיקה מתאימים". "רבאי קליין, שאלתי, האם נחוצה טבילה במקוה?" - "אה, אני מעולם לא עמדתי על דרישה זו, יש גם בעיה טכנית. "אמור לי, התגריתי בו, כיצד יוכלו שקופיות על סין וקטעים מוסיקאלים להוביל למעורבות ביהדות?" "יהדות, אמר הרבי, ברוב חשיבות מחייבת פעילות אינטלקטואלית ולא פעולות מכניות וטקסים עתיקים המבטאים שמירת אמונים הנעשים כמצוות אנשים מלומדה. גישתנו מאפשרת לכם למזג ישן עם חדש חויות הווה עם זכרונות הסטורים".
כך זה היה לפני כ-20- שנה, היום אפשר לעשות את זה בפקס או באינטרנט, וגם בזאת אין צורך, די לומר שהוא מעוניין להצטרף לעם היהודי. אפשר לעשות את זה ע"י שחבר מביא חבר, כמו במועדון קינג דויד, אתה יכול להכנס בשדה התעופה עם אדם נוסף בתנאי שאתה חבר, כמו במועדון דיינרס. ולמעשה אם אחד מבני הזוג נשוי בנשואים כלשהם, גם נשואים אזרחיים, הוא יהודי, השני נהיה אוטומטית יהודי. כלום אין בכל זה בזיון לאומי? הרי יותר קל להיות יהודי מאשר אזרח של קונגו, מה המשמעות של גיור כזה? אז יש מקומות שיש קורסים לגיור, יש מקומות שמחייבים יותר, יש מקומות שמחייבים פחות, רבי זה לא מכיר בגיור של רבי זה וכו' וכו'. מה קורה פה? ההסבר המעמיק הוא כזה: כדי שאדם יהיה מוסלמי, צריך להכנס למסגד וללבוש את הטורבן והוא נהיה מוסלמי. כדי שאדם יהיה נוצרי גם לצורך זה לא יערימו עליו קשיים.
כאמור לעיל יכול אדם להפוך לנוצרי בטכס קצר ביותר, אך לעולם צרפתי לא יהיה בן העם האנגלי. אם אדם רוצה לקבל אזרחות של מדינה הוא צריך לעבור תהליכים קשים מאד, כמו שהאזרחים שנמצאים בארה"ב יודעים אותם. לעומת זאת יהדות זאת דת ולאום ביחד, וממילא גם אזרחות של ארץ ישראל ברגע שאדם הופך לבן הדת היהודית הופך הוא גם לבן הלאום היהודי ונהיה אזרח של ארץ ישראל.
ואולם לשיטתם, איך יתכן שידרשו מתן אזרחות ישראלית לאלה שהתקבלו ל"דת" הרפורמית על ידי מה שהם מכנים "גיור"? הן בכל מקום בעולם הדבר כרוך בתהליך ארוך? והרי הרפורמים בעצמם הצהירו שיהדות זה רק דת ולא לאום, "הוי אדם בצאתך ויהודי באוהלך" ולכן מסתפקים הם בטכסים קצרים ומהירים כמו שדורשות הדתות האחרות (ואף פחות…). מזווית ראיה זו כמובן שאין מה לדבר על אזרחות אוטומטית של ארץ ישראל לכל מי שעבר גיור רפורמי בפרט ולכל מי שמאמין בדת הרפורמית בכלל.
גם ביניהם לבין עצמם יש גישות שונות בדבר, "רבאי" רפורמי שמגייר בטקס, לא מכיר בגיור בפקס, ו"רבאי" רפורמי שמגייר רק אחרי קורס לא מכיר בגיור של טקס בלבד. "ראבי" קונסרבטיבי לא מכיר בגיור הרפורמי, לעומת זאת כולם כאחד מכירים בגיור האורתודוכסי, אשר על כן כלום אין זה הגיוני שחוקי המדינה יאמצו את המכנה המשותף הרחב ויכירו בגיור האורטודוכסי בלבד?
דומה הדבר לתפילה בכותל המערבי, אף אחד לא אומר להם איך להתפלל בבתים שהם הקימו לפולחניהם. אך כשהם באים ודורשים הכותל המערבי הוא של כלם אנחנו גם רוצים להתפלל שם לפי אמונתנו, זאת אחיזת עיניים. זאת משום שהאורתודוכסים הממלאים תמיד את רחבת הכותל המערבי לא יכולים להתפלל במקום במידה ויש שם תערובת של נשים וגברים. לעומת זאת הרפורמים לא חייבים להתפלל בתערובת. הרי אין שום הלכה רפורמית המחייבת להתפלל דוקא בתערובת. ממילא, המכנה המשותף שכולם יכולים לחיות איתו הוא לא להתפלל בתערובת, כי כך כולם יכולים להתפלל. לעומת זאת אם ינהיגו פינה לתפילה בתערובת, זה יגרום לכך שאחרים לא יוכלו להתפלל במקום. והרי רואים בכותל המערבי שישנם עדות שונות ומנהגים שונים ואף אחד לא מפריע, משום שאף אחד לא יכול לומר שמפריע לו שמישהו בצד מתפלל לפי מנהג אחר, אך שומרי המצוות אינם יכולים להתפלל אם יש תערובת נשים וגברים בסביבה.
מה להם ולמדינת ישראל?
כיוון שלרפורמים ולקונסרבטיבים אין קהל יעד טבעי במדינת ישראל, הם נדחקים לכאן באופן מלאכותי תוך כדי שמתשמשים הם בשירותיהן של מפלגות אנטידתיות כמו מר"ץ ושינוי, עולה השאלה מאליה, מה הם מחפשים כאן?
מתברר שהרפורמים וגם הקונסרבטיבים משקיעים מאמצים רבים וכספים רבים דוקא במדינת ישראל, גליונות הז'ורנאלים שלהם מלאים קריאה לצבור לתרום עבור מאמצי החדירה במדינת ישראל, מה פשר התשוקה הזו?
התשובה היא: בראיון שצוטט לעיל הודתה ה"רבאית" הרפורמית כי הצבור רואה בהם "משהו לא אוטנטי" ואכן משוועים הם לקורטוב של הכרה. בעוד ששומרי המצוות שכל סדר יומם ואורח חייהם מוקף בסימנים דתיים, ניכרים בלבושם בחינוכם בבתי הספר שלהם ועל כל צעד ושעל, אינם זקוקים להכרה חיצונית תחוקתית ביהדותם על ידי המדינה. לעומתם, הרפורמים והקונסרבטיבים אינם שונים במאומה מהגוי הממוצע ממילא משוועים הם להכרה. לפני מלחמת העולם הראשונה, היו המדינות בארופה מדינות דתיות ושומה היה על כל אדם להשתייך לדת מסוימת, בגרמניה הוכרה התנועה הרפורמית על ידי הממשלה כמייצגת רשמית של היהדות, וכך גם באוסטרו-הונגריה, כיום רוב המדינות העולם, כולל ארה"ב, אינן מדינות דתיות, אין קשר בין דת ומדינה. וממילא אינן בנות-סמכא לתת או לא לתת הכרה לקבוצה דתית זו או אחרת. לעומת זאת, מדינת ישראל מקיימת זיקה בין דת ומדינה, רק כאן יכולים הם לזכות להכרה. אם כאן הם יקבלו הכרה יהיה זה עבורם הישג תעמולתי ממדרגה ראשונה.
לאור זאת ברור כי הקשר בין הרפורמים לבין מר"ץ הוא קשר לא קדוש. מרץ רוצים באמת ובתמים להפריד דת ממדינה, והרפורמים חייבים שיהיה קשר בין דת ומדינה, ביום שבו יפרידו בין דת ומדינה לא יהיה להם יותר מה לחפש פה כי לא יהיה מי שיתן להם פה הכרה. והרי קהל אין להם פה מאחוריהם, הישראלי הוא ישר, הוא איננו סובל זיוף, הוא איננו סובל הצגות. אם אתה שומר מצוות - שמור, אם אתה אינך שומר מצוות - אל תשמור, אך אם בית כנסת אז שיהיה בית כנסת. הוא לא רוצה משהו שלא כאן ולא כאן.
בעקבות לחצים פוליטיים ומשפטיים הקימה ממשלתה של מדינת ישראל ועדה ובראשה שר - יעקב נאמן - לדון בדרכים לגשר על המחלוקות בשאלת הגיור. הועלה רעיון שעל פניו נראה משונה - הגיור יהיה אורטודוכסי בלבד אבל באולפנים בהם ילמדו המעוניינים בגיור יהיו שותפים גם הרפורמים והקונסרבטיבים, וכי יש דבר שהרפורמים דורשים והאורתודוכסים לא דורשים? על מה יתנו להם להרצות? על תרבות סין? אלא מה, נפתח להם אולפנים משלהם, אך הגיור יהיה על ידי הרבנות, איזה רב מהרבנות יסכים לגייר מי שלמד אצל הרפורמים? וממילא או שזה תהיה הטעיה מטעם המדינה, או שאף אחד לא ילך לשם ממילא. מה אז הם לא יתפסו את זה? אך מה, אם אכן יסכימו לזה הרפורמים הרי זה רק בגלל שיראו בכך קורטוב של הכרה…
לכן עלינו להתנגד לרעיון האולפנים המשותפים בכל תוקף, הן את ההכרה הזו אין אנו יכולים לתת להם בשום פנים ואופן. כמו שלא ניתן למוסלמים ללמד באולפני גיור כך אין לרפורמים ולקונסרבטיבים מה לחפש שם.
הרפורמים והקונסרבטיבים הם רוב העם היהודי, האמנם?
"רוב העם היהודי" - שקר גס! רוב העם היהודי בארה"ב איננו דתי, גם לא רפורמי. חלק מאותם יהודים חילוניים אכן רשומים בקהילה רפורמית, במה זה מתבטא? הרי אמרנו כבר שעשרות אחוזים מהמגדירים עצמם כרפורמים אינם מקיימים שום מצוה דתית, גם לא רפורמית. אלא שאפילו מי שהוא חילוני גמור רוצה בבוא היום להקבר בקבורה יהודית, רוצה להשתתף בתפילת יום כפור, לשם כך עליו להיות חבר בקהילה, נרשם הוא אפוא לקהילה רפורמית, בכך אינו הופך כמובן לרפורמי. לעומת זאת רוב מוחלט של בתי התפילה היהודיים בארה"ב הינו אורטודוכסי. בכל רחבי ארה"ב יש 900 בתי תפילה רפורמים וקונסרבטיבים לעומת 3000 אורתודוכסים. והכוונה לבתי הכנסת הרשמיים ה הרשומים כבתי כנסת. השטיבלך הקטנים בבורו-פארק אינם רשומים בכלל. שלשת אלפי בתי הכנסת האורטודוכסיים הללו פעילים יום יום ורובם פעילים במשך כל היום. לעומת זאת בתי התפילה הרפורמיים והקונסרבטיבים פעילים לכל היותר פעם בשבוע. אין תפילות שלש פעמים ביום ואף לא פעם ביום, תלמיד מ"היברו יוניון קולג'" בירושלים העיד בראיון בתוכנית 'הכל דבורים' ב'קול ישראל' ואמר: "איני מבין מה הקשר שלהם לדת, ראיתי שם אולם שצריך לשמש כבית כנסת, למדתי שם חודש שלם ולא ראיתי ולו פעם אחת מישהו מתפלל שם".
"לנתק חלק מהעם"
עוד סיסמה, מי מנתק? הרי ידוע שברגע שינתן להם מעמד רשמי, ייפתחו ספרי רשום נפרדים, הרי את גדולי ישראל לא יזיזו מדעתם וכולם יודעים את זה. וברגע שיפתחו ספרי רשום נפרדים תהיה זו בכיה לדורות לגבי חלק גדול מהצבור. כל מי שירצה להרשם ירשם ומי שלא ירשם, תוך זמן קצר יסגרו ספרי הרישום - וזהו. ויהיו פה שני עמים, כי נישואין לא ע"פ דת משה וישראל בחלק מהם תופסים לחומרה. גירושין - לעולם לא, לכן המתגרשים בטקס אזרחי נחשבים עדיין כנשואים. אם האשה תתחתן שנית הילדים יהיו ממזרים וזהו. לכן דוקא הנסיון לדרוש הכרה פה בארץ ישראל גורם לפלוג העם בצורה שלא היה לה תקדים. הרפורמים והקונסרבטיבים מנסים להעלים עובדות אלו, נסיונות העלמה אלה הינם חלק מהמערכה לזכות בהכרה בכל מחיר ולא אכפת להם כלל שכתוצאה מזה יפגעו אנשיהם. אחת הנפגעות מההעלמות כתב מכתב למערכת כתב העת "שיקגו ג'ואיש סנטנל" ב 11.10.64:
"הרשה לי לספר לך על הנסיון המכאיב והמר ביותר" אומרת נערה "שהיה מנת חלקי לאחרונה ושהיה יכול להימנע לו לפני 21 שנה היו אומרים לאמי את מה שגליתי אני מאוחר מדי. אני בת 21 תלמידת השנה השלישית בקולג'. ממוצאי הנני ממשפחה רפורמית, משפחה רפורמית ותיקה. הייתי פעילה בקבוצת הצעירים, הופעתי לטמפל, נחשבתי תמיד כחומר טוב. בעת למודי עמדתי להתארס עם בחור ממשפחה אורתודוכסית שלמד מבית הספר לרפואה. מאחר ויש בי כנראה נטיה לדת, לא רק שרציתי, אלא השתוקקתי ממש למלא אחרי כל הדרישות הדתיות שהציב לגבי שבת, כשרות וכל השאר. כאשר קבענו את תאריך החתונה נפגשנו עם הוריו בבית הכנסת של חתני. בשלב מסוים הוא שאל אותי הרב המחתן שאלות שנשמעו כשאלות שגרתיות וביניהן האם אחד מהורי היה אי פעם גרוש, עניתי כן. אמי היתה נשואה זמן קצר ביותר לפני שנישאה לאבי. ואז שאל אותי הרב אם בנוסף לגירושין אזרחיים קבלה גם גט יהודי? צחקתי ואמרתי שאשאל אותה אך יש לי ספק גדול בדבר שכן אנחנו כיהודים רפורמים לא האמנו שיש צורך ביותר מגירושין אזרחיים. שניהם הרב וחתני היו נראים לפתע מוטרדים ביותר, הרב הציע כי אברר את העניין אצל אמי במהירות האפשרית. פניתי אליה והיא אישרה כי לא קיבלה גט ויותר מזה עלי לציין כי לא היה לה מושג כל שהוא שדבר כזה עדיין קיים. לא הבנתי את חומרת הבעיה עד שפגשתי את הרב ואת חתני שוב והם הודיעו לי כי בתנאים אלו אי אפשרי עבורנו להנשא מאחר ולאמי אין גט. לפי הדין היהודי היא נחשבת עדיין כנשואה לבעלה הראשון ומשום כך אחי אחיותי ואני אסורים לבוא בקהל - ממזרים. זה לא רק שהרב לא רצה להשיא אותנו, ואני משוכנעת שרבי רפורמי היה עושה זאת, אלא חתני יהודי אורתודוכסי שומר מסורת לא היה מוכן לשאת אותי והאירוסין בטלו. מה שאני רואה כאיום ונורא הוא למה לא נאמר לאמי בזמנו ע"י הרבי הרפורמי משהו כמו מנקודת מבט של היהודים הרפורמים גירושים יהודים אינם נחוצים. אולם עליך להיות מודעת לכך שאם ילדיך ירצו יום אחד להנשא לאורתודוכסים הם פשוט לא יוכלו להנשא. אני חושבת שאם היא היתה מודעת לכך היא היתה דואגת לגט, משום שאחרי הכל אין משהוא אצל הרפורמים האוסר לקבל גט, לא אמרו את זה בכלל".
גם "רבאי" קליין, ה"רבאי" הרפורמי אליו הלכו פרופסור אלן שורצבאום ואשתו בענין גיורה של בתם, לא התנדב מעצמו ליידע אותם שה"גיור" הנערך על ידו לא יוכר,
"לא נתרום".
מתברר שמדינת ישראל כולה חרדה - הם לא יתרמו כסף!!! האם כסף באמת נחשב לגורם כשמדובר על עתיד העם היהודי? יהודים שהיו מוכנים להקריב את חייהם בשביל עתיד העם היהודי, ילדיהם פתאום מדברים על כסף, על תקציבים?
ובכלל מה עניין תרומותיהם לכאן ומה יהיה אם תורם גדול לאוניברסיטה ידרוש לקבל תואר דוקטור לפיסיקה אטומית כאות הוקרה על תרומתו? האם בגלל שמישהו יתרום מליון דולר למגבית יוכל להתקבל לעבודה כרופא בכיר בשערי צדק או בהדסה? אפשר לתת לתורמים אזרחות של כבוד של מדינת ישראל, משהו כזה עם עץ באיזה יער. אבל שום כסף שבעולם לא יוכל להפוך גוי ליהודי.
מעבר לכל זאת היום כבר ידוע, שספור התרומות הגדולות אינו מתאים לעובדות. הרי אחוז גדול מהכספים שניתנים לסוכנות ולמגבית נשארים שם בקהילות שלהם.
אנו מביאים יהדות למי שאינו יכול לעמוד בדרישות האורתודוכסיה.
גם טענה זו בשקר יסודה, לו היו הרפורמים מכבדים את האורטודוכסיה ואומרים: אנו פונים למי שקשה לו לעמוד בדרישות האורטודוכסיה, היינו צריכים להדרש לטענה, אבל העובדות הן שהם שלועגים הם על האורטודוכסיה ולוחמים נגדה. מלבד זאת, האם באמת הם מביאים יהדות לפינות כאלה שהיהדות לא היתה מגיעה בלעדיהם? האם פועלים הם למניעת התבוללות?
הג'ואיש קורוניקל, מציג את הסטטיסטיקה שפרסם הורוביץ, חוקר אמריקאי, באמצעות טבלה.
מתוך מאה אנשים מכל אחת מהקבוצות הבאות: חילוניים, רפורמים, קונסרבטיבים, דתיים, וחרדים, שחיים היום בארה"ב כמה ישאלו יהודים בדור הרביעי - אצל הנינים.
שני נתונים מכתיבים את התוצאה: אחוז נישואי תערובת - ההתבוללות, ומספר הילדים במשפחה.
אצל החילוניים בארה"ב יש ממוצע של 72% נישואי תערובת ו-1.62 ילדים למשפחה, לפי הנתונים האלה יוצא שבדור הרביעי ישארו מהם רק 5 יהודים, ממאה רפורמים עם 53% נשואי תערובת ו1.72- ילדים למשפחה ישארו 13. ממאה קונסרבטיבים עם 37% נשואי תערובת ו-1.82 ילדים למשפחה, ישארו 24. ממאה דתיים, עם 3.9 ילדים למשפחה ו 3% נשואי תערובת, ממאה יהיו 329, וממאה חרדים עם 3% נישואי תערובת ו-6.4 ילדים למשפחה ממאה היום יגיעו ל-2,388.
תאמרו הרי יש בכל זאת הבדל בין 53% נישואי תערובת אצל הרפורמים לבין 72% אצל החילוניים, אם כן הרי בכל זאת מונעים הם נישואי תערובת אצל החילוניים? צריך לזכור שאלה שמגיעים לרפורמים הם אלה שיש להם גישה למסורת ומלכתחילה אינם חילוניים לגמרי. אם לא היתה הרפורמה, ייתכן שחלקם היו מגיעים אל האורטודוכסיה. ההבדל בין החילוני הנישא בנישואי תערובת לרפורמי הוא: שהחילוני הנישא בנשואי תערובת, יש איזה סיכוי שתהיה לו נקיפת מצפון, ביודעו שבהינשאו לגויה/גויה בוגד הוא בעמו, ובארצו, במולדתו, ובהוריו.
לעומתו הנישא על-ידי "ראביי" רפורמי אין לו כל נקיפות מצפון, כלל לא עולה בדעתו שדבר מה אינו כשורה… ה"ראביי" הרפורמי העומד ביחד עם הכומר (או בלעדיו) בטקס ה"נשואים" ו"מקדש" אותו כביכול "כדת משה וישראל", גוזל ממנו גם את הזכות שתהיה לו נקיפת מצפון. ואנחנו לא עמדנו בדברים על כל מיני תופעות חריגות ומשונות בהתנהגויות רשמיות של קהילות רפורמיות בעולם. לא ספרנו על הרבי הליבראלי בסאן-פאולו שכתב מכתב מלא התפעלות איך הוא למד כל כך הרבה מוסר מהריקודים בקרנבל הברזילאי. ובראיון שהוא נתן לעתון תועבה מפורסם בעולם עם תמונות שלו, הוא ספר איזה סרטים חביבים עליו. ולא סיפרנו על "רבאיים" שהם עצמם נשואים נשואי תערובת ושילדיהם נישואין כל מיני "נשואים" משונים.
לסיכום: התנועות הללו אין להם ולא כלום עם דת ישראל כפי שהועברה מדור לדור. תנועות אלה אינן יותר מאשר תנועות עממיות פולקלוריסטיות המציעות מעט פולקלור יהודי מעורב בכל סוגי התערובות החל מסממנים נוצריים וכלה בסתם בידור מודרני. בהציגן עצמן כנציגי הדת היהודי, בערכן "קידושין" "גירושין" ו"גרות" גורמים הם נזק עצום שאין לו שיעור.
