"אני שלום וכי אדבר המה למלחמה" (תהילים, קכ', 7).
"יפיח אמונה יגיד צדק ועד שקרים מרמה" (משלי יב, 17).
ריקוד "הווטו" - הפלשתינים רוקדים על הגגות - השמאל הישראלי רוקד ברחובות, ואילו הימין מתבצר בהתנחלויות (המנגינה לפי לחן עממי).
מהחלטה עלובה - עוד תצמח תועלת - למרות שכרגע המצב לא נראה מבטיח ובעיני אחדים מאיתנו אפילו קצת מייאש ומפחיד, הדבר עלול בסופו של דבר להביא תועלת לישראל.
ההחלטה שהיא כל כך כללית וגורפת, המדברת על כל הכיבוש מאז 1967, תראה בסופו של יום את האבסורד והגיחוך שבהחלטה. הרי לא יהיה יהודי בעולם, שיקבל את ההחלטה כלשונה לאמור: שהכותל המערבי, הר-הבית, הרובע היהודי שפירושו ירושלים או אפילו חלקה - הוא שטח כבוש.
גם נשיא המדינה רובי ריבלין, גם ראש ממשלת ישראל נתניהו פרסמו הצהרות על בירת ישראל הנצחית - היא ירושלים.
כדאי לכל המצביעים באו"ם- לחזור ולקרוא בספר הספרים ולמקם את ירושלים בהיסטוריה היהודית.
הרי כשירושלים הפכה לבירת ממלכת ישראל, לא היה זכר לשבט או רסיסי עם הקרוי פלשתינים, ולא רק זאת, אפילו לעם הערבי הגדול עד הנביא מוחמד לא היה חלק בהיסטוריה האנושית.
אובמה לא רק כשל כנשיא, אלא התגלה כאדם קטן, קנאי, מתוסכל ובוודאי לא מדינאי. נשיא שבכל הקדנציה, בכל הזדמנות, בכל כנס ולא רק בכנס איפאק, מבטיח לשמור על ישראל כדמוקרטיה יחידה במזרח התיכון, אחות כמעט תאומה לארה"ב, ובסוף הקדנציה עושה מעשה זמרי, ראוי לא רק לגנאי אלא להוקעה עתידית, פוליטית וחברתית מצד העם היהודי בארץ ובתפוצות.
סנטורים וחברי קונגרס, משתי המפלגות - כבר הבטיחו שיעשו מאמצים לשנות את ההחלטה בהקדם.
ההחלטה מעצבנת ומטרידה, אך לא להתרגש ולא להתייאש, כמובן שהחלטה כה קיצונית, היא מעצבנת ומתסכלת, אך היא מצטרפת לעשרות החלטות קודמות אנטי-ישראליות.
הרוב באו"ם מתוך כ-120 מדינות, שמייצרות החלטות נגד ישראל, נציגיהם אפילו לא יודעים איפה ישראל על המפה ובוודאות לא יודעים על אופי הסכסוך עם הפלשתינים.
מבחינת הפלשתינים, מדובר בנצחון מורלי יתברר להם מהר מאד, כלא ישים, לא יעיל והרבה יותר מכך אפילו מזיק.
ישראלים מנבאי שחורות - זה לא חדש, שיש קבוצת ישראלים, שתמיד מנבאת שחורות, מרפה ידיים, תבוסתנית, הנהנית מיצירת אווירה של דיכאון וחדלון.
זה החל מיציאת מצרים ונמשך עד היום
אבל למזלנו הרוב הגדול והמכריע, מריע למדינה, להישגיה, לקידומה ומטרותיה.
כפי שזה נראה, מבחינה היסטורית והסתברות סטטיסטית ומציאותית, האופי העיקש היהודי, האופי של היהודי המתמיד, הישראלי המאמין בנצח ישראל, הוא שיגבר על כל המכשולים.
כי מי שמאמין - לא מפחד.
הנאום של קרי - סיכום שמונה שנות כשלון
מה שכח קרי בנאום נרגש של שעה להזכיר לעולם:
א. שישראל לא תסכים "לזכות השיבה".
ב. שכל עוד הפלשתינים לא יכירו במדינת ישראל - כמדינת העם היהודי, לא תהיה התקדמות.
ג. ירושלים - לא תהיה בירת שתי מדינות.
נאום הסיכום של קרי - מזכיר המדינה של אובמה. נאום ארוך, מלא רגש, שמהווה סיכום של שמונה שנות ניסיון להגיע להסדר ולא הצליח להביא להתקדמות מינימלית.
מדובר בסיכום - שכולו תסכול, אכזבה, ניסיון לתרץ את הכשלון הקולוסאלי של ממשל אובמה ואת הנקמה והסתירה שנתנו לישראל בסיום הקדנציה. היו בנאום בהחלט נקודות ועובדות נכונות, כולל תיאורים מדויקים של מצבים אבל הפרשנות של המהלכים הייתה שגויה ולכן הכשלון במאמצים להזיז משהו באיזור. מה שהכי הרגיז בנאום הארוך והמייגע שקרי שכח בכוונה כנראה להזכיר את שתי ההצעות הפנטסטיות שהוצעו לפלשתינים הן על-ידי
אהוד ברק לעראפת ובמיוחד על-ידי
אהוד אולמרט לאבו מאזן. קבלת ההצעות האלה הייתה יוצרת מדינה פלשתינית והייתה למעשה משלימה את חזון שתי המדינות. אבל החזון של הפלשתינים, אפילו המתונים יותר מהחמאס בגיבוי אירן וחיזבאללה הוא השמדת ישראל ולא הקמת מדינה עצמאית. לפיכך החזון והרצון של אובמה את קרי נכשל והוא בבחינת טוטאל לוס. הציוץ של טראמפ בו הוא קורא לישראל -תהיו חזקים תחכו ל-21 בינואר הוא ללא ספק מעודד-גם אם לא יביא תוצאות מפתיעות.
