ממשלת ישראל כוססת ציפורניים בהמתנה לגאולה השלמה שתבוא עם כניסתו של
דונלד טראמפ לתפקידו ב-20 לינואר. במועד זה ניפטר, כך מבטיחים לנו, מממשל עוין לישראל ובמקומו ייכנס לתפקידו הממשל הידידותי ביותר שיכולנו לחלום עליו. תמו חבלי משיח והגיעו ימות המשיח. תיקון קל - ימות המשיח יכלו להגיע, אלא שבינתיים התבשרנו על כך שהשמאל עוכר ישראל, באמצעות משטרת ישראל, פתח בחקירות נוספות נגד נתניהו החף כל עוד.. אנחנו לא יודעים שום דבר ממשי על תוכן החקירות אולם באופן אישי מהרגע שהאשימו את השמאל השתכנעתי שמדובר בעניין רציני. לא מבזבזים תחמושת כזו סתם כך.
אין לי רצון להשבית שמחות אבל יש לי ספקות גם בנוגע ליחסי נתניהו טראמפ. בכלל לא ברור שתשרור אידיליה בין השניים, בהנחה שנתניהו צפוי לכהן עוד כמה שנים בתפקידו כראש
ממשלה למרות החקירות. אין להתעלם מהסיכון הממשי שבשלב זה או אחר יעלו היחסים על שרטון. אם נתניהו ינסה לעשות לטראמפ את מה שעשה לאובמה, התגובה תהיה מהירה הרבה יותר וחריפה יותר וכואבת הרבה יותר, עניין של מזג אישי.
הבעתי בעבר את הערכתי לפיה טראמפ המשוחרר מכל מחויבות אלקטורלית ליהודים ושאינו קשור למדיניות המסורתית של ארצות הברית, מסוכן לישראל. נטייתו לראות בכל פעולה במישור הבינלאומי סוג של עסקה מסחרית יכולה להוביל בנקל להתנגשויות.
לטראמפ, שידע גם כישלונות עסקיים לא מעטים, לא תהיה בעיה להכריז פשיטת רגל גם על מערכת יחסי ישראל ארצות הברית ולעבור למיזם הבא, אם לא יחשוב שהקשר מניב רווח נאות לארצות הברית. הוא לא יהסס לדרוש הקפאת בניה מישראל כאחת התמורות לסיוע שהיא מקבלת רק מפני שבכך תסייע לו בעסקה אחרת באזור ולא מפני שהוא סבור שההתנחלות לא רצויה לישראל או נוגדת את הדין הבינלאומי שמעניין אותו כשלג דאשתקד.
אם נתמקד בממד האישי, כשבוחנים את עברו המוכח של נתניהו, מבלי לגלוש לרכילות עובדי משק הבית, האפשרות שיסתכסך באופן אישי עם טראמפ היא סבירה למדי. דרכו של נתניהו זרועה ביריבים פוליטיים ומה שחמור יותר, בתומכים פוליטיים ואישיים שנפשם קצה בו והם פיתחו כלפיו אי-אמון, תיעוב ומשטמה. אין טעם למנות כרוכל את כל השמות מליברמן ועד לאקוניס, מאחר שהיריעה קצרה והרשימה ארוכה מאד.
לשלם את החשבון
יש לנתניהו, בצד מעלותיו, תכונות שכנראה ממאיסות אותו על סביבתו הקרובה, שאינה נמנית על משפחתו. זו עובדה אנושית ופוליטית חשובה. מדיווחים החוזרים ונשנים של אלו שנכוו ממנו עולה הטענה הנשנית על שחצנות, העדר יושר, אי-אמינות וחוסר לויאליות.
תכונות אלו מתבטאות בנכונות לפזר הבטחות חסרות כיסוי ולהתנער מהן כלאחר יד וכן התייחסות לסובבים אותו כאוביקטים שנועדו לשרתו ללא תמורה ולהודות על עצם נכונותו לקבל מהם שירות. לנתניהו, על-פי פרסומים רבים מספור, אין שום בעיה לאכול במסעדה מפוארת ולצאת מבלי לשלם את החשבון.
פוליטיקאי, אמר שרל דה גול, הוא אדם שאינו מאמין לאף מילה שהוא עצמו אומר ותמיד מופתע מכך שיש אחרים שמאמינים. נתניהו הוא פוליטיקאי ורק פוליטיקאי ולגביו נכונה האמרה (שנאמרה על אחר במקור) והיא שהוא לעולם לא יאמר אמת אם שקר ישרת אותו באותה מידה.
כאשר נתניהו יעמוד בפני דרישת תשלום של טראמפ, וזו לא תאחר לבוא, כי אין ארוחות חינם, הוא ינסה להתחמק, או לרמות, או שני הדברים כאחד. הבעיה עם אנשי עסקים כמו טראמפ היא שהם מצפים שלקוחות ישלמו במלון ובמסעדה שלהם תמורת שירותים שניתנים להם והם גם נוהגים לגבות מחיר יקר. הוא הדין ביחסי שתי המדינות. גם אם טראמפ עצמו נמנה על אותם אלו שאין להם בעיה שלא לשלם חוב ספק אם יידע להוקיר תכונה זו בזולתו, כאשר היא מופנית נגדו.
ההבדל בין אובמה וקרי המושמצים לטראמפ הוא בכך שהאחרונים שהם באמת תומכים במדינת ישראל (למרות שהם מתעבים את ראש ממשלתה ואת מדיניותו) כפי שעליה להיות על-פי תפיסתם. תמיכתם בישראל היא עקרונית. אומנם ישראל הרצויה להם אינה תואמת את השקפת הימין בישראל ואף על-פי כן אצלם ידעת מהם גבולות הגזרה של הוויכוח.
שונה הדבר אצל טראמפ. הוא כנראה מעריך את ישראל כבעלת ברית חשובה וזו אהבה התלויה בדבר. אם יתברר לו שהעלות של שמירת בעלת הברית עולה על התועלת, או שאינו אינו מצליח לגבות מנתניהו תמורה נאותה, היחס שלו ישתנה במהירות ותכונות אופיו של נתניהו יסייעו לכך.
