את טורו השבועי ב
ישראל היום מקדיש פרופ' אברהם בן-צבי לוועידה הרפובליקנית בקליבלנד, הוועידה בה הוכתר דונאלד טראמפ באופן רשמי כמועמד מטעם הרפובליקנים לנשיאות ארצות הברית: אכן, מציין בן-צבי, היו מוקשים בדרך, בדמות רפובליקנים שמרנים שלא רצו לראות ליצן מסוגו של טראמפ כנציגם: וניתנה להם, באופן דמוקרטי, הזכות לומר את דברם; הצירים זכו בחופש הצבעה, שלא כפי שארע בוועידות דמוקרטיות שלא אהבו את המועמד הנבחר שלהן, בעבר, בשנים 1968 ו-1972.
אז למרות ההתנגדות של
טד קרוז, מציין בן-צבי, הוועידה עברה בשלום. בן-צבי סבור כי התנגדותו של טד קרוז לטראמפ לא הייתה אידיאולוגית, שכן טראמפ יישר קו עם ה"אני מאמין" האידיאולוגי של הזרם השמרני במפלגה הרפובליקנית, זרם שמייצג גם את טד קרוז; בן-צבי סבור שההתנגדות של טראמפ לקרוז הייתה על-רקע אישי.
בכל מקרה, ההתנגדות הזו סוכלה (היה צריך לחלץ את אשתו של קרוז מן האולם עם אנשי ביטחון); מעתה, לדעת בן-צבי, טראמפ פנוי לנהל את המאבק אל מול
הילרי קלינטון, בלי יריבים מבית, וכל האנרגיה שלו תוקדש להתמודדות לנשיאות.
לעניות דעתי, ההתנגדות של קרוז לטראמפ - הגם שנראתה ככזו שנעשתה ממניעים אישיים (שלל העלבונות שהטיח טראמפ בקרוז במהלך העימותים הרפובליקנים, לרבות באשתו) הייתה קשורה לסגנון הבוטה והדוחה של טראמפ. אין נפקא מינה שטרמאפ "יישר קו" עם המגמה השמרנית-דתית של המפלגה הרפובליקנית. טראמפ מיישר קו עם מה שנוח לו ליישר עימו קו באופן רגעי, בלא קשר לאידיאולוגיה שהוא מחזיק בה, אם הוא בכלל מחזיק באיזושהיא אידיאולוגיה, חוץ מכסף ועוד כסף.
זה לא שטראמפ הוא באמת שמרן. הוא תמך בקלינטון בעבר, תמך בהפלות. ההחלטה שלו להפוך לנשיא ארצות הברית, לעניות דעתי, היא החלטה שמקורה בגידול המוחי הממאיר שיש במוחו של טראמפ, ושמו עודף-אגו; האדם הזה סובל ממינון יתר מסוכן של אגו, כזה שגורם לו, הבלתי מוכשר בעליל לכל תפקיד פוליטי, להתיימר ולהיות נשיא ארצות הברית, רק משום שהאגו שלו, שרווה מגדלים שקרויים על שמו וחברות הקרויות על שמו, זקוק, כעת, לבית לבן שיהפוך ל"מגדל טראמפ" נוסף. טראמפ אינו חדל להציג את עצמו כחכם, מבריק, ומוכשר, הגם שצפייה בנאומים שלו יכולה ללמד על אנגלית מבישה, עילגת ורדודה.
אין שום כנות באימוץ שלו את ה"אני מאמין" של הפלג השמרני במפלגה הרפובליקאי: זו בסך-הכל החלטה רגעית, אינטרסנטית לחלוטין, קרדום לחפור בו בדרך למטרה, להיות נשיא ארצות הברית: זה לא שיש מאחוריו עשורים של פעילות בפלג השמרני במפלגה הרפובליקאית: זו פשוט העמדה שהוא מאמץ באופן רגעי, בכדי לזכות בנשיאות.
וגם כשטראמפ מאמץ את הקו השמרני של המפלגה הרפובליקנית, הוא עושה זאת באופן המטריל, מגחיך, ומקצין את הקו הזה: עם התבטאויות גזעניות ומיזוגניות, ותוך הפגנת בורות מביכה.
קרוז השמרן היה היחיד שצעק: "המלך עירום". כל שאר הרפובליקנים, אשר לאורך כל הפריימריז של המפלגה הרפובליקנית, הזדעזעו מן הרעיון שגזען, בעל פתיל קצר, וליצן כמו טראמפ, יהפוך לנציגם, משתפים עימו פעולה כעת ותומכים בו, מסיבות פרגמטיות לחלוטין: לשמר את כסאותיהם. קרוז הוא היחידי שעמד על דעתו, לטעמי;
קרוז רואה בטראמפ קוריוז מביך שנלקח ברצינות רבה מידי, והוא, קרוז, אינו מוכן לשתף פעולה עם הקרקס הזה. אומנם לא מכתירים פה סוס לראשות המפלגה הרפובליקאית, אבל את הדבר הכי קרוב שיש לסוס, וקרוז, ביושרתו, אינו מוכן לשתף עם הפרסה הזאת פעולה.
