דונלד טראמפ זורק בקבוקי מולוטוב - כך בוחר אקונומיסט לתאר, בכתבת השער שלו (4.2.17), את התנהלותו של נשיא ארה"ב בימים הראשונים לכהונתו. בעלות בריתה של ארה"ב מודאגות - ובצדק, מוסיף השבועון הבריטי.
"בפוליטיקה, תוהו ובוהו מוביל בדרך כלל לכישלון. אצל מר טראמפ, זה נראה כחלק מהתוכנית", סבור אקונומיסט. הבטחותיו, שנשמעו כתעמולת בחירות, מתורגמות כעת למעשים המיועדים לזעזע את וושינגטון ואת העולם.
כדי להבין את טראמפ, צריך להתחיל מהשימוש שלו בזעם. באמריקה מפולגת, בה הצד השני אינו טועה אלא זדוני, עימות הוא נכס פוליטי. ככל שטראמפ העליב יותר את הדעה הפוליטית המנומסת, תומכיו השתכנעו יותר שהוא באמת יעיף את האליטה תאוות הבצע ממוקדי הכוח בוושינגטון. יועציו הראשיים, סטיב בנון וסטיב מילר, הביאו כעת את השיטה הזאת אל הממשל. לשיטתם, כל הפגנה וכל מתקפה תקשורתית מוכיחות שהבוס עושה משהו נכון. אם התנהגות האגף המערבי נראית כתוהו ובוהו, זה מוכיח שטרמאפ הוא איש של מעשים.
טראמפ מתנגד למדיניות החוץ האמריקנית כפי שנוהלה במשך עשרות שנים. אין לו סבלנות לגופים בינלאומיים שמנהלים את הביטחון, הסחר ואיכות הסביבה; הוא מאמין שמדינות ראויות-פחות גורפות את הרווחים בעוד ארה"ב משלמת את המחיר. יועציו סבורים שהמאבק המרכזי היום אינו על זכויות האדם אלא על שימור המוסר היודו-נוצרי מפני תרבויות אחרות ובראשן האיסלאם. מנקודת מבט זו, האו"ם ו
האיחוד האירופי הם מכשול, ואילו
ולדימיר פוטין הוא בן ברית.
איש אינו יודע עד כמה טראמפ באמת מאמין בכל זה, מדגיש אקונומיסט. ייתכן שכאשר יסתגל לכוח שבידיו, הוא יוותר על לוחמת הגרילה. ייתכן שנפילה בוול סטריט תגרום למנכ"ל המדינה להעיף את בנון. ייתכן שמשבר בינלאומי ידחוף אותו לזרועותיהם של מפקדי הצבא ושל שרי ההגנה והחוץ. אבל אל תבנו על כך שזה יקרה בקרוב, ואל תזלזלו בנזק שעלול להיגרם עד אז - מזהיר השבועון.
מתנגדיו של טראמפ בתוך ארה"ב כמובן חוששים ממה שהוא עלול לעשות לארצם, אבל להם לפחות יש הגנה בדמות המוסדות והחוקים האמריקניים. בעולם הרחב, לעומת זאת, יש הרבה פחות בלמים וההשלכות של מעשיו עלולות להיות חמורות.
המכניזם של שיתוף פעולה בינלאומי עלול לקרוס בלא מעורבות פעילה של ארה"ב. לא מדובר רק במוסדות כמו ארגון הסחר העולמי או האו"ם; אין-ספור הסכמים בינלאומיים יאבדו מכוחם. בהצטרפם יחד, הסכמים אלו קושרים את ארה"ב עם בעלות בריתה ומפגינים את כוחה ברחבי העולם. אם הללו ייחלשו, מדינות שאינן שבעות רצון מן הסדר העולמי ינסו לשנות אותו - אולי גם בכוח.
מה צריך לעשות? - שואל אקונומיסט ומשיב: המשימה הראשונה היא להקטין את הנזק. על רפובליקנים מתונים ובעלות בריתה של ארה"ב להסביר לו מדוע בנון ודומיו טועים, אפילו מנקודת מבט אנוכית של וושינגטון. הנזק הכלכלי שייגרם מהרס המערכת הנוכחית יעלה בהרבה על כל תועלת שניתן יהיה להשיג מהחלופות שלה. צריך לשכנע את טראמפ, שבריתות הן מקור הכוח החשוב ביותר של ארצו - גם במישור הכלכלי וגם במישור הצבאי. הבריתות הן שמעמידות את ארה"ב ביתרון מול יריבותיה האיזוריות: סין במזרח אסיה, רוסיה במזרח אירופה, אירן במזרח התיכון. כדי לשים את אמריקה בראש, על טראמפ לחזק את קשריה עם בעלות בריתה, לא להחליש אותם.
אם עצות אלו יפלו על אוזניים ערלות, סבור אקונומיסט, על בעלות בריתה של ארה"ב לשמר את המוסדות הבינלאומיים ליום שאחרי טראמפ, על-ידי תמיכה כספית בהם והקטנת החיכוכים בתוכם. עליהם גם לתכנן עולם ללא מנהיגות אמריקנית. האיחוד האירופי יצטרך להגדיל את התקציב לנאטו ולשירות החוץ שלו. ברזיל תצטרך לתפוס מנהיגות בדרום אמריקה. מדינות ערב יצטרכו למצוא את הדרך לחיות בשלום עם אירן. העולם צריך לקוות שטראמפ יתעשת ובמקביל להתכונן לצרות - מסיים אקונומיסט.
