בשבת שעברה (4.3.17) פרץ דונלד טראמפ למסלול הגולף באחוזתו בפלורידה כשהוא רותח מזעם: "זה ייחקר! יתברר שצדקתי!", צעק לעבר ידידו כריסטופר רודי, מנכ"ל חברת התקשורת השמרנית ניוזמאקס. "זה" – הטענות של טראמפ לפיהן ברק אובמה הורה לצותת לו. "מעולם לא ראיתי אותו כועס כל כך", אמר רודי מאוחר יותר. וזה לא שטראמפ לא כועס; דומה שהוא במצב רוח קבוע של כעס. וושינגטון פוסט תיאר בכתבה נרחבת (6.3.17) כיצד מתנהלים הנשיא והבית הלבן שלו.

הממשל מצוי בתוהו ובוהו, טוען העיתון – וזו לא טענה חדשה. אלא שהוא שם את האצבע על מה שלדעתו מצוי בלב המצב הזה: טראמפ עצמו, המתוסכל מההאשמות המתרבות על קשריו עם רוסיה, שאינו מסוגל למנוע את ההדלפות ושמתקשה להצביע על הישגים משמעותיים. ומה שאולי הכי מעצבן אותו: ההשוואה ל-100 הימים הראשונים של אובמה, שנכנס בתנופה אדירה על-רקע של משבר כלכלי קשה וביצע שורה של צעדים מוצלחים שחילצו את המשק האמריקני.

טראמפ משוכנע שהנשיאות שלו נמצאת על הכוונת של תומכי אובמה, פקידים ואנשי מודיעין – וכמובן העיתונות, "האויב של העם האמריקני" כלשונו. הזעם הולך וגואה מדי יום, והוא מתודלק בשמועות המגיעות לבית הלבן ובהאשמות בלתי מוכחות מצידם של אנשי תקשורת מן הימין; כך למשל נולדה טענת הציתותים. בסביבתו של טראמפ כבר יצרו כינוי לכל הגורמים העוינים הללו: "המדינה העמוקה" (deep state).

סטיב בנון, יועצו הקרוב ביותר של טראמפ, הזהיר אותו ש"המדינה העמוקה" מציבה איום ממשי בפני נשיאותו. בנון נפגש לעיתים קרובות עם טראמפ בארבע עיניים, ומקורות בבית הלבן אמרו לוושינגטון פוסט, שהפגישות הללו מסבירות במידה רבה את התנהלותו של טראמפ ובמיוחד את נכונותו להתעמת עם קהיליית המודיעין. בנון בהחלט רוצה להפחית את השפעתן של שירותי המודיעין על מדיניות הביטחון והחוץ של ארה"ב.

טראמפ מקדיש לא מעט זמן לצפייה בחדשות ברשתות הכבלים; הוא אפילו ידע להעיר, שמי שהיה יועץ לקמפיין שלו – קרטר פייג' – מופיע בהן פעמים רבות, למרות שאין ביניהם יחסים משמעותיים. במקביל, פרסומים מאתר האינטרנט הימני והשנוי-במחלוקת Breitbart News מתרוצצים בדרגים הבכירים ביותר בבית הלבן.

בשבוע שעבר נדמה היה שטראמפ עולה על המסלול, עם נאומו המוצלח בקונגרס שקצר שבחים אפילו מ"התקשורת העוינת". אבל תוך 24 שעות התפוצצה פרשת פגישותיו של שר המשפטים, ג'ף סשנס, עם נציגים רוסים בזמן קמפיין טראמפ והנאום נמוג כלא-היה.

כעס במיוחד על רוביו

למחרת בבוקר (יום רביעי) טראמפ התפוצץ. הוא יצא להשיק את נושאת המטוסים הקרויה על שמו של הנשיא ג'רלד פורד. כוונתו המקורית הייתה להודיע שם, מוקף בקצינים ובמלחים, על הגדלת תקציב הביטחון – אך במקום זאת יצא להגנתו של סשנס. ואז חטף טראמפ מכה מהכיוון הכי בלתי צפוי: שעות אחדות לאחר שהודיע שלא ישעה את סשנס מטיפול בחקירת קשריו עם רוסיה, הודיע סשנס שזה בדיוק מה שהוא עושה.

ביום שישי כינס טראמפ את יועציו הבכירים בחדר הסגלגל והתפרץ בזעם. הוא הצליף בהם בלשונו על החלטתו של סשנס, אותה תיאר ככניעה ללחצי התקשורת, שבאה במקום לנהל מאבק תוך תמיכה מלאה מהבית הלבן. ואז הוא יצא לפלורידה, כאשר הוא לוקח עמו רק את בתו איוונקה וחתנו ג'ארד קושניר; כל יתר הבכירים נשארו בוושינגטון.

בהמשך היום החלו שמועות על התפרצותו של טראמפ להגיע לתקשורת. ראש הסגל, ריינס פריבאס, פינה שעה שלמה כדי לנהל שיחות שלא לציטוט עם עיתונאים, בניסיון לשכנע אותם שהשמועות אינן נכונות. "בכל פעם בה מתפרסם סיפור על תככים פנימיים או סיפור שלילי על פריבאס, כל העבודה באגף המערבי משותקת", אמר מקור בבית הלבן לוושינגטון פוסט. אבל הפעם פריבאס לא הצליח להרוג את הסיפור אלא רק לעכב בכמה שעות את פרסומו.

על-רקע זה באו ארבעת הציוצים של טראמפ בשבת בבוקר, בנוגע לציתות-כביכול של אובמה – ציוצים שהפתיעו לחלוטין את אנשיו. במוצאי שבת אירח טראמפ את סשנס, בנון, השר לביטחון פנים ג'ון קלי והיועץ הבכיר סטיבן מילר. הם ניסו לשפר את מצב רוחו בדיווח על ההתקדמות בהוצאת צו איסור הכניסה המתוקן, עליו אכן חתם יומיים לאחר מכן.

ביום ראשון בבוקר רווה טראמפ נחת מהעיתונים, בהם תפסו טענותיו נגד אובמה את הכותרות הראשיות. אבל בהמשך היום שוב הייתה לו סיבה לכעס: רק רפובליקנים מעטים הופיעו בתוכניות הטלוויזיה המובילות והגנו על טענותיו נגד הנשיא הקודם. הוא התאכזב במיוחד מהסנטור מרקו רוביו, שרק יומיים קודם לכן התלווה אליו באייר פורס 1, שאמר: "לא אני העליתי את ההאשמה הזאת". ואז באה ההתפרצות במגרש הגולף.