השופטת: חוי טוקר, בית משפט השלום בירושלים
המועד: יום שני, 4.3.2024, שעה 08:45
הנושא: חדלות פרעון
כמו תמיד, הצדדים בתיק חדלות הפרעון מנהלים מו"מ באולם בשעה המיועדת לדיון, וגם מתברר שבא-כוחו של החייב לא לגמרי מעודכן בפרטים. השופטת חוי טוקר נכנסת בחיוך, שבהמשך יתברר שהוא מאפיין בולט שלה, ופונה לנציגת הממונה על חדלות פרעון: "במה זכינו בנוכחותך?" הנציגה: "אני מתרגשת להיות אצל גבירתי". טוקר: "אנחנו שמחים בנוכחותך".
בא-כוח החייב טוען, טוקר מקשיבה בתשומת לב ומהנהנת. כאשר הוא אומר שהעסק של מרשו נסגר ב-2021, היא מעירה מיד שבמסמך שכרגע הוגש לה - כתוב 2023; עורך הדין מסביר שזה תאריך העידכון. לאחר שאמר שלא הספיק להגיש תגובה כתובה ולצרף אליה את המסמכים (וזה ממש לא בסדר), הוא טוען באריכות והולך גם למחוזות שלכאורה אינם רלוונטיים - אך טוקר אינה מעירה לו ואינה מנחה אותו לקצר.
לדברי בא-כוחו של החייב, אשתו של האיש - ילידת מצרים - חלתה אנושות, אושפזה, נחטפה בידי משפחתה למצרים, הבעל ניסה לשווא להשיב אותה ובנו הבכור ניתק את הקשר עימו בעקבות כך. "במה הוא עובד היום?", שואלת טוקר ושוב מקבלת תשובה ארוכה מאוד בלא לקטוע אותה. אחרי עשר דקות עושה טוקר ניסיון ראשון להפסיק את עורך הדין, אך ללא הצלחה - ואינה מנסה שוב. לבסוף הוא מציע תשלום קטן בהרבה מזה שעליו המליץ הממונה: 800 שקל לחודש כפול 45 חודשים. הנאמנת מסבירה שהנתונים שונים מזה שהציג החייב ואף מעוררים חשד שדיווחיו אינם אמת. כאשר היא מעלה את האפשרות שתלושי השכר שהציג האיש הם פיקטיביים, טוקר מבקשת לראות אותם.
טוקר מאפשרת עוד תגובות הדדיות ומראה שהיא שמה לב לכל מילה. בא-כוחו של החייב אומר שנציגת הממונה אמרה שהיא מתגוררת באותו רחוב עם מרשו, וטוקר מעירה מיד בחיוך: "היא לא אמרה שבאותו רחוב, היא אמרה שהיא מכירה". הוא ממשיך: "שאלתי אותה אם היא מכירה את הסכסוך המשפחתי" על דירת אביו של החייב; טוקר: "היא אמרה שכן". בא-כוח החייב שוב מדבר באריכות רבה, שוב לא לגמרי לעניין ושוב ללא מגבלה מצידה של טוקר.
באת כוח הממונה חוזרת על עמדת הנאמנת, מזכירה שהם הציעו 3,000 שקל לחודש אבל מוכנה לרדת ל-2,000 שקל במשך 45 חודשים. טוקר מגיבה: "זה מה שחשבתי". היא מחייכת לבא-כוח החייב וחוזרת: "זה בדיוק מה שחשבתי". למרות שנושא חטיפת אשתו לא עלה בתצהירו, טוק רוצה להסיר מכשול זה: "נקודת המוצא שזה נכון". ואז יש לה עוד הצעה מעשית: "אתה יכול להאריך ל-60 חודשים ב-1,500 שקל".
בא-כוחו של החייב מתנגד וטוען שהאיש לא יכול לעמוד בזה. הוא מציין שלא מדובר בסתם לקוח אלא במכר של שנים רבות - מה שמסביר מדוע הוא מעורב רגשית וכל כך מאריך. טוקר מנסה לדחוף משפט: "נקודת המוצא שאין לו הוצאות דיור וארנונה", כי הוא גר עם אמו; בא-כוח החייב די מפסיק אותה וממשיך לדבר על הצרות המשפחתיות. לבסוף טוקר מנסה לשכנע: "אבל עדיין, זה לא כל כך רחוק ממה שהצעת; אם אנחנו מאריכים את התקופה, זה 1,500". בא-כוחו של החייב ממשיך להתווכח: מקסימום 1,000 שקל לחודש, הוא מצהיר, וממשיך לטעון ולטעון. טוקר: "המקסימום שאפשר ללכת לקראתו זה 1,000 כפול 72". הוויכוח נמשך. היא מנסה שוב: "הוא יכול לשלם כל חודש סכום שלא יפחת מ-1,000 שקל ואז להוסיף". לא הולך.
טוקר עושה ניסיון אחרון מול החייב ובא-כוחו: "אני מסתכלת על כושר ההשתכרות הרעיוני שלו ואני יוצאת מתוך הנחה שהתלושים אמינים. הוא צעיר, בריא, יכול לעבוד". השניים קוטעים אותה וממשיכים להתווכח, ולבסוף טוקר חותכת: "טוב, בסדר, אני אתן החלטה בהמשך. אלא אם את [באת כוח הממונה] רוצה לצאת ולנסות לסיים". אבל האחרונה מסבירה, כי יש הנחיה רוחבית שלא לשנות את ההמלצות. הדיון כולו נמשך חצי שעה למרות שהוקצבו לו 20 דקות, הוא גם החל באיחור וזה עלול להיגרר לכל היום.
"אז לא כל כך איחרתם"
"אמרה לי העוזרת המשפטית שיש יחידה שהגיעה לדיון ויש החלטה שזה קבוע למועד אחר. את רוצה לבדוק בחוץ?", היא מבקשת מבאת כוח הממונה. עכשיו 09:25 והחיפוש הוא אחרי הצדדים לתיק שקבוע ל-08:50. טוקר מנסה למצוא צדדים בתיק נוסף, אך לשווא. היא מברכת בחום את באת-כוח הממונה על אירוע כלשהו ("אני מאוד שמחה לשמוע"), יוצאת מהאולם ומבקשת לעדכן אותה כאשר ניתן יהיה להתקדם.
בינתיים ניתן לשמוע שמחוץ לאולם מתנהל מו"מ - הבעיה הרוחבית של תיקי חדלות פרעון שכבר עמדנו עליה מספר פעמים (מו"מ בתנאי לחץ כאשר החייב בעמדת נחיתות). בא-כוחו של נאמן נכנס לאולם - בהעדרה של טוקר - ומכתיב לקלדנית תנאי הסדר. היא אפילו שואלת האם התוכנית מקובלת על באת-כוח הממונה, ונענית: זו התוכנית שלה. השעה 09:40 ורק כעת מגיעים הצדדים בשורה של דיונים קודמים.
טוקר חוזרת לאולם והצדדים מבקשים לאשר את תוכנית הממונה. "אז לא כל כך איחרתם", אומר טוקר בחיוכה הקבוע. "איפה קרן ההשתלמות? באיזו קופה היא? של ה-6,000. אני רוצה שיהיה ברור שזו לא הקרן שתמומש". עורכי דין בתיק אחר מדברים ביניהם, האולם קטנטן והם ממש לרגלי הדוכן, אך טוקר לא מעירה. היא מזהה את החייב בתיק שבטיפולה: "שיהיה לך בהצלחה רבה", שוב בחיוך.
לאחר ביטולו של הליך בו החייב אינו משתף פעולה וגם לא התייצב לדיון, יש הפסקה - לא כל כך ברור מדוע. "עו"ד מיכאלי, שוחררת ממילואים? ברוך הבא. אני מבינה לפי המדים. החליף למדים אחרים", אומרת טוקר (כמובן בחיוך). כמה עורכי דין מדברים איתה וביניהם על מזגנים, צוחקים ותוהים עד כמה מותר להם - כמעסיקים גברים - להעיר לעובדת על לבוש חשוף מדי.
כעת ניגשים לעניין: בא-כוח הנאמן מציג הסכמה לסטייה מן התוכנית ואומר שיסביר כדי להפיס את דעתם של הנושים. עורכי דין ממשיכים לדבר ביניהם, וגם טוקר שמה לב לזה - אבל לא מפסיקה אותם ולא עושה את הדבר המתבקש: לשלוח אותם לדבר מחוץ לאולם. "מי שיושב ב[דיוני] מעצרים מפתח יכולת של חלוקת קשב", היא צוחקת. אכן כך: היא מקשיבה לפרטי ההסכמה וקולטת במהירות.
באת כוח הממונה טוענת שלקרן הפנסיה של החייב יש הגנה, אבל טוקר לא מסכימה ומציגה עמדה עקרונית מעניינת: "לשיטתי מאז שהמדינה מאפשרת לקחת הלוואות בשעבוד קרן הפנסיה, ואם הן לא נפרעות פודים את הקרן - אין שום משמעות להגנה הזאת. מה אכפת לי שיעשה בכסף הזה מה שהוא רוצה?" היא מאפשרת לבא-כוח החייב לומר שלא לפרוטוקול, שמרשו יפדה את הפנסיה ויעביר את הכסף "לאן שצריך". טוקר מכתיבה החלטה המקבלת את ההסכמות ואף מכניסה אליה את עמדתה בנוגע לקרנות.
השורה התחתונה: האנושיות והסבלנות של טוקר בולטות מאוד, ובאות לידי ביטוי חיובי באווירה הנינוחה ובחיוך התמידי שלה. ביטוי פחות חיובי לכך הוא נכונותה לאפשר לעורכי הדין לעשות במידה רבה כרצונם - או לדבר יותר מדי או לנהל שיחות ממש מתחת לדוכן שלה, מה שגם גורם להתארכות מיותרת של הדיון. לצד זאת, היא קולטת במהירות את הפרטים ומגלה גמישות במגבלות הראויות בניסיון להביא את הצדדים להסכמה.
יעילות: 8.
מזג שיפוטי: 8.
