גז עצבים שהתגלה בשנת 1936 על-ידי כימאי גרמני. בתור נוזל הוא שקוף, חסר צבע וטעם ובעל ריח פירות קלוש. נחשב כנשק להשמדה המונית והוצא מחוץ לחוק הבינלאומי בשנת 1993.
הגז חודר דרך נשימה והעור, אבל משפיע לאט יותר כאשר הוא נספג דרך העור. הסימפטומים של חשיפה כוללים עצבנות/חוסר מנוחה, התכווצות של האישונים, נזלת, ריור מוגבר, קוצר נשימה, הזעה, קצב לב איטי, אובדן הכרה, פירכוסים, שיתוק, אובדן שליטה על הסוגרים, דום נשימה ושלפוחיות בריאות. הגז רעיל גם במינונים נמוכים.
בחשיפה דרך העור, האדם יכול לספוג כמויות גדולות, אבל ימות לאחר שעה-שעתיים. בגדים של אנשים שנחשפו לגז יכולים להפיץ אותו עד חצי שעה מהחשיפה. שאיפה של כמות קטלנית הורגת בפרק זמן של דקה עד 10 דקות, וכך גם בחשיפת העיניים לנוזל. למרות זאת, אדם שנחשף ברמה קלה עד בינונית יכול להתרפא לחלוטין, אם הוא מטופל כמה שיותר קרוב לרגע החשיפה.
