לשיר אני לא יודעת. לרקוד אף פעם לא למדתי. לשחק אני יודעת רק בלגו ובפאזל, וכשאני עומדת מול מצלמה, אני מתחילה לגמגם, ותוך שניות אני מתעלפת. תמיד רציתי להיות שחקנית וזמרת... אבל הזיופים שלי יכולים לשבור כוס זכוכית בביתו של השכן. כך אמי אומרת, אך החלום שלי להיות שחקנית רק הלך וגדל!
נרשמתי לאודישנים למחזמר שיתקיים בבית הספר. השנה החליטו שמציגים את "רומאו ויוליה". הייתי צריכה לשיר בפני המנהלת והמורֶה למוסיקה, אך ברגע שהתחלתי לשיר בקעה מפי צרחה מחרישת אוזניים. כעבור יומיים הגיעו התוצאות. הייתי בטוחה שלא אתקבל ... וכמובן שלא התקבלתי.
אך החלום שלי לא הרפה ממני. פניתי אל המורֶה למוסיקה ודרשתי להיבחן שנית. הפעם שרתי שיר שכתבתי. כן, אני כותבת שירים בזמני הפנוי. הרגשתי הכי נחושה שיש! הכי טובה! הכי זמרת! הכי מדהימה!!!! כשסיימתי לשיר נאמר לי שאקבל תשובה בימים הקרובים. ושוב... התשובה הייתה שלילית.
החזרות התחילו. יום-יום הגעתי אל האולם, ומאחורי הקלעים צפיתי באמילי וגיא מתכוננים יחד להופעה. הגיע היום האחרון לפני הצגת הבכורה. התבוננתי באמילי ששרה כל כך יפה. כל כך רציתי להיות כמוה. הגיעה סצנת הנשיקה. הם התקרבו אחד אל השני ו... בום! אמילי נפלה ונקעה את קרסולה. היה ברור שהיא לא יכולה להמשיך, וגם... שההצגה חייבת להימשך. הסתכלתי על המורה למוסיקה. בחיים הוא לא היה בוחר בי כמחליפה, אך הוא ידע שצפיתי יום יום בחזרות ושאני יודעת את התפקיד. לא הייתה לו ברירה.
ביום המופע עליתי על הבמה. את כל הקטעים ביצעתי נהדר, ואז הגיע הרגע בו אני צריכה לשיר עם גיא, ובסופו של השיר להתנשק אתו! גיא הוא זה שפתח בשיר, ואני הייתי צריכה להצטרף אליו. פתחתי את הפה ו... שרתי! הפעם ממש שרתי! נשמעתי כמו... ואפילו טוב יותר מאמילי! נשמעתי מדהים!! כמו בטלוויזיה! ובסוף השיר הגיעה הנשיקה. מזווית העין ראיתי את אמילי עם התחבושת מסתכלת עליי ועל גיא. מחיאות כפיים נשמעו, והמסך ירד.
