לילה בירושלים

לַיְלָה מַתְחִיל
אֲנִי שׁוֹתֶה וְכָבֵד
הָיִיתִי בַּכֹּתֶל הַיּוֹם
וְרָצִיתִי לְהֵעָלֵם
אוֹ רְעִידַת אֲדָמָה
אַתָּה יוֹדֵעַ שֶׁאֲנִי לֹא מַאֲמִין
אָז לָמָּה הִגַּעְתִּי לְשָׁם בִּכְלָל?
אַתָּה יוֹדֵעַ
אִם כָּל הָאֶפְשָׁרֻיּוֹת אוֹתוֹ הַדָּבָר
אֵין חֹפֶשׁ
אֲנִי רוֹצֶה לְחַבֵּק אוֹתְךָ
אֲבָל זֶה לֹא מְקֻבָּל אֶצְלֵנוּ
מִי אֲנַחְנוּ?
אֲנִי אוֹהֵב אוֹתְךָ
וְלֹא יָכוֹל לוֹמַר
לְמַעֵט עִם גִּחוּךְ, וּמָסָךְ עוֹלֶה וְיוֹרֵד
אֲנִי לֹא מַגִּיעַ אֶל עַצְמִי
לֹא מַגִּיעַ לְשׁוּם מָקוֹם
אֵלּוּ רְגָעִים קָשִׁים
אֵלּוּ רְגָעִים קָשִׁים מִמָּוֶת.