בעמק יזרעאל אוהבים לשיר את
שירי ארץ ישראל,
אוהבים לשתול את
צמחי ארץ ישראל,
אוהבים לדבר על
אהבת האָרֶץ
וראו זה פלא, לא ממש אוהבים אותה.
שהרי אם היו אוהבים בכל ליבם את הארץ שלנו, את ארץ ישראל,
אזי היו מחנכים לאהבתה,
לטיולים במרחביה,
לדפדף בספר התנ"ך שלנו ולהרחיק עימו גדולים כקטנים,
מנהלל לחברון
מאלונים לבית-אל
מעין-דור לעפרה
ממרחַבְיָה לשילֹה.
שהרי כולם יחדיו הם ארץ ישראל בתפארתה
הם שרשרת התיישבות השבטים בה
לדורותיהם.
אלא שבעמק יזרעאל חי שבט יהודי טוב
שמסרב לשבט יהודי טוב ואחר,
שבט יהודי שאומר,
אני כאן בעמק, את הכיבוש שלי, אדם ואדמה, כבשתי,
אני סילקתי מכאן ובִּזְכוּת
את רוב יְשוּבֵי ישמעאל !
אני זה לא אתה שם בהר,
אני מוּתָּר לי,
לְךָ אני לא מרשֶה !
ומתי יבינו הללו,
אנשים טובים מעמק יזרעאל
שהם אך ורק על פרקי התנ"ך שלנו בונים וחורשים ונוטעים
ותובעים את זכותם ובצדק, לעמק יזרעאל !
והעמק העתיק הזה, הזוכר את גאות הקישון ודבורה וסיסרא,
הוא, ללא ההר העתיק הזוכר את י"ב בני יעקב ואחותם דינה,
בלי שלשלת החוליות הללו יחדיו, אלא כל חוליה לעצמה
אזי העמק הוא לא זכות שְלֵמָה והיסטורית,
הוא ניצחון בזמן, שיכול בזמן אחר להתבטל,
הוא לא אהבת אמת עמוקה הנובעת מאלפי שנותיה,
הוא אהבת נעורים לוהטת בדרכה להתבגר,
הוא לא ערגה וצִפִּייָה
לארץ ישראל.
לכן, אסוּר לוֹ לשבט יהודי טוב, שכבש בְּדִין והתיישב בעמק,
לאֵסוֹר על שבט יהודי אחר ולא פחות טוב ממנו
להתיישב על-פי אותו הדין, בהר.
שהרי שניהם באים מהתנ"ך,
כה שונים ודומים השבטים הללו
ושרים יחדיו את אהבת הארץ,
היא ארץ ישראל.
