אחי המת

הַסִּפּוּר שֶׁלֹּא כָּתַבְתִּי הוּא הַסִּפּוּר עַל אָחִי. הַסִּפּוּר הַזֶּה עַל אָחִי הַמֵּת שֶׁחַי אִתִּי. הָאָח הַזֶּה שֶׁחַי עַל גַּבִּי. אָח שֶׁאוֹתוֹ אֲנִי נוֹשֵׂאת לְכָל מָקוֹם. אֶת הַסִּפּוּר הַזֶּה לֹא כָּתַבְתִּי כִּי קַיָּמִים כְּאֵבִים שֶׁאֵינְךָ יָכֹל לְפוֹגֵג בִּכְתִיבָה. וּכְשֶׁאֶכְתֹּב אֶת הַסִּפּוּר עַל אָחִי הַכְּאֵב יָצוּף לוֹ לְאִטּוֹ כְּמוֹ חָרָא קָטָן וְיִצְמַח לְאַט לִמְמַדִּים יְדוּעִים כְּמוֹ שֶׁצָּרִיךְ לִהְיוֹת כְּאֵב כָּזֶה עַל אָח שֶׁנֶּהֱרַג. וְאַחַר כָּךְ זֶה שׁוּב לֹא יַעֲזֹר.

וְאֵיךְ אֶכְתֹּב עַל אָחִי שֶׁאֵינֶנּוּ שֶׁרֵיחַ בְּגָדָיו הִתְנַדֵּף,וְאֵיךְ אֶכְתֹּב עַל אָחִי שֶׁרֵיחַ פִּיו אֵינוֹ עוֹלֶה יוֹתֵר בַּאֲוִיר. אִי אֶפְשָׁר לִכְתֹּב הַרְבֵּה עַל אָח שֶׁאֵינוֹ אוֹכֵל, שֶׁאֵינוֹ יָשֵׁן שֶׁאֵינוֹ מְשַׂחֵק, שֶׁאֵינוֹ מִשְׁתּוֹלֵל.

וְאֵינִי יְכוֹלָה לְהַפְסִיק לַחֲשֹׁב עַל הָאָח הַזֶּה. הַמִּלִּים נִשְׁפָּכוֹת כְּמוֹ בְּסֶרֶט יָשָׁן, אוֹ כְּמוֹ בְּתַּקְלִיט שֶׁנִּתְקְעָה בּוֹ הַמַּחַט עַל שְׂרִיטָה אַחַת עֲמֻקָּה. זוֹ הַשְּׂרִיטָה הָעֲמֻקָּה שֶׁל חַיַּי. כְּכָל שֶׁאֲנִי מִתְרַחֶקֶת מִמֶּנָּה וּבְטוּחָה שֶׁהִיא הִגְלִידָה הִיא צָצָה כְּמוֹ כִּשּׁוּף וּמִתְחַפֶּשֶׂת לְפֶצַע טָרִי. כָּל פַּעַם כְּשֶׁאֲנִי שׁוֹכַחַת וְטוֹבֶלֶת בְּצוּף מָתוֹק שֶׁנִּדְמֶה לִי שֶׁהַכֹּל בְּסֵדֶר צָץ הֶאָח הַזֶּה שֶׁאֵין לוֹ כְּבָר גּוּף כִּמְעַט אַרְבָּעִים שָׁנָה וּמְטַפֵּס עָלַי כְּדֵי לְהַזְכִּיר לִי אֶת מָה שֶׁשָּׁכַחְתִּי.

וְכָל כַּמָּה שָׁנִים אֲנִי מְנַסֶּה לִכְתֹּב עָלָיו וְהָאֱמֶת שֶׁאֵין לִי סִכּוּי לְנַצֵּחַ אוֹתוֹ. הַכֹּל כָּל כָּךְ יָפֶה שָׁם אֵצֶל אָחִי. הוּא גָּר בְּגַן עֵדֶן. אִתּוֹ נִמְצָאִים כָּל הַיָּפִים וְהַיָּפוֹת, אֶת הַטּוֹבִים לָקַח אֵלָיו אֱלֹהִים.

בְּלַיְלָה כְּשאִינִי יְכוֹלָה לִישֹׁן אֲנִי יְכוֹלָה לְדַבֵּר אֵלָיו וְעָלָיו, זֶה יָכֹל לִהְיוֹת פִּתְרוֹן לִנְדוּדֵי הַשֵּׁנָה. אֵינִי נִרְדֶּמֶת סְתָם וְאָז מַמָּשׁ הוּא עוֹלֶה, מַזְכִּיר לִי אֶת כָּל מָה שֶׁאֲנִי שׁוֹכַחַת. זֶה לֹא מַפְרִיעַ לִי יוֹתֵר. אֲנִי רְגִילָה שֶׁהוּא נוֹכֵחַ בְּהֵעָדְרוֹ.

אָז אֲנִי מִתְאַמֶּצֶת לִזְכֹּר מָה שֶׁשָּׁכַחְתִּי מִזְּמַן אֵיךְ הָיָה הַיּוֹם הַזֶּה שֶׁבּוֹ הַכֹּל נִגְמַר וְהִתְחִיל מֵחָדָשׁ. זֶה הַיּוֹם שֶׁהִפְרִיד בֵּינֵינוּ כְּהֶרֶף עַיִן. יוֹם שֶׁאֵין אֶפְשָׁרוּת לָשׁוּב אֵלָיו וְאֵין אֶפְשָׁרוּת לִבְרֹחַ מִמֶּנּוּ. יוֹם תָּקוּעַ כָּזֶה בְּלוּחַ הַשָּׁנָה. תָּקוּעַ כְּמוֹ אַנְדַּרְטָה וְהַדַּף הַזֶּה בְּיוֹמָן הַשָּׁנָה חָבוּט כָּל כָּךְ שֶׁאֵינִי מִצְּלִיחָה לְנַחֵשׁ מָה הָיָה בְּדִיּוּק. וְלָמָּה אֲנִי צְרִיכָה לִנְבֹּר בְּעַצְמִי בְּעֶזְרַת אֵת חֲפִירָה, הַחַיִּים זוֹרְמִים וְאָסוּר לַהֲפֹךְ אֶת הָאֲדָמָה, מָה אֲנִי מְחַפֶּשֶׂת שָׁם בְּעָבָר?