לתומנו יש בינינו הסבורים גם היום כי החוק מכסה כל פרצה בגדר. כלומר, הרי יש ועדות על גבי הרי ועדות ואלפי עורכי דין מתפרנסים ומפרנסים עם עניבות ותיקים על גבי מריצות קלסרים - והם הרי מגינים עלינו בכל אינסטנציה שבה אזרחים רעים או דפוקים מנסים להיתקל בחוק ולעוות אותו. הם כלבי שמירה, למשל, על תקציבי הענק של הממשלה הזורמים-יוצאים בשרוולים, בכיסים, ברוכסנים, בתעלות וגם בצורת המחאות כדי להקים, בין השאר, גשרים, כבישים, היכלות, ארמונות ומבני פאר בכל הארץ... לא, זה משל ממש גרוע, לדעתי. הם הכל ונובחים בצורה מטוקטקת להפליא כי הם החוק חסר הפניות הניצב על משמרתנו. אחד הכלים היעילים העומדים לצדו של החוק, כמעט מעליו – המכרזים. חוק המכרזים. אנשים כמוני וכמוך מתחרים לכאורה באופן שוויוני על קבלת טובת הנאה כספית, מסחרית או נדל"נית מהממשלה תמורת שירותים קבלניים וכדומה. מה יכול להיות יותר הגון, הוגן ונאור? הכסף הרי הולך רק לאותם נחילי כדומה שאליהם החוק מייעד אותו במסגרת החוזה...
אחרי הקדמה מתישה הבה נבדוק מה מתרחש בתעשיית הבניין 'בכל הארץ'. מצאנו ששכר הטרחה של אדריכלים ומהנדסים שואף לאפס. זה 'שכר-עבדים', לפעמים ממש משפיל. המעבדות, למשל, מעניקות למשרדי הממשלה הנחות בשיעור 60% על תעריף מכון התקנים. הכסף משולם ב'שוטף פלוס 3 חודשים' ויותר. מה קורה פה, הממשלה מכשפת אותם כמו החלילן מהמלין? לא. מדובר פה בסוס שמתרגל לחיות באגדה ללא מזון...
אנסה להסביר את עובדות החיים במשל מארץ רחוקה שבה עבדתי בנעורי ההנדסיים. ניקח למשל את אפריקנוסה. כמי שייצג את חברתי חתמתי על חוזה ממשלתי במחיר נמוך כדי 50% ממחירו של הבא בתור - חברה איטלקית אצילית שכל רגליה על הקרקע. מנהלי בארץ נבהלו עד אימה ושלחו שליח מיוחד (עורך דין) כדי לבטל את החתימה וההתחייבות. מה עשית לנו? נדהם השליח כשהתבונן במחירי החוזה, אתה דפוק? הסברתי אז, ואני מסביר עכשיו: באותם ימים עמדה ממשלת אפריקנוסה להטיל מס חרום על חומרי בניין מיובאים. חומרים רבים נאסרו לחלוטין ביבוא אלא אם כן הם מיובאים לצורכי הפרויקטים ממשלתיים שקבלו עדיפות. הפרויקט עליו חתמתי היה חיוני למכביר עם תעודות... ואז, כמו באגדות הקסומות, הקמנו מערך שיווק אדיר בכל רחבי המדינה ובמסגרת פאקאקטע פרויקט הנדסי חיוני ייבאנו אוניות עמוסות פרופילי פלדה (מצרך נדיר), צמנט (עוד יותר נדיר), צנרות אינסטלציה, ציוד סניטרי וחשמלי (עתיר נדירות), חלקי חילוף לציוד מכאני ורכב (נחשק ברמות-על) וכדומה. הכדומה שלנו הוזרם לשוק החופשי כמו פניצילין ונבלע בשקיקה. הפרויקט ההנדסי הפך למשהו מקומט, שולי לחלוטין, אולי מטרד...
מכפיל סודי בחגיגה
אדריכלי הצמרת בארצנו עטים בשקיקה על פרויקטים ממלכתיים גדולים, מוכנים למעוך זה את זה בדרכם אל וועדת המכרזים. איך הם מסבירים לעצמם ולאחרים את חגיגת הניצחון על שכר טירחה עלוב שזכו בו עבור תכנון פרויקט ממלכתי? קיים בעסק הזה מכפיל רווח סודי ושמו 'שווה ערך'. כמה שווה לכם לדעת מהו 'שווה ערך'?
את מסכת החגיגה של המכפיל הסודי מכירים גם כמה פקידי ממשלה בכירים, אפורים כשק, והם עושים מאמץ גופני וחנפני ניכר להשתלב באותה וועדה מסתורית בחברה ו/או בתאגיד שממליצה וממנה אדריכל וצוות יועצים לתכנון הפרויקט שעל הפרק. בעתיד הקרוב וועדת המכרזים תמנה גם את הקבלן... לפיכך תוכלו לראות פקידים שמנמנים ומשעממים עם שק ואותם אדריכלים מהשורה הראשונה יושבים יחדיו בשורה הראשונה בתיאטרון, קיסריה ובמסעדת הלובסטרים שעל חוף הים. נשמע לכם כמו סיפור על מציאות עקובה מדמיון? בבקשה.
כל חוזה מכיל סעיפי ענק של חומרים כמו מרצפות פורצלן מאיטליה, תקרות במבוק מהונלולו, שיש חלבוני מהוותיקן, נברשות וגופי תאורה בסגנון וורסאי וחלונות בהט מאלומיניום זיפני. אל תתרגשו אם אינכם מכירים את כל המוצרים האלה. קרוב לוודאי שגם לא תראו אותם בפרויקט הזה. הם נועדו למלא את סעיפי כתב-הכמויות כדי להעשיר ולהצדיק את התקציב ענק. אמרנו מכרז, נכון, אבל האדריכל ואנשי סודו הם המכינים את המפרטים לכתבי הכמויות. רק הם יודעים בדיוק מה יהיה ליד כל סעיף מהוקצע ומוגדר בדיוק קפדני להחריד. הם אלה רושמים, במסגרת החוזה, בנונשלאנטיות רבת קסם: ......."או שווה-ערך". כלומר, הכל פתוח ורק היד רושמת.
כשמגיעים לשטח והקבלן כבר החל למקם את הקרוונים שלו, הוא מגיש לאדריכל רשימה של 'שווי-ערך' לאישור. בהתייחס לסעיף 'כיור בסגנון ונציאני' (המחיר החוזי הינו 7030 ש"ח ליחידה והכמות 350 יחידות) - הקבלן מציע משהו שווה-ערך לגמרי, מכויר בהחלט (מיוצר ע"י שניידר בחולון בשווי 1527.59 ש"ח ליחידה) ודי זיפטי, אבל נראה מזהיר לשנה-שנתיים. האדריכל מאשר בחתימתו כי פה דווקא אין צורך בוועדת המכרזים. וכן הלאה...
מתרומם מאשפתות
גם המהנדס עובד שעות נוספות. כשמסתיים התכנון והקבלן המאושר זכה במכרז הוא נפגש עם המהנדס במסעדת הלובסטרים התקנית. השף אישית בא ללחוץ את ידיהם עם המנה הנכספת. סעיף תקרת הבטון בעובי 50 ס"מ בחוזה שלך השתלט על כל הכסף, אומר המהנדס, תקעת פה מחיר-הפסד ראוי כדי לזכות בחוזה, מה? באמת? שואל הקבלן. יש גם סעיף שולי ביותר של תקרה בעובי 30 עם מחיר פנטסטי שלא ממש משפיע על המכרז כולו. אל תזכיר לי, משתעל הקבלן, חשבתי שניתן יהיה לשנות את עובי התקרה. לא את כולה, מהנהן המהנדס, רק איזה עשרת אלפים מטר מרובע. מה אתה מציע? שואל הקבלן. אתה מציע, ענה המהנדס. אתה מציע שאשנה את התכנון ותבצע תקרה פנטסטית בעובי 30. נשדרג את התכנון על חשבונך כדי להוזיל את הפרויקט... נניח שהצעתי, מה אז? שואל הקבלן. אז אתה שוכר אותי, אומר המהנדס, כדי להוציא תוכניות עבודה בהתאם. אני מוריד את עובי התקרה לשלושים והכל מצטמצם, אתה רואה? איך אני יכול לראות? אני בסך-הכל קבלן מטומטם שהתרומם מאשפתות. המהנדס לא מבין את העוקץ. הוא מגיב, בפרויקט האחרון שלנו אמרת לי שאתה רק חתול אשפתות, מה קרה מאז? תשמע, מתנצל הקבלן, כולנו הלכנו על חתולים עד שהם נעלמו מהשוק...
בהמשך לכתבה בעיתון שצוטטה למעלה: מהפרטים שנמסרו עד כה עולה כי בחברה הממשלתית התקיים מנגנון שיטתי לכאורה של מערכת יחסים שוחדית במסגרתה מקדמים בכירים ועובדים את ענייניהם של גורמים בחברה ומחוצה לה. המנגנון המושחת שנחשף נתן דגש על מתן פרויקטים במרמה לספקים, קבלנים, יועצים ונותני שירותים בהיקפים של בין עשרות למאות מיליוני שקלים, תוך הצגת מצגי שווא, מסמכים כוזבים ועקיפה של תהליכים סדורים המחויבים על-פי דין ועל-פי נהלים. בתמורה, גרפו המעורבים כספי שוחד לכיסם של גורמים בחברה ומחוצה לה, בהם בכירים, זאת תוך ניצול נגישות של תקציבי ענק מקופת המדינה ושליטה על אלפי פרויקטים ברחבי הארץ. (המשך יגיע)
אירוע חריג ופסול מתרחש באולם בכיכובה של נציגת השב"ס
